בינ"ו ב"ה לק"י                          

רוב ברכה ושלו' עד בלי די !

מסורות ומנהגים אשר שרשם בעבר הרחוק, עם הזמן אבדו טעמם וסיבתם מהמתפלל.

צריך לנסות ולדלות שורש המנהגים ולהסביר מדוע נהגו אבותינו הקדמונים נע"ג כך.

וכידוע, שאי ידיעת המנהג או המסורת בעבודת ה' פוגמת בכוונת התפילה שעם הזמן הופכת התפילה לחכמת אנשים מלומדה – בשגרת המעשה.

כל עמך בית ישראל רואים את המנהג ואף נוהגים בו הלכה למעשה, אך לא כולנו יודעים תמיד את סיבתו וטעמו.

לכל מנהג יש מקור הלכתי או סיבתי קדוש ומקודש.

יש ששינויים במנהגים צמחו מכך שפוסקי הלכה גדולים או רבני קהילה מקומית, אשר הנהיגו עדתם, קבעו שכך עושים ואחרי פסקיהם נהג צאן מרעיתם בעירם, לעומת אנשים אחרים.

שרשי מנהג עדן וכן תימן נעוצים מתקופת המשנה והתלמוד.

מנהג אבות תורה הוא, והרי כנגד כל הפוסקים (עפ"י התוספות למנחות כ', גם יחוה דעת לגר"ע כרך ו' סימן ט' עמ' מ"ז).

במסכת סופרים פרק י"ד נאמר: מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא טעות של שיקול דעת, כי מנהג שהוא בטעות אינו מנהג ויש לבטלו.

למול עיני אני רואה שפת אבותי ומבטאם ומנהגיהם העתיקים הולכים ומתדלדלים. צעירי הצאן של עדתנו לא ממשיכים במנהג אבותם בלשונם ובמנגינותיהם.

פנינה טובה ויקרה נעזבה והופקרה ועם הזמן עשויה ח"ו להיעלם מהנוף היהודי.

אם נחפש את הנוחות לנו, ונתפלל במניין הקרוב לבית, וזה המקצר לצאת מביתו מוקדם ולא נשתדל ללכת גם אם ירחק ממנו המקום כדי להתפלל בלשון אבותינו ולנהוג במנהגם, נכון שיצאנו ידי חובת תפילה אך לא יצאנו ידי חובת אבותינו וקבלתם והפרנו ופרצנו גדר.

צורך השעה הוא להדפיס ספר עפ"י מנהגי ק"ק עדן

רבים מבני עדתנו הדור החדש, נבוכים הם בארץ ואינם בקיאים דיים במנהגי אבותם ומקצתם נמשכים אחר חדשות, ואינם יודעים שעושה חדשות לרוב גורם מחלוקות, אך הסיבה העיקרית שהביאה למצב זה היא העדר ספרי הלכה על פי מנהגי אבותינו, מקובצים ומסודרים בשפה ברורה לכל לומד ולכל מבקש דבר הלכה, אשר על פיו יצאו ועל פיו יבואו ויאמרו כזה ראה וקדש.

ואף כי ידוע כי מנהגי ק"ק עדן הם על פי (רוב) נוסח ה"שאמי" ידוע הוא לכל שנוסח תפילת ה"שאמי" ומנהגיו אינו אחיד.

ויש להבחין בין "שאמי" מקורי שהיה נהוג בעדן ובתימן במחוזות השונים ובין ה"שאמי" שבארץ ישראל שהונהג תוך כדי חיקוי מתוך התבטלות ומחיקת מנהגי עדן ותימן המקוריים.

עלינו להבחין בין ה"שאמי" השווה בנוסח ובמנהגים לספרדים ובין ה"שאמי" המקורי ששמר בקפדנות על מנהגי אבותיו מקדמת דנא.

וכפי שכתב מו"ר עט"ר הרה"ג יצחק רצאבי יצ"ו בפרק ב' במבוא הספר שלחן ערוך המקוצר – עיני יצחק והוא נקרא בשם נוכח השלחן על הנחיצות בזמנינו לספר מקיף כל ההלכות והמנהגים לפזוריהם, כך גם הדבר נחוץ לקהילת קודש יהודי עדן יע"א.

