|
דף הבית / מאמרים / קהילת יהודי עדן
מנהגי ק"ק עדן יע"א ע"פ "נחלת יוסף" ו"הקיצו ורננו" וסידור מנחה וערבית בהוצ' מנחם משה ומנהג אבותינו נע"ג בארה"ק
שבת קודש
בערב ש"ק קורין שיר השירים לפני תפילת מנחה, ומנהגנו לומר לפני הקריאה את הפסוקים: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך, גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה"
מנהגנו בסיום הקריאה לחזור ולקרוא הפס' "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני" (ללא "ברח דודי") ומיד לאחר מכן הבקשה "ריבון כל העולמים". (יש להדגיש כי הנוסח הנכון בקריאה זו הוא "אשר קרינו ולמדנו" וכן "ותהיה עולה לפניך קריאת ולימוד שיר השירים"). מיד לאחר שה"ש מתחיל החזן "למנצח על הגתית"
למנצח על הגתית
אין מנהגנו לומר "לשם יחוד קודשא ב"ה ושכינתה"
בנוסח "למנצח על הגתית" ישנם שינויי גירסא, כפי המופיע בסדור מנחה וערבית של מנחם משה זצ"ל:
במקום "מחציתו בבוקר ומחציתו בערב" אנו אומרים "פרס בשחרית ופרס בין הערבים"
"מלח סדומית רובע הקב"
"לשליש ולרביע" – האות שי"ן והאות רי"ש מנוקדות בשווא ולא בקמץ
מנהגנו לדלג "ואם חסר אחת מסממניה חייב מיתה" והטעם הוא כי יש מקומות שאין נוהגין לומר פיטום הקטורת בחול כ"א בשבת, בחול כיון דנחפזים לצאת חיישי שמא יחסר אחד מסממנים ואמרינן חייב מיתה, ומנהגנו לדלג, ואולי מהאי טעמא שלא יהא בסוג כה משפטיך אתה חרצת.
לפני הפס' "תכון תפילתי קטורת לפניך" י"א "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך"
תפילת מנחה
מנהגנו להתעטף בציצית במנחה אבל תפילין אין לובשין כ"א בתענית.
מעולם לא אמרו ג"ר בקול רם והשאר בלחש כמנהג ספרד אלא לחש וחזרה כדין חוץ ממנחה עיוה"כ והוא הנכון לכל התפילות (כולל מוסף של שבת)
מנהגנו לומר "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה לך" אפילו במנחה וערבית, וכן דעת האר"י וסדה"י.
נוסח הקדיש
בכל הקדישים במקום "ויקרב משיחה" אנו מוסיפים כידוע "ויפרוק עמיה", אע"פ שאינו היה כתוב בסידורים הדפוסים שהובאו לעדן מא"י, מטעם שהוא כפול, ובהרמב"ם ישנו אשר אבותינו נהגו כוותיה, והטעם כי אע"פ שיעמוד א' מבית דוד וילחם מלחמות די אם לא ינצח כל האומות ויבנה ביהמ"ק ויקבץ נדחי ישראל, הנה לא הוא שהבטיחה עליו התורה שמא לא העמידו הקב"ה אלא לנסות את ישראל כדכ' הרמב"ם בהלכות מלכים, נמצא עיקר הגואל הוא אם יפרוק עמיה. ועוד כתב ר"מ אלשיך כי אנשי כנה"ג תקנו בקדיש כ"ד תיבות כנגד כ"ד תכשיטי כלה וכל הפוחת כאילו פיחת תכשיטי כלה הכלולה מכל יופי, ואין אנו מוצאין כ"ד כ"א בתיבת ויפרוק עמיה.
כן נוסח "תתקבל" מנהגנו "תתקבל צלותיכון ותתעביד בעותיכון עם צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל מן קדם אבונא דבשמיא וארעא ואמרו אמן" ולא נוסח "תתקבל צלותנא ובעותנא" שזה מנהג טוניס ואגפיה.
