מתוך הקדמת הרה"ג פנחס קורח שליט"א לתכלאל המבואר

רב בית המדרש "שערי הלכה " עיה"ק בני – ברק

לק"י יג' כסלו ס' ויברך אותו שם התשס"ו

    הנה באתי בקצירת האומר לאמר, מה נכבד היום בהגלות נגלות אור יקרות, סידור "התכלאל המבואר", המפואר בסידורו הנפלא, דבר דבור על אפניו בצמידותו למסורת אבות, פרי הלולים הראוי לברכת השבח וברכת הנהנין, וכל רואיו יעידון יגידון כי לא בא עדנה כבושם הזה. ואשר לו לב מבין יבחין בייחודו של תכלאל זה אשר המסורת המסורה מדור לדור והשגורה בפי רוב ככל מתפללי נוסח הבלדי מעולם, היא הבריח התיכון של תכלאל זה. והוצאת סידור זה היא פרי יזמתו של השה"ט ר' חיים נחום הי"ו שיגע ועמל רבות באונו והונו ולא חסך מאומה כדי להשלים את שאיפתו בהוצאת "התכלאל המבואר". ואשר על המלאכה ה"ה השה"ט הרב אדם בן נון הי"ו חו"ב גמרן ודייקן, וידיו רב לו במלאכת הדקדוק והדיוק, מתאבק בעפר רגלי חכמים וזקנים נבונים, והשכיל להוציא מתחת ידו מלאכת מחשבת ומעשה ידי אמן, הן בדיוק הנוסח והפיסוק והניקוד והמסורת בקטעי התפלה הנאמרים במקומם, והנעימות המיוחדות לכל פיסקא וסדרי התפלה בבית הכנסת, וברכה חשובה בקונטריס ההערות ומקורות הנוסחאות, וכמעט לא יאומן עד כמה הגיעה ידו להיכנס לפרטי פרטים, דבר שיש בו חשיבות בשימור מסורות ומנהגים וסדרי תפלה, בפרט לדור שהתקיים בו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואינו מכיר תורת אבות ומסורתם הקדושה, ומעלה יתירה נודעת לו לתכלאל זה בביאור הקצר לתפלה והקדמות לקטעי תפלה שנערכו ע"י ת"ח מופלג מתוך ספרי קדמונים, דבר שיש בו ברכה מרובה שעל ידו יוכל המתפלל להיכנס פנימה אל היכל התפלה בהבנת לשון התפילה ועומק עניינה. ועל כך ראויים העוסקים לברכת כּׁל, ומעל לכל ברכת אדון הכל תחופף עליהם וזכות זיכוי הרבים תעמוד להם וליוצאי חלציהם.

   והנה מקום אתי להביע רחש ילבבי באשר לסידור התפילה וסדרי התפילה, ואם לא הועלתי אלא לדידי ולדכוותי דייני. כבר נאמרו ונכתבו דברים רבים מפי חכמים גדולים ונבונים אודות תפלת אבות ומסורתם לאורך הדורות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, הצד השוה שהכל מודים שהיה לאבותינו נוסח תפילה מאז גלותם מארצנו ובו היו מתפללים כתקנת רבותינו ז"ל, ואחרי כן נוספו לתפלה פיוטים וסליחות וכיו"ב על פי הגאונים וחכמי הדורות, שכן יהדות תימן נודעה בקשריה עם מרכזי היהדות בעולם, וייעידו על כך המשנה והתלמוד ומדרשי חז"ל ודברי גאונים שנשתיירו ונשתמרו בנוסחאותיהם בידי יהדות תימן, והעד הגדול על זה הוא ספר מדרש הגדול שנכתב לפני כשבע מאות שנה על ידי רבי דוד עדני זלה"ה,

יצירת פאר ואוצר בלום של לשונות  התלמוד ומדרשי חז"ל ספרא וספרי ומכילתא וכיו"ב, וכן חבורים רבים מחכמי ישראל שנשתמרו אך ורק ביהדות תימן, שהיתה אבן שואבת לתורה וחכמה, ועקב הגלות ותלאות הזמן אבד חלק נכבד מאותם חבורים וחבורי חלק תימן.