אשר על כן, על מנת לשמר מנהגי אבותינו צאן קדושים ולבאר לבני קהילתנו את מנהגיהם וכן לתקן מנהג בטעות ח"ו בבחינת "ואל תטוש תורת אמך" לפעול לביסוס ובירור הדינים והמנהגיפ הנחוצים בזמנינו לכל אדם הלכה למעשה על פי דעת גדולי רבותינו וזקני עדתינו כדי שיתקיים בנו מקרא שכתוב "ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים" אכי"ר.

ומעתה יוודע כי אבותינו הקדמונים נע"ג לא קטלי קני באגמא נינהו, ברם חכמים נבונים אנשי חיל תורתם כשלמה חדשה שאין בה דופי, ותקנו והנהיגו ע"פ טעם ושורש ויסוד ומקור למנהגיהם מפי הגאונים הקדמונים ויסודותם בהררי קדש.

וכתב הרה"ג שמואל בן יוסף מו' ישועה זצוק"ל מחבר "נחלת יוסף" בעניין מנהגינו וז"ל: "אחר זה הבאתי יסוד ושורש המנהגים, יען כי ראיתי רבים מבני עמינו החפצים לידע זה, והמה משתוקקים איך וכיצד הנהיגו הקדמונים רבני וחכמי התימנים, ואעפ"י שראיתי אחר קדוש מדבר בעיר צנעא בירת התימנים, שאסף וקיבץ כל המנהגים בספרו הנחמד הנק' תכלאל עץ חיים, מ"מ אינו מתאים למנהגי עירנו עדן והפרש גדול יש כמן הארץ עד לשמים, בשינוי המנהגים וחילופי המקומות והזמנים בזה צריך עיון גדול, כי הוא ע"ה בדעתו הרחבה ועומק בינתו עשה בזה חיבור גדול ואני הצעיר נער מקשיב לדבריו אעברה ברגליו רק א' מני אלף. להביא טעם למנהגינו ואיך יסדו קדמונינו שרי האלף, ולהוציא לאור תעלומה איך כל דבריהם נוסדים על עמודים חזקים, ולהסיר התימה אשר יתמהו על מנהגינו אחינו הבאים ממרחקים, ולהעיר בזה למתקני חדשות אשר לא שערום אבותינו הצדיקים, וגם להעיר לבסוף על איזה מנהגי טעות אשר אין להם שחר".

הן אמת שעניין המשך קיום כל כ"ק במנהג אבותם, אינו עומד כלל לדיון, לאחר שלמעשה כבר הוכרע ע"י רוב ככל חכמי דורנו, שכל עדה רשאית להמשיך ולקיים מנהגיה כולם כפי שנהגה בארץ מוצאה, ופוק חזי מאי עמא דבר, שכל עדה מתפצלת לזרמי הלכה עצמאיים, ואין מי שיאזור חיל לומר להם קבלו דעתי, ואין פוצה פה ומצפצף.

כך לגבי עדת הספרדים, שאין מנהגי יוצאי מרוקו שוים לאלו של יוצאי עירק, לדוגמא. וכך לגבי האשכנזים, שלא הרי מנהג ליטאים כמנהגי חסידים, ואין דומים מנהגי יוצאי אשכנז לאלו של יוצאי הונגריה ותלמידי חתם סופר וכו' וכו'.

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברכות ח' ע"א) בדורנו אנו זכינו ב"ה לאורם הבהיר של ספרי ההלכה משנה ברורה, שחיבר הכהן הגדול הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, וכמעט אין בית היום אשר אין בו משנה ברורה.

החזון איש זצ"ל החשיב את המשנה ברורה כהוראה מפי הסנהדרין, ומנה אותו בנשימה אחת עם מרן הבית יוסף והמגן אברהם.

ומה שהמשנה ברורה לא הביא מאומה מהמנהגים המיוחדים לעדן ותימן, אינו אלא מפני ריחוק הארצות, שהרי לא היה בכל העולם כמו ק"ק עדן ותימן יע"א שכל הנהגתם הושתתה על יסודות ההלכה (ואכן בזמנינו כשרוצים לבדוק איזו הנהגה היא נכונה, מתבוננים כיצד היו עושים דבר זה בעדן או בתימן. או בלשון תמיהה, וכי לא היו עושים כך, בבחינת כזה ראה וקדש).

ובחלק א' סימן ס"ח ס"ק ד' כתב, וז"ל: י"ב שערים בשמים כנגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד.