וכן נוסח "על ישראל" צ"ל "דיתבין ועסקין באורייתא קדישתא"
ומנהגנו לומר "ורוח והצלה והצלחה לנו ולכל עמו בית ישראל לחיים טובים ולשלום ואמרו אמן"
ערב ש"ק
אומרים "לכו נרננה" אבל "מזמור לתודה" לא נהגנו לאומרו, והטעם כי קבלה ביד אבותינו מזקניהם נע"ג, כי משעת אמירת המזמורים האלו נכנסת הנשמה יתירה, שכן תמצא אם תקח אות מראש המזמור ואות מסופו עם "מזמור לדוד הבו", יעלה הכל כמספר ק"ח נפ"ש והוא פלא.
"במה מדליקין" מנהגנו לאומרו בכל ע"ש אף ביו"ט שחל בע"ש חוץ משבת שחל בו יוהכ"פ.
הזמר "בר יוחאי" נהגנו לאומרו אחר "לכה דודי" שהוא זמר עם זמר, אח"כ "במה מדליקין" ו"מזמור שיר ליום השבת" בניגון וקול ערב.
מנהגנו להוסיף לאחר "ה' צבאות שמו" את המילים "קדוש ישראל" וכן לאחר "ובהם נהגה יומם ולילה" את הפס' "ואהבתך וחמלתך לא תסור ממנו לעולמים כי היא עטרת ראשינו ותפארתנו סלה. בא"י אוהב את עמו ישראל לעד".
לאחר קרית שמע נהגנו לומר "אמת מלכנו ואפס זולתו. הפודנו מיד מלכים"
לאחר תפילת הלחש אומר ש"צ "יום השישי" מקדם היה נהוג כי גדול שבציבור אומר.
פיוט "יגדל אלוהים חי" נהגנו לאומרו קודם "עלינו לשבח".
לאחר התפילה אומר הגדול שבציבור "שבת שלום טובה ומבורכת עלינו ועל על עמו ישראל" וכופלין אותו הצבור
לאחר ערבית נהגנו לומר פ"א ממשנה דשבת לבד. ואחר מוסף שני פרקים ואחר מנחה פרק אחד, עד שמשלימין כ"ד פרקים בשישה שבתות וחוזרין חלילה,כך תיקנו חכמינו זצ"ל מפני הטורח.
שחרית של שבת
לא נהגנו לעמוד ב"ויברך דוד" (גם בחול) והטעם לפי שנהגו לתת צדקה מעומד, ולדידן דלא נהגו לגבות ב"ויברך דוד" אין טעם לעמוד.
מנגנו בסוף שירת הים לומר פס' "ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" וכן נמצא בקצת סידורים.
מנהגנו לענות אמן אחר סיום ש"צ ברכת "יוצר אור" וגם מעריב דערבית וכ"ד הרוקח והג"מ והרמ"א ודלא כיש מפקפקים בזה.
בתכע"ח כתב אין לומר "והוא רחום" בשבת וכ"ה מנהגנו והוא ע"פ הזוהר תרומה דף ק"ל דבשבת אסיר לאתערא לה ע"ש.
"אלוה כל הבריות אדון כל התולדות"
"וה' אלהים אמת (ער) לא ינום ולא ישן"
"אין אנו מספיקין להודות לך"
"ומחלאים רעים ורבים דיליתנו מלכנו"
"וכל עין לך תצפה"
"וכל קרב וכליות יזמרו לשמך"
"דעת ותבונה סובבים אותו (הודו)"
"תפארת ודגלה שרפים ואופנים וחיות הקדש" במקום "וחיות ואופני הקדש"
"כולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם"
"בשפה ברורה ובנעימה טהורה"
"והאופנים וחיות הקדש יחד מתנשאים לעמתם"
הרבה מאחינו היו קמים באשמורת השבת קודם אור היום כ-ג' שעות לומר שירות ותשבחות להשי"ת.
נשיא הקהילה הרה"ג בנין מנחם משה זצוק"ל וב"ד הצדק התקין לומר הזמירות מן "הודו לה'" עד סוף שירת הים, בניגון ובקול זמרה בכל שבת ויו"ט בקול ערב. והנה שכרם איתם ובזה יש ג' תועלות בדבר: א' כי במשך הנגינה מילה במילה אות אחת לא נפקד, מה שאין כן המהירות כנודע. שנית, הקול מעורר הכוונה, ג' נזכור ביהמ"ק אשר מלפנים היו הלוים עומדים על הדוכן בשירה וקול זמרה.
