|
דף הבית / מאמרים / קהילת יהודי עדן
מנהגי ק"ק עדן – לחג הסוכות הרב רון יוסף שליט"א –רב ק"ק עדן בנתניה
כותב בעל "נחלת יוסף" בסימן י"ב פרק מנהגים כי יושבי עירנו עדן היו מדקדקים מאוד במצוות סוכה וכל איש השתדל לעשות לו סוכה לעצמו. יהודי עדן היו תולים בה לנוי סדינים יקרים איש איש כמסת ידו ויש שמדליקין ז' נרות בכל סוכה ויש יחידים שהיו עושים כסא ומעיל מפואר לכבוד ז' אושפיזין קדישין. גם במצוות ד' מינים היו מדקדקים מאוד יושבי עירנו כמעט כל איש יהדר לקנות לו לולב ואתרוג לבדו, גם נערים אשר הגיעו לחינוך יקחו למו הוריהם לולב ואתרוג לחנכם במצוות.
עד תקופה מסויימת, היתה מכירת האתרוג בידי הבד"צ בעיר וכל שהיה חפץ למלאות ידו במצווה היה בא ובוחר לרצונו במחיר מועט ובדרך כבוד והוה הבי"ד שולחים לחשובי העיר האתרוג ומיניו לכל איש ואיש בביתו על דרך כבוד.
נענוע הלולב כתב תכע"ח שמוליך ומנענע ג"פ ומביא ומנענע ג"פ ד' נענועים לכל רוח מד' רוחות ומעלה ומטה סך הכל ל"ו נענועים, וזהו לד' הש"ע ורב האיי ע"ש, ועיין בשת"ז הביא דעות לזה ע"ש בארוכה, ומסיק תכע"ח שהסמכת כל התכאליל ע"פ הרמב"ם ובעה"ט בשם הזוהר שא"ל ג"פ לכל רוח, סך הכל ח"י נענועים, וזהו מנהגנו.
בעניין הנענועין כתב הרא"ש ז"ל וז"ל בעה"ט כ' מוליך ומביא למזרח ולמערב ומעלה ומטה ותו לא, ולמאי דגר' מוליך ומביא למי שד' רוחות שלו הוא כי המושל בשתים מושל הוא בד' רוחות, והמוליך לצפון לדרום דעת חיצוני הוא עכ"ל, וכ' עליו הרא"ש ז"ל ומנהג כשר לנענע לד' רוחות וכי קצרה ימיננו להודות למי שד' רוחות שלו ומנהג אחר חיצוני הוא, והראשון שהנהיג כך היה נראה לו שהמוליך ומביא לד' רוחות נראה כעושה שתי וערב, ואדרבא כשמוליך ומביא לב' רוחות מעלה ומטה ומוריד הוא הנראה כשו"ע כי ד' קצוות יש לו, אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד ששה קצוות יש לו עכ"ל הרא"ש, וכ' האר"י ז"ל ונהרא ונהרא ופשטיה ע"כ.
ודע שמנהגנו מקדם להתחיל בנענוע מהדרום ולסיים במערב וסי' דצ"מ ואח"כ מעלה ומטה ואח"כ מערב ודי לנו דברי האר"י ז"ל להחזיק מנהגנו ומנהג אבותינו תורה שנהגו בה מימי קדם ומאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות, אע"פ שהוא נגד פסק מרן בשו"ע סי' תרנ"א ס"י.
כתב ת"י שצריך שיהיו שדרו של לולב נגד פני הנוטל ופניו כלפי חוץ וכ"כ שת"ז, ובתכע"ח איתא וז"ל אבל ר"ס גאון כ' הנכון שיהיה שדרו של לולב נגד המזרח ופני הלולב נגד המערב מול פני האתרוג פנים בפנים בסוד ישר יחזור פנימו ע"כ, וכן כ' בספר אור זרוע קבלה שצריך להיות פני הלולב עם האתרוג בענין ופניהם איש אל אחיו כי הלולב רמוז בז"א ואתרוג בנוקביה, ובסוד אעשה לו עזר כנגדו ושצריך להדביק האתרוג עם הלולב ובענין זה מקיים וראית את אחורי ופני לא יראו, כי הפנים נסתרים עם האתרוג והאחוריים שהם צד האתרוג נראים ע"כ
וידוע היות מקום ר"ס גאון במערב ירושלים שלכן פניהם בתפילה נגד המזרח, ובגלילנו ארץ התימן שהיא בדרום א"י ופנינו לצפון העולם נגד דרומה של א"י לא נשתנה עמידת ואחיזת הלולב שסידר הגאון ע"ה אחוריו אל המזרח ופניו אל מול פני האתרוג אל צד המערב ומנענעין בצד הלולב, א"כ דכי קאמר ר"ס גאון כך על מצב ומעמד מקורו אמרה, ולעולם אנן דיתבינן בדרום א"י ופנינו לצפון הסדר הזה כך אחורי הלולב למזרח ופניו למערב כהעמדת ר"ס גאון ולכן אין לשנות מנהג אבות לעשות בהיפך וכ"ה מנהגנו בכאן מימות קדם זקנים ראשונים דור אחר דור חכמי התימן ז"ל.