וכמדומני שיש לדבר זה ביטוי גם בכללי פסיקה בבתי הדין (צ"ל בי"ד קהל יהודה אשר הוקם לכלל ק"ק תימן יע"א), וכך הולכת ומתעצמת הדרישה לעצמאות פסיקה הלכתית ומנהגית בכל תחומי החיים, וידועים גם ידועים ריבוי בתי הדין וההכשרים הקיימים בארצנו הקדושה ובכל אתר ואתר בעולם.

אף שידועה דעתו של הגר"ע יוסף שליט"א, ויסודותיה אף הם ידועים, מ"מ כאמור רוב ככל פוסקי הדור לא נתקבלה אצלם דעתו זו, אפילו לא אצל רבים הסרים למשמעתו ההלכתית, בנדון זה שמרו כולם על זכותם להחזיק במנהגי אבותיהם, ואין זה סוד.

אשר על כן, מותר דברים אך למחסור, כמעט כל המוסיף גורע, על אחת כמה וכמה אנכי זעירא דזעירי,שדעתי קטנה, מי אנכי שאהין להביא ראשי בנדון זה, שכבר הביעו וידועה דעתם גדולי הדור, רק לחזק ידיים רפות באתי, ולומר לצעירי הצאן, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך "והחזיקו במנהגי אבותיכם נוחי הנפש" (ירושלמי ברכות).

ואשר על כן, צריכים ללמוד בני עדתנו תמידין כסדרן גמרא הלכה ומוסר, לחזק ולבצר מנהגי אבותינו, הן בענייני הלכה, הן בענייני תפילה והן בעניני מוסר ודרך ארץ, להראות העמים והשרים, שרי התורה, את יופיה של עדתנו הנאמנה יותר מן האחרים למקורות המשנה והתלמוד ורבינו הרמב"ם והמהרי"ץ ושת"ז, בדקדקנות, בלי לנטות מדברי חז"ל ימין ושמאל. ועמך כולפ צדיקים, נהרא נהרא ופשטיה, ודעבד כמר דעבד, ודעבד כמר עבד.

וכבר כתב הרה"ג מיכל יהודה ליפקוביץ יצ"ו ראש ישיבת פוניביז' וז"ל:

"הק' של עדת התימנים שיח' יש לה מסורת מדור דור שלא נתערב בהם ההשכלה החיצונה של המשכילים שעל ידם נעשה חורבן הכלל ישראל בגולה, ולכן צריכים לשמור על המסורה מבלי לשנות בהם, כי פרצה הכי קטנה וקלה יכולה להתרחב ולהתפתח ח"ו לעוד דברים של מורה היתירא, וכמו שדרשו חז"ל הק' בסנהדרין דף ז' ע"א את חומר המצב של מריבה וקטטה וכמו שכתב שם רש"י ז"ל כן יש לחשוש מאד על כל פרצה של היתר לשנות מהמקובל בעדתכם שיח', ולכן כאן בארץ יש להרחיב חדרים ללמד את הקטנים ולחנך אותם לקיום התורה והמצות ולייסד ישיבות לצעירים ומבוגרים, גם כוללים לאברכים בכדי להחזיר עטרה לישנה שישרה הברכה בכל בית ובית".

ולשאלת בית דין לקהילה, התשובה דצריכות הב"ד שעליו דנו חז"ל מצד לא תגודדו, היינו בשאלות חדשות המתעוררות שזה גורם מחלוקת דומיא דפלוגתא דבית שמאי וב"ה. ולא בנ"ד שתלוי במנהגים מדורות שעברו. וכן ב"ד לקהילה כפשוטו וכמשמעו מיועד לכל ארבעת חלקי השלחן ערוך ומקיף את הכל כדמוכח בש"ס ופוסקים בדוכתי טובא, וכך תהיה ההנהגה פשוטה אצלינו (כל זה כמובא בספר שו"ת עולת יצחק ח"א סי' ק"ב, קס"א ואגדתא דפסחא פרי עץ חיים, מאמר מסלול ודרך למו"ר הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א).

כל זה כתבתי ברהיטות לגודל נחיצות העניין. וה' יסייענו על מעשי רצונו, ונזכה כולנו לעשות רצונו כרצונו באמת, וישימנו מיראי שמו באמת, ויורנו דרך אמת, ונזכה כולנו ליאור באור חדש על ציון תאיר במהרה בימינו אמן.

בברכת התורה,

צעיר צאן קדושים,

הרב רון יוסף

רב ק"ק עדן, נתניה