מוסף של שבת
אומרים נוסח "למשה צוית על הר סיני"
"חמדת ימים אותו קראת. זכר למעשה בראשית"
הוצאת ספר תורה
מנהגנו החזן אומר האשכבות קודם הקריאה.
אחר האשכבות מכריז מי יזכה לקנות לעלות לס"ת לקרות הקריאה לשבת הבאה.
המנהג שנהגו אחינו בשאר קהילות ישראל להגביה הס"ת לכל ד' רוחות להראות את הציבור, לא נהגו בעירנו כ"א ס"ת מונח בתיבה והחזן מוציא היריעה ומראה לציבור מצד א' בלבד, והטעם שחששו שמא ייפול מידם ח"ו.
מנגנו כל העולה לקרות קורא בעצמו ולא החזן, מלבד מי שאינו יודע לקרות קורא החזן.
"בריך שמיה" שאומרים בשעת הוצאת ס"ת, מנהגנו לאומרו בין בחול בין בשבת ויו"ט חוץ מט"ב, וכן דעת סדה"י ויש בו ק"ל תיבות כנגד ק"ל שנים שפירש אדם הראשון מאשתו, והוא מסוגל לכפר עוון הקרי וצ"ל מעומד.
מנהגנו ביום שמוציאים שני ס"ת או שלושה, אין מוציאין אותם בבת-אחת, אלא מוציאין הראשון וקורין בו חובת היום ומחזירין אותו להיכל ואומרים קדיש ואח"כ מוציאין את השני. וכן איתא בירושלמי שאין להוציא השנייה מהארון עד שמחזיר הראשונה וכ"כ במסכת סופרים פי"א. אבל הרמ"א כתב בשם "אור זרוע" שאין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן שלא יסיחו דעתן מן המצוות ומוציאין ב' הספרים כאחד ותופסין השנייה עד שאחר קראו בראשונה, וזה כמנהג א"י וכמעט גם בכל הארצות וכתב עליו המ"א וצ"ע דמנ"ל למעבד דלא כירושלמי ועוד דבגמרא דילן ביומא דף נ"ז איתא ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר נטל דם הפר והניח דם השעיר וא"ל אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר א"כ הרי לך דצריך שיניח הראשונה קודם ואח"כ ליטול השנייה. ובסוטה דף ה' אמרינן אין משקין ב' סוטות כאחד ואין מטהרין ב' מצורעים ואין רוצעין ב' עבדים ואין עורפין ב' עגלות כאחד, שאין עושין מצוות חבילות חבילות. עכ"ל. ובזה נתחזק מנהגנו, גם בזה סילקנו מעלינו תלונת החכמים הבאים משאר ארצות. ומספר בעל "נחלת יוסף" הרה"ג שמואל יוסף ישועה זצ"ל, כי פעם אחת באו לעדן ב' חכמים מא"י וכשראו מנהגנו כנז"ל צעקו למה אנו משנים דין הכתוב בהדיא בשו"ע או"ח סי' קמ"ז ס"ח בהג"ה, הראה להם הדין בירושלמי המפורש ואמר להם "אנחנו הירושלמים ואתם לא, תמהו זל"ז. א"ל: אתם הירושלמים עזבתם דין ערוך בתלמוד ירושלמי ותלכו אחרי האחרונים, ואנו התימנים לא עזבנו הירושלמי, וזו היא תשובה שאין לה פירכא".
בשבת שמוציאין בה ג' ספרים, המנהג לקרות בפרשת השבוע ז' מברכים. ואומר קדיש אחר כל ספר.
בעניין סילוק השלמת המברכים אינו כסדר החומשין הנדפסין, אלא סילוק וסדר יש לנו מאבותינו הקדמונים כ"י.
אם חלו ב' פרשיות מחוברות, מנהגנו להתחיל החמישי מתחילת פרשה שנייה.
המנהג בעדן מקדם שלא לקרות שביעי כ"א הנשוי כלומר לאפוקי מי שעדיין לא נשא אשה מעולם, אבל אם גירש או נתאלמן ח"ו יכול ועל הרוב חתן או אבי הנימול עולה שביעי.
קטן שהתחיל עתה מחדש לעלות לס"ת, המנהג מקדם לומר קודם הקריאה "טוב להודות לה'" נוסח תימן כ"י, וכשמשלים יורד ומנשק לרבנים וגדולי העיר.