אין לנו מנהג לברך ולא ליטול הלולב בבית או בסוכה כ"א בביהכנ"ס לבד. המנהג בכאן מקדם אחר גמר ההלל אומ' קדיש לעילא ומוכרים ספר הושענא ומוליכו הקונה על התיבה ומתחיל הש"צ ויעבור ומקיפין התיבה כשהן קורין י"ג מדות ומשלימין ההקפה ואומרים סדר הושענא זהו המנהג בידינו מימי קדם, ואף שהטור וב"י יסדוהו לאחר מוסף נהרא נהרא ופשטיה. וכבר ראיתי למהר"ם גלאנטי שאישר מנהגנו וכ' שעיה"ק ירושלים תובב"א נהגו בכנסת הג' ות"ח לעשותם אחר ההלל, והעידו שכן נהגו בזמן רבותיו גאוני עולם ועלתה ההסכמה כמנהגם אחר ההלל ויש לזה ראיה מהתלמוד עי"ש וכ"כ שת"ז שכך המנהג שאם היו מאחרין ההקפה אחר ת"מ כפסק מר"ן להוציא ס"ת ללא צורך כיון שאין קורין בו וכן מנהג ירושלים ת"ו עכ"ל וטעם להקפה זכר למקדש שהיו מקיפין את המזבח ועכשיו בעוה"ר לא נשאר לנו בגלות החיל הזה כ"א ס"ת לבד מתחננים לפניו בעבור זכותו יגן עלינו ועל כל עמו ישראל אמן.
ובענין ויעבור שנהגנו לומר בשעת ההקפה מ"כ בתכע"ח בסדר יום הושענא רבא וז"ל והמנהג בכאן לומר ויעבור וכ"ה בכל התכאליל, ונתבטל אח"כ מטעם רב האר"י ובחינם דחו מנהגם הרא' כי נהרא נו"פ וגם האר"י ז"ל לא עלתה על לבו לבטל מנהג קדמונים במדינות מושבותיהם כי לא היו מנהגותיו רק לו ע"ה ולאשר כגילו, וכאשר הודיע הוא ז"ל באזהרותיו שאע"פ שחידש כמה עניינים עכ"ז כל א' יחזיק במנהגו, וכ"כ משמו הרב של"ה פ' במדבר בפ' איש על דגלו באותות, שכל א' ישאר בדגלו לנהוג כמנהגו ע"ש, והיה לאות ולעדות שהנה הרב של"ה אשר כל דרכו לא יטה מדרך ר' האר"י ואפ"ה בהגיעו כאן כ' שמנהג א"י לו' ויעבור בליל הושענא רבא וביום החיתום ותוקעים בשופר לעורר הלבבות לתשובה, ובשכ"ג הביא דברי האר"י ז"ל וכ' עליו והמנהג פשוט בכ"מ לו' ויעבור ביום ובלילה בסליחות מכאן קובלנא דכל מאן דבעי לשנויי מנהגא ח"ו צריך להמתין על הדבר ומתון מתון כמה שויא, עכ"ל תע"ח.
ואם נפשך לומר שאני יום הו"ר שמרבים בו תחנונים שהוא יום החיתום, הרי ימי החג ימי דין הוא כדקיי"ל במשנה ובחג נידונין על המים, והפי' מצאתי בקצת התכאליל קדמוניות ישנות וז"ל ובעת ההקפה אומרים תחנונים ואין לך מעולה בתחנון יותר מי"ג מכילן דרחמי.
סדר ההושענות שאנו נוהגים לו אינם הכתובים בסדרי הדפוסים אלא הושענות של ר' סעדיה גאון בכ"י ואחר שמשלימין ההושענא אומ' קדיש תתקבל ומכניס מי שזכה לקנות הס"ת להיכל, ומתקרב ש"צ ומוציא ס"ת וקורין בו חובת היום וכו' וכן בכל יום ויום.
מנהגנו שאין אומ' הושענא בשבת כלל שכן ר"ס גאון לא תיקן הושענות אלא לחמישה ימים לבד, ועיין בטור או"ח מה שכ' בשם רב שרירא גאון ע"ש.
הושענא רבא
בליל הו"ר לומדים כמנהג כה"ק אבל אין תוקעין, וכן מנהגנו להרבות נרות בליל הו"ר ולתלות הפרוכת בבהכנ"ס וגם לובשים בגדי יוהכ"פ מטעם הרמ"ז יום הו"ר אחר הקפה א' אומ' הושענא של יום א' ואח"כ יה איום זכור היום, עם שאר הסליחות הרמוז לאברהם וכו' אחר הקפה ב' הושע' של יום ב' ואח"כ ברית נפקד וכו', אחר הקפה ג' הושע' של יום ג' ואח"כ למודך וגם ידידך וכו', והושע' של יום ד' ושל יום ה' מחלקים אותם לד' הקפות הנשארים, ובהקפה ששית כוללים סליחות יוסף עם פינחס, כל הנהיגו לכמי הדור הראשונים ז"ל.
שמיני עצרת
המנהג בכאן מקודם בתפילת ש"ע להקדים חג לש"ע ואף שפסק מר"ן בהיפך וכ' תעכ"ח שכן הוא בכל התכלאל וגי' הרמב"ם ומהר"י אבוהב וזוהר פ' ויחי מביא כמה ראיות שצריך להקדים חג לש"ע, והטעם שלא מצינו בכל המקרא שנ' חג עצרת בפ"ע אלא שאחז"ל שנק' חג בפ"ע לעניין פז"ר קש"ב לזה מקדימין חג לפי שהוא נופל ונגרר אחר חג הסוכות, כי אינו חג מיוחד כ"א ח' לחג הסוכות אלא שנק' עצרת בתורה.
|