    וכשם שתורת ישראל היתה מנת חלקם של קדמונינו כך עבודת התפילה היתה נחלתם בכל עת ובכל שעה, ולא פסקה עבודה זו מאבותינו כפי שקבלוה בתקנת חכמים, וברבות הימים חלו שנויים בחסר ויתר שאינם מהוים שנויים בבסיס התפילה, ואכן העוקב אחר סדורי התפילה העתיקים שנשתמרו עד הלום יראה כי יש שנויים ביניהם, והכל לפי רצון המעתיק ובקשת הלקוח שביקש להוסיף תפילה ובקשה נאה שמצאה חן בעיניו לשפוך שיחו, אך כולם קדושים לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד. והשנויים המהותיים בסדורי התפילה החלו עם הופעת ספרי הדפוס ומחזורי ספרד בתימן, ויש קהלות שנטו אחר הדפוסים שהיו בהשג יד ונפוצים יותר מכתבי היד, ומאז החלו לכלול בסדורי התפילה גם קטעים מסדורי ספרד, והתכלאלים החלו ללבוש צורה שונה. וראשיתם בסידור של כמוהר"ר רבי יצחק ונה זלה"ה מלפני כארבע מאות שנה, ובסידורו "פעמון זהב" הוסיף קטעי תפלה ושילב בו מסידורי ספרד עם פירושו לתפילות ולפיוטים הנקרא בשם "חידושין", והעתקות רבות מסידור זה נשתמרו עד ימינו. ואחרי תקופתו אירעה גלות מוזע שבה הוגלו היהודים למדבר שממה ונבזזו ואבדו הספרים, וכעבור שנה שבו יתר הפליטה אחד מעיר ושנים ממשפחה ונשתבשו סדרי הקהלות בסדרי התפילה, וחכמי הדור בימיהם עמלו להחזיר הסדרים ולהעמיד הדת על תלה, ואחרי כן זרחה שמשו של גאון חכמי תימן ותפארתם ה"ה כמוהר"ר יחיא צאלח זלה"ה האיש אשר הוקם על, וכמו שאמרו עליו הספדנים בהספידם אותו "ציץ הענוה וראש קרואיה, אביר הרועים וראש המדברים", "אבן הראשה נודע ביהודה ובישראל גדול שמו בחסידות ובקדושה, הקים דגל התורה מיום היותו והארץ האירה מכבודו" (מתוך קונטריס הספידות על מהרי"ץ שברשותי), וזכה המהרי"ץ במתנת שמים להועיל לדורות בכתיבת ספרי הלכה ושו"ת וחלק הדקדוק לארבעה ועשרים, וגולת הכותרת "תכלאל עץ חיים" בקבעו סדר ונוסח תפילה מפורש ומבואר וביסוס הנוסח הנכון של מתפללי נוסח בלדי, ומאז נקבע על פיו בדרך כלל הנוסח בבתי כנסיות בלדי ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו. אך עם זאת יש לציין שמאחר שהיו בפי הציבור נוסחאות השגורות בפיהם מקדם קדמתה הנה לא הזניחו נוסחתם ודקדוק קריאתם, וזאת מכיון שלא היה בידם תכלאל המהרי"ץ, ולא נדפס כי אם כמאה שנה אחר פטירתו, ואף אז לא היתה יכולת ביד הכל להחזיק סדורו ולא סדורי תפלה לרוב עניים ודחקם, ורוב התפילה נאמרה בעל פה או מתוך קונטריסי תפילות שכתבו לעצמם, ולכן אין תימה אם נשתיירה בפיהם גירסת אבותיהם אף שלעתים לא תאמה את דקדוקי המהרי"ץ זיע"א ונוסחאותיו כיון שלא היו בהם שנויים מהותיים, וגם משום שלא רצו לשנות מנהג אבותיהם, וע"ד מ"ש בירושלמי עירובין סוף פ"ג הובא בהגהות מיימוניות בסדר התפילה וז"ל: אע"פ ששלחנו לכם סדר המועדות פירוש בתפילות אל תשנו מנהג אבותיכם, ע"כ. וכבר דברו בזה הפוסקים ראה

    מג"א ריש סי' סח',  ושו"ת מהרשד"ם ח"א סי' לה', ושו"ת חת"ס או"ח סי' טו-טז, ושו"ת שמש צדקה או"ח סי' כג', ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' יג' ועו"ס, ועיין הקדמות לתכלאל עץ חיים. ובספר מעבר יבוק מאמר שפתי צדק פל"א האריך בזה, ושם כתב וז"ל: ואפילו מאומנות אבותיו אמרו רבנן שאל ישנה בנו כל שכן סדר תפלתו, כי אולי התפילה שלמד בקטנותו מפי אבותיו ומוריו היא מקובלת לניצוץ נשמתו וכו' עיי"ש.