מנהגנו שהבן עומד לאביו ורבו עד שישלים קריאתו ואח קטן לגדול ולדודו ולזקינו ולאחי אמו. אומנם בזמן שא' מהם קורא קללות שבת"כ ושבמ"ת אינו עומד כלל והטעם שאמרו במדרש בני מתקללים ואני מתברך, ובכן ראוי שלא להרבות בכבודו בעת הזה.
נהגו בעדן כשהרב קורא עשרת הדברות כל הצבור עומדים.
בכל שבת ויו"ט אחר המפטיר קודם ההפטרה קורא ש"צ כחצי דף מספרי המוסרים להוכיח את העם ליראה את ה' אלוהיהם.
בשאר קהילות, האחרון המשלים הקריאה הוא אומר קדיש, ובעירנו לא נהגו כך, אלא הש"צ אומרו לאחר שהכניס ס"ת להיכל.
ההפטרות שאנו מפטירין אינו כמנהג הספרדים לבד ולא כאשכנזים ואיטליינים לבד אלא פעם כך ופעם כך, ופעמים שלא כשלושתם, כפי מה שקיבלנו מקדמונינו. (לא נהגו להפטיר במנחת צום גדליה).
בסדר הדפוסים להפריד חקת ובלק ולחבר מטות ומסעי, ומנהגנו בהיפך. הטעם להיותם שייכים להדדי דסוף פרשת חקת וישב ישראל בארץ האמורי ופרשת בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי, דזהו קשר וחיבור יש לב' פרשיות אלו יותר מקשר מטות ומסעי דלא שייכי להדדי.
לאחר חצות כשתי שעות קודם מנחה, לומדים החברים בבכהנ"ס הגדולה, גמרא ש"ס ויש משנה, הלכה.
מוצאי שבת קודש
נהגו לומר בבכהנ"ס קודם "ויתן לך" הפס' "וישלח יעקב מלאכים" ע"ס חמישי "אל אלוהי ישראל".
סדר הבדלה
"אל ה' ויאר לנו הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם. באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו. באלוהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי. באלוהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה. באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי. קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. וקורא לך שם חדש כי פי ה' יקבנו. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. (ג"פ) וכתיב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו (ג"פ). להקדים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ונוסח ברכה אחרונה: "בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושל ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך. כך תבדילנו מכל צרה וצוקה. בא"י המבדיל בין קודש לחול".
תוספות
תפילת שמונה עשרה
בתפילת לחש נהגנו לעמוד בלי התנענעות כעומד לפני המלך וכן הוא דעת מהר"י סרוק והרמ"ע.
"ח-סדי אבות"
נוסח הקדושה בעדן אינו היה ככתוב בסידורים אלא כנוסח הרמב"ם ז"ל במשנה תורה. והוא: "נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת ..כבודו והודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו. ממקומך מלכנו תופיע ותתנשא ותמלוך עלינו כי מחכים אנו לך מתי תמלוך בציון בקרוב בחיינו ובימינו אמן. תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך ועינינו תראינה במלכות עוזך (כדבר האמור בשירי קדשך על ידי) בית דוד עבדך משיח צדקך. ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש שבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה. אתה קדוש ושמך קדוש.."
"וכל עשי רשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם"
"את צמח דוד מהרה תצמיח"- האות אל"ף מנוקדת בצירי
"כי אתה אבינו שומע תפילת כל פה"
"בשובך לציון ברחמים כמאז"
לאחר קרית שמע נהגנו לומר "אמת מלכנו ואפס זולתו. הפודנו מיד מלכים"
"השכיבנו.. ושמרנו והצילנו ה' אלהינו מכל דבר רע, מפחד היום ומפחד הלילה, שבור והסר השטן מלפנינו ומאחרינו ושמור צאתנו ובואנו, כי אל שומרנו ומצילנו אתה ובצל כנפיך תסתירנו, כדבר שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ברוך אתה ה' שומר את עמו ישראל לעד. אמן"
"ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' מציון.."
"ברוך אלהינו שבראנו לכבודו"
ספירת העומר
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה ונחיה ונקריב לפניך את קרבן העומר"
ברכת הלבנה
מנהגנו לומר הפס': "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי או לעפר האילים. הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים"
|