דף הבית / מאמרים / קהילת יהודי עדן

 מנהגי ק"ק עדן יע"א

מנהגים מיוחדים

במאה הט"ו לפחות, חדלו יהודי עדן לנקוב במניין השטרות, למעט הכתובה בלבד.

לא נהגו לגדל פאות מסולסלות המכונות "סימנים" בפי יהודי תימן, אלא הסתפקו בגידול ציציות שיער קטנות הנמשכות לאוזן ולמטה, כמנהג הספרדים ובהתאם להלכות הרמב"ם.

מנהג קריאת התורה עם תרגום אונקלוס בביהכנ"ס לא היה מקובל בעדן.

ה"תפסיר" של רס"ג לא היה נפוץ בעדן.

שלושה ימי צומות היו זכר לפרעות ביהודי עדן וסימנם כו"ט:  כ' מרחשון, ו' כסלו, ט' שבט.

עדן המשיכה להיות בקשר עם ביה"ד של צנעא וכן היתה תלויה בו בענייני סמיכות להוראה ולשחיטה.

יהודי עדן, כשאר יהודי תימן, רחשו הערצה בלתי מסוייגת לר' שלום שבזי זיע"א ("אבא שולם") וראו בו כקדוש, נהגו לעלות לקברו וייחסו קדושה לשירתו, אותה הרבו לזמר בחתונותיהם ובשמחותיהם.

לפנים נהגו לומר את הפזמון  "עת שערי רצון" איש בביתו, בליל ר"ה על השולחן ולא קודם תקיעת שופר כשאר הקהילות, עד שבשנת התרס"ה (1905 למניינם) התקין מו"ר הרה"ג בנין מנחם משה זצוק"ל

שיש לאומרו לפני התקיעות כמנהג שאר הקהילות.

ט"ו בשבט – בתאריך 26.1.1929 חגגה קהילת יהודי עדן לראשונה את יום הט"ו בשבט.

רבים מפעילי הקרנות נתכנסו בגן משפחת משה, וסכומי כסף נתרמו ע"י אחדים מאנשי הקהילה לצרכי נטיעת עצים בארץ ישראל על שמם.

חשבון מפורט מיום 5.2.1929 נמצא מתועד בקק"ל. (אצ"מ,תיק KKL 5/5/3000).

נוסח ה"פצל" בעדן: (לא נהגו לאומרו בחדר הלימוד לפני פרשת השבוע בניגוד ליהודי תימן).

"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון

החייני אלהי הנשמה

וזכני יוצר כל בחכמה

להיות מיודעי התורה התמימה

בזכות ישראל הסגולה והשלמה

ולכן יזכה אלי אבי

לשמוע קולי וניבי

להגות בתורה אשר למדני רבי

ועל זאת אשבחך

ואפארך וארוממך

ואגדל את שמך

ואען ואומר במענה רך"

נהגו יהודי עדן לעמוד על רגליהם לכבודו של רבם או נשיאם כל שעת קריאתו בתורה.