לק"י

מנהגי ק"ק עדן – חודש ניסן

הרב רון יוסף שליט"א – רב ק"ק עדן בנתניה

בשבת הגדול אחר תפילת מוסף מנהגנו לומר האזהרות של ריה"ל "הקבצו ושמעו" ויש בה הלכות פסח בקצרה.

מראש חודש ניסן קורין בקרבנות הנשיאים דבר יום ביומו.

בכל יום טוב שחל להיות בשבת או בע"ש המנהג להתחיל בשיר השירים ולסדר כל השייך לשאר שבתות, אח"כ אומרים מזמור השייך לאותו יום בניגון וקול ערב, ואח"כ מזמורי תהילים "אשרי האיש", "למה רגשו גוים" ו"הללויה הללו אל בקדשו".

וטעם לאמירת מזמורים אלו, בעבור כי ימי המועדים המה ימי שמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה יבואו לידי ליצנות ועבירה ח"ו על-כן אומרים אותם (ועיין בשתילי זיתים טעם אחר).

מנהגנו בשני לילות ראשונים ש"פ לקרות ההלל בנעימה בבית הכנסת בברכה תחילה וסוף.

קריאת ההלל ביו"ט ובחנוכה כשגומרים את ההלל כ' מרן באו"ח סי' תפ"ח וז"ל בהלל אפילו עשרה קורין כאחד, משמע הש"ץ והציבור ביחד ואין שם עניית הללויה.

אבל מנהגנו מיוסד ע"פ מה שכתב הרמב"ם פ"ג מחנוכה וז"ל מנהג קריאת ההלל בימי חכמים ראשונים כך הוא: אחר שמברך הגדול המקרא את ההלל מתחיל לומר הללויה, וכל העם עונים הללויה, וחוזר לומר הללו עבדי ה' והעם עונים הללויה, וכן על זה הדרך, עד שנמצאו עולין בכל ההלל קכ"ג פעמים הללויה, וסימן להן שנותיו של אהרן.

וכן תמצא במדרש תהילים מזמור כ"ב ובירושלמי דשבת ובשחר טוב גר' יראו את ה' קדושיו זה אהרן ולפי זה קרי עניית הללויה יראת ה'. וה"ק יראו את ה' כנגד שנותיו של אהרן, ומביאו בספר אמרי בינה.

ומנהג זה מנהג קדמונים מימי הבית כמקובל בידינו שכל מנהגותינו בענייני תפילה מימות חורבן בית ראשון, ולזה תמצא יופיו והדרו ונועמו של מנהג זה קלסיה אביר הרועים הרמב"ם ז"ל

שכתב ומנהג זה מנהג חכמים הרא' ובו ראוי לילך.

וראוי לחקור למה עשו סימן לשנותיו של אהרן ולא לאחד מן האבות ולא למשה רבנו ע"ה,

ונקדים מאמר הובא בילקוט ויקח לו דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל כנגד מי, אחד כנגד הקב"ה ואחד כנגד אהרן וג' כנגד האבות,באותה שעה אמר אהרן: ולא גואל הדם אני ומוטל עלי לפרוע ממנו. וקשה למה נקט אהרן ולא מרע"ה ועוד שקדמוהו לאבות, אבל יש בזה פליאות חכמה ע"פ מה שלמדנו בוצינא קדישא רשב"י ע"ה, ומשנהו משנה למלך האר"י זצ"ל, כי השגחת אבא חכמה עליונה תמיד להשקות משמנו הטוב לבת הנעימה הכלולה קודש והבן מילת קדש באב"א,

והנה נודע שכ"ג הוא באבא כנודע מלימודי האר"י וזוהר תזריע דף מ"ח, והלל הוא במלכות,

כי ההלל עולה ס"ה מספר אדני ולזה אמר "ולא גואל אני" הקרוב אל המלכות, והסימן "ויקח אהרן את אלישבע", ואל עניין וכוונה זו אנו עונין הללויה ביו"ט ובחנוכה דכ"ג פעמים להוריד חסדים דאבא אל הבת הנעימה דרך השתלשלות המדות, וסימן לזה "ומשח אותו צדוק הכהן" והוא רמז נפלא.

אם כן, בינה זאת אל ירע להתעכב שעה אחת לתקן תכשיטי כלה הכלולה אשר זה לה כמה חודשים ושבתות מחכה לחסדי אב מהור ימהרנה ע"י רבי המלך, כנסיות ישראל ברב עם הדרת מלך.