    על כן כיון שכל אחד שגורות תפלותיו וברכותיו מגירסא דינקותא שלמד בקטנותו מאבותיו ורבותיו, והתפלל כך בבית הכנסת שהוא קבוע בה שמר כל אחד בעקביות על נוסחתו, כי זאת למודעי שהמסורת הועברה מדור לדור כאשר הבן מלווה את אביו ויושב לפניו הן בביתו הן בבית הכנסת, וכך נחלו תורה ומורשה מדות טובות ודרך ארץ, ונתקיים בהם הפסוק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו', ואף במסיבות שהיו על טהרת הקודש במעמד חכמים וזקנים והשראת שכינה היתה חופפת עליהם הנחילו אומר לדור ודור. ובדידי הוה עובדא, הן משחר ילדותי בעוב"י צנעא ובעלותינו ארצה נחלנו וקבלנו תורה ומוסר בדרך זאת, ואם היתה סטיה כלשהי מצדנו עקב מעשי ילדות המבט הנוקב והרמז הספיק להדריכנו בדרך ישרה, ואודה על האמת שבילדותי היו פעמים שהיתה לי קצת תרעומת על אאמו"ר זלה"ה מדוע הוא מאלץ אותי להכשים קום בלילות שבת אחר חצות או לילך עמו למסיבות שהיו לעתים תכופות והיה משיבני באמרו כך תשכיל ותצליח, או שהיה משיב במאמר חכמים מאן דלא עאל ונפק טב ליה דלא איברי (ל' אידרא זוטא), כי על ידי שיושבים בין הבריות ולפני זקני תורה לומדים הלכה למעשה תורה ומצוות ודרך ארץ, ואכן כך זכינו לנחול מסורת אבות, וכך היו סדריהם של אבותינו הקדושים, אך כשעלינו לאה"ק התרופפו המסגרות ולא השכילו להמשיך לפקוד את בתי הכנסת גם בשעות הלימוד, מתוך שהיו סבורים כינו מיועד אלא לזקנים ולבעלי בתים, ונמצאה מסורת שבע"פ חסירה וכשרוצים לחזור למנהגי אבות נצמדים לדברים הכתובים בכתב מבלי ידיעת הקבלה והמעשה שהם עמודדים גדולים בהלכה (ל' הרמב"ם הל' שמטה ויובל פ"י ה"ו), ועאכו"כ שהם עמודים גדולים במנהג, ואף בדברים שהלכה רופפת בהם אמרו חז"ל פוק חזי מאי עמא דבר (ברכות מה א, ובכ"מ) וד"ל.

   ועתה עקב שכלול מלאכת הדפוס וקלותה נתחדשה הדפסת הספרים והסדורים, וקנאת ספרים תרבה סדורים, וכל אחד נצמד לקודמו ומעתיק ממנו את מעלותיו וטעיותיו, ומתעלם מריהטא דלישנא שבפי הבריות ואומר ראה זה חדש הוא כזה ראה וקדש ומיניה לא תזוע, וח"ו כל מי שאינו אומר כך טועה הוא, וכאשר רבים שומרים על גירסתם ומסורתם נתקלים הם במבטי פליאה מדוע אינם אומרים כהלכה וכמו שכתוב בסדורים, ושום מענה אינו מתקבל כי קדושת האותיות הכתובות יתירה על מסורת הדורות. ועל כן חשיבות יתירה נודעת לסידור הזה "התכלאל המבואר" שבו התבארו מקורות הנוסחאות השונות ונשתמרה המסורת השגורה מסוד חכמים ונבונים וּמִלֶּמֶד דעת מבינים, ואם לא באה מהדורה זו רק לתועלת זו, דיינו.

