|
ר' שלום נגר,
עלה ארצה מתימן בגפו בהיותו ילד, והוא לבטח לא שיער מה יפול
בחלקו.
כיום הוא בן 66, פנסיונר של השב"ס לאחר 32 שנות שירות בצה"ל,
במשמר הגבול, במשטרה ובשירות בתי הסוהר. למעלה מ 40 שנה לאחר
הוצאתו להורג של צורר היהודים, אדולף אייכמן, זכר הימים ההם
עדיין טרי במוחו.
"ב 15.12.61, כששירתתי כסוהר מן המניין בשב"ס, הציע לי מפקד
החוליה, מרחבי ז"ל, להצטרף לצוות. הוא הסביר לי שזו משימה
חשובה לעם ישראל. הוא הראה לי ולעוד שני חבר'ה סרט על תליות של
נירנברג ושאל "מוכנים לעשות פעולה?..." בהתחלה סירבתי! אבל הוא
הבהיר לי ש "אחרים מעוניינים, אבל בחלקך נפל לעשות!"
הייתי אז צעיר וחשבתי שלתלות בן אדם זה אכזרי, אבל כשהוא הראה
לי תמונות מתליות במחנה ריכוז, הבנתי שאני במצב של קידוש שם
שמים, והסכמתי."
ר' שלום נגר הכיר את צורר היהודים אדולף אייכמן עוד טרם מותו.
הוא היה השומר האישי שלו בתאו בכלא רמלה.
"שמרתי עליו כמעט חצי שנה בחדר שלו. הוא דיבר גרמנית ועוד מספר
שפות, ואילו אני דיברתי רק עברית ותימנית. אבל כשהייתי כובל
אותו הוא תמיד אמר בגרמנית "תודה רבה". הוא היה ייקה גאה. קשה
היה להאמין שהאדם הזה היה חיית אדם! כשהייתי מכניס אותו
לנוחיות, מחוץ לחדר, הוא תמיד היה פותח את המים לפני ואחרי,
ותיכף ומיד סוגר את המכסה ורוחץ את ידיו. הוא גם היה מאוד
שקדן. הוא כתב ספר.
כששמעתי את העדויות על ילדים שניפצו להם את הראש, או אמהות
בהריון שהוציאו מהן את הוולד, הזדעזעתי! אבל האמנתי במשפט צדק.
האמנתי שצריך להראות לעולם תופעה מכוערת שאייכמן היה בה רק
הזרקור.
ביום ההוצאה להורג הייתי בחופש. הלכתי עם אשתי ברחוב ולפתע
עצרה מכונית. מישהו תפס בידי והכניס אותי פנימה. זה היה המפקד
שלי. נסענו לבית הסוהר ברמלה, שם נתנו לי אלונקה, סדינים
ותחבושות. בינתיים, היה אצל אייכמן הכומר והוא ביקש כוס יין.
הודיעו לו שהערעור נדחה, והוא ידע שהוא הולך לתליה. הוא סירב
לשים כיסוי על העיניים.
מפקד החוליה אמר לי "אתה רשום בהסטוריה". אומנם לא הרגשתי
חרטה, אבל למרות שבצה"ל הייתי חבלן ופירקתי מוקשים, למרות הכל
התחלתי לפחד. באותם רגעים הרגשתי מה הרגישו היהודים כשהובילו
אותם כצאן לטבח. הייתה לי מערבולת בראש, והייתי בוכה בלילה.
אחרי התלייה, כשפתחתי את הדלת וראיתי אותו, חיוור, לשון בחוץ,
זה היה כאילו מלאך המוות מולי. כששיחררתי את החבל מגרונו, לפתע
הוא נתן שריקה כזאת. בבת אחת יצא לו כל האוויר, והוא נחת עליי
ישר לפרצוף! באותו רגע חשבתי שהוא בולע אותי, ובדיוק באותו
הרגע באו החבר'ה לעזרה.
עטפנו אותו בסדין ובתחבושות, ושמנו אותו על האלונקה. היה צריך
להוביל אותו החוצה עד לתנור ולשרוף את הגופה, אבל האלונקה היתה
על צינורות, ובדרך, הוא נפל לי פעמיים.לאחר מכן, שרפו את
הגופה, שמו את האפר בכד וזרקו אותו לים".
וכאילו לא די בכך, רדפו את ר' שלום נגר סיוטים אפילו שנה לאחר
מכן וכך הוא ממשיך ומספר:
"למדתי אז בתיכון צה"ל ובערב עבדתי במרכזיה בשב"ס, שהיתה בדיוק
מעל הדירה שהוא היה גר בה. מרוב הפחד, הייתי עולה במדרגות ושר.
גם אשתי היתה תופסת טרמפ על זה. היא היתה מזכירה לי אותו בכל
פעם שהייתי מרגיז אותה. אני הייתי אומר לה "אני ארחץ לך כלים,
אני אעשה לך ספונג'ה, הכל! רק אל תזכירי לי את אייכמן"
כיום, עשרות שנים לאחר מכן, ר' שלום נגר כבר אינו חושש מהנאצים
ימ"ו.
"מספיק משוגע אחד שישלח מעטפה או משהו, מי יודע מה יכול לקרות,
אבל אני בוטח בהקב"ה ולא חושש".
לסיכום, אומר ר' שלום:
"גם אם היו מציעים לי לפני כעשור להשתתף בהוצאה להורג של
דמיאניוק, לא הייתי מסכים. זה לא תענוג להרוג בן אדם, אבל
אייכמן היה מקרה מיוחד".
ר' שלום נגר יצא לפנסיה, וביחד עם כנפי הצניחה הוריד אף את
דרגות הקצונה הבכירות, עזב את הכל ושם את פעמיו לבית המדרש.
לאחר מספר שנים של לימוד תורה, כדי להשלים את גירסא דינקותא,
הוא החל בלימודי השחיטה. הוא קיבל תעודת שוחט, ורבים מהאנשים
שמזמינים אותו לשחוט להם כבש, עגל, או תרנגול, אינם משערים
שהשוחט שמולם שחט גם חיית אדם.
.
 |