ואל תהיה בסוד נמהרי לב הממהרים להשלמת קריאתו בלתי ענות הללויה.

ושכינה מה אומרת: אם אב אני, איה כבודי? ואם גברת אני, איה מוראי? הגמול הזה קיויתי לי,

די לי בימות השנה שאני שוכבת קדורנית ושחורה, והן עתה הגיע עת דודים נשיקין דאבא מנעו הטוב ממני ולא זו דרך בן יכבד אב.

ומעתה ראוי לפקוח עיני עיוורים קצת המונים המשליכים הוד ותפארת רינת ההלל אחרי גוום

ופונים חוצה ולא עלה בידם לא זה ולא זה וביטלו תקנת משנה וגמרא דאתאמר עליהן "על פי התורה אשר יורוך" ולגבר על לבם בספ"ל קול התחינה, בואו אחיי ורעיי ונרוממה שמו יחדיו,

וקב"ה יתקלס מינן ומינייכו, ובכן כל אנשי ישראל על מקומו יבוא בשלום.

בגמרא פ' לולב וערבה איתא בעניין אודך שבהלל, הוא אומר ברוך הבא, והם אומרים בשם ה', מכאן לשומע כעונה וכ"ה מנהגנו ולא שפיר עבדי שחוזרין לומר ברוך הבא אחר ששמעו דא"כ אזלא לה ילפותא דגמרא, וכ"כ הרמב"ם בהלכות חנוכה בספא כ"י ובתכלאל משם הרמב"ם ונוסחתו.

ומעתה סרו כל התמיהות והקושיות של הרמ"ל והפר"ח והרח"א ולחמ"ש על רבינו אמאי לא כ' כלשון הגמרא, ובוודאי דט"ס נפל בדפוסי הרמב"ם כמו שקיבלנו שכך היה, עכ"ל תע"ח.

ומעתה שזיכנו ה' לגירסת הש"ס פ' הנז"ל והאיר עינינו הרב מסע"ח בדבריו הנז"ל נתחזק מנהגנו.

ארבעה כוסות של ליל פסח, נוהגים ומקובלים מאבותינו לברך על כל כוס וכוס מד' כוסות כדעת רוב הגאונים ופסק הרמ"א ז"ל.

קודם כוס ראשון נהגנו לומר פיוט נאה המתחיל "תרומה הבדילנו מכל עם" (נוסח תימן)

ושבח ותפארת הלשון יעיד עליו כי מאנשי כנסת הגדולה הוא, וי"א מיסוד רס"ג זצ"ל.

בעדן שאין היה היין מצוי היו שורין צימוקים מקודם יו"ט ומקדשין עליו וכן לד' כוסות כפסק מרן סימן רע"ב. ובליל שני נהגו לסננו בכפיפה שו"ע סי' שי"ט.

נהגנו לאכול כזית מהכרפס דאין אכילה פחותה מכזית כ"כ הרמב"ם וכ' הכ"מ ואינו מברך אחריו וכ"כ הרשב"א, וכ' הרד"א שסברת הגאונים ורוב המפרשים כדעת הרמב"ם, וטענת מהרי"ל שהובא בב"י פחות מכזית כדי שלא יצטרך לברך אחריו, כבר כתב כל בו שמכיוון שבא אחרי קידוש הוי כדברים הבאים בתוך הסעודה וטעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, לפי שהקידוש תחילת סעודה הוא, והיא תשובה נכונה וכ"כ תשב"ץ, והרד"א ג"כ כתב דאין לברך בנ"ד אחר הירקות הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך והגדה אינה מפסקת, והב"ח האריך להביא סברת הרמב"ם מהגמרא, הלכך אין לזוז מן המנהג.

בנוסח לפיכך אומר בהז' שבחים: להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, ולהדר, ולנצח, כנגד שבעה רועים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, ועפ"י רוב פוסקים שא"ל תיבת ולקלס, ולא תשמע לגירסת הדפוסים ולקלס, כי כבר שאלו להרמב"ם ז"ל שאם יש לומר בקדיש תקלס, והשיב שאין לומר שיש במשמעותו שבח והפכו עש"ב.

מנהגנו מקודם לומר אתה גאלת, קודם כוס שני.בפסח קורין משנה בבית הכנסת מסכת פסחים בכל יום חוץ מיום שני דפסח קורין משנה פ' עשירי דמנחות דאית ביה עניין העומר.