   עוד זאת אדרש לסדרי בית הכנסת, כיון שבתכלאל זה הושם דגש על מעורבותו של הרב (המארי) בהנהגת סדרי התפילה. הנה כל מי שהכיר את הסדרים שהיו נהוגים בבתי כנסיות בקהלותינו בחו"ל ובדור הקודם יודע שהרב בבית הכנסת היה האיש על קהלתו, על פיו יצאו ועל פיו ישק כל דבר, והוא אשר יבוא לפניהם ראשון לבית הכנסת ובעל שיעור קומה, והוא הדמות הרוחנית שהנהיג את קהלתו בתבונה ובדעת, הן בפתיחת קטעי התפילה והן בלימוד תורה בעתות הלימוד, ואליו נשמעים גדולים וקטנים מתוך כבוד ומורא, וכך השתמרה יהדות תימן ע"י רועים נאמנים. ואף גם זאת, בסדרי בית הנסת נשמרה בקפידה ההבדלה בין גדולים בשנים לקטנים בשנים, ומעולם לא נשמע שקטנים יאמרו קטעי תפילה כגון בר יוחאי או פרק במנורת המאור וכיו"ב, או שישבו עם הגדולים במקומות הישיבה בשוה, והיום נפרצה הנהגה חשובה זו, במקומות רבים לא מעוניינים ברב ומו"צ כמנהיג קהלה ואנשי הועד או הנהלת ביהכנ"ס הם המנהיגים, ועל פי רוב אינם אינם אנשי תורה והלכה כלל, ואיש לדרכו פונה והעולה על רוחו עושה, ואף במקומות שיש להם רב הרי כל תפקידו מצטמצם באמירת דרשה והספדים או שיעור כלשהו, ופעמים שאין לו זכות להעיר או להוכיח, ונותרה הקהלה במקומות רבים כצאן אשר אין להם רועה, ועמא דארעא אזלא ונוולא (סוף סוטה). ואין לנו תקנה אלא בשוב הקהלות לדרכי אבות בהעמדת ת"ח בכל קהלה וקהלה, ולנהוג בו כבוד כמבואר בהלכה וחקר כבוד הרב  הוא כבוד לציבור, ולנהוג עפ"י הסדרים שהיו נהוגים כי בזה תהיה תוחלת ותקוה בהעמדת הדת והמסורת על תלה. ואשר אין לו ידיעה במסורת ילמד מפי יודעי בינה, ואחת מתועליות "התכלאל המבואר" הזה היא הנחלת דרכי אבות, ובו הדרכה מפורטת לפרטי פרטים, ואף שאבותינו לא היו צריכים לכל זה הנה צורך השעה הוא להדריך ולהנחות בדרך נכונה בלימוד תורת אבות.

    והנה מקובל לקרוא לסדורי התפילה בשם "תכלאל", יש סוברים שלהיותם כוללים מלבד סדר תפלה גם פיוטים וסליחות שירים ובקשות נוסחי שטרות גיטין וקדושין וחשבון השנים ומאורעות התקופות וכדו', לכן נקראו בשם זה. אך לענ"ד נראה שמשמעות "תכלאל" מקבילה למשמעות "תאג'" בחומשי התורה, וכשם שהתאג' הוא כתר בלשון הקודש ורומז לכתר תורה, כן קראו לסדור בשם "תכלאל" מלשון כליל שהוא נזר ועטרה, שכן הוראת המלה "אכליל" בל"ע הוא נזר ועטרה, כי גם הסידור זכה למעמד מכובד בשם כליל תפארת, וכיוצא בזה הוא "התכלאל המבואר" כי הוא בבחינת כליל תפארת בסדורו והדרו, ומקורותיו בקונטריס ההערות שבסופו.

    ואפשר שיצאתי מגדרי והארכתי בדברי אך ראויים הדברים לענ"ד להיאמר בפרט בדורינו, אשר מצד אחד רואים פריחה ושגשוג בעולם התורה בקהל עדתינו ובחורי חמד ואברכים יקרים ותלמידי חכמים התרבו בפ"י, אשר הם הערובה והתקוה לעתידנו, ושואפים לדעת מסורת אבותינו הק' וארחותיהם הישרות, ומצד שני במקומות רבים איש לדרכו פונה ולכל היותר פוקדים את בתי הכנסת לעתות מזומנות ובתוך עמי אנכי יושב, הנה אם לא נשכיל לשוב למקורות ולדרך ה' הצרופה והטהורה, ספק גדול אם ישאר להם המשך, ואין לנו שיור אלא בתורה הק' ובארחות הצדק והיושר.

   מהדורה מפוארת זו של הסידור הזה מהוה תרומה חשובה בשימור מורשתה של יהדות תימן, ובכלל זה יופי ההדפסה וחין ערכה ועריכתה מן ההיבט החיצוני יתנו את דעת המעיין להחכים ולהפיק תועלת גדולה. והנה אין ספק כי אין שלימות מוחלטת בלתי לה' לבדו, ויש שימצאו בו חסרונות וכבר אמר האומר כי קל להיות מבקר וכו', אך חשיבות רבה יש בו וכלשון קדמונינו מה שיש בזה אין בזה וכו'.

    ולסיום אכפול ברכתי בראש וראשונה ליוזם רעיון "התכלאל המבואר" והעומד על גביו השה"ט ר' חיים נחום הי"ו, ומשנהו אשר על אבני היוצר השה"ט הרב אדם בן נון הי"ו שהשקיע ראשו ורובו באמת בנין הסידור ברוב דיעה והשכל, ולכל הת"ח והמסייעים שזכו לברך על המוגמר, ישלם ה' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ה' אלהי ישראל, ויזכו שפרי עמלם יתקבל בעין יפה, וממעון הברכות יושפע להם שפע רב ולזכות לחן לחסד ולרחמים, וזכות הרבים תגן עליהם, אכי"ר.