|
דף הבית / מאמרים / קהילת יהודי עדן
על ההבדלים בין יהודי עדן ליהודי תימן
על ההבדלים בין שתי הקהילות האחיות, כותב רב חובל אוסטרי בשם בנקו שהגיע עם ספינתו לעדן בשנת 1885:
"טעות היא לחשוב שיהודי תימן נחשבים בעיני הערבים כשווים. עליהם לסבול השפלות רבות. כך למשל, אין הם מורשים לרכב על סוס כי אם על גבו של חמור בלבד. עליהם לרדת מעליו כשהם פוגשים ערבי ולפנות את הדרך כשהם זזים שמאלה וכיוצא בגון אלו. ברור הוא, כי כל היהודים החיים בעדן תחת שלטון אנגלי, נהנים מכל חירויות האזרח באופן מלא. בעוד שאחיהם ביבשת ערב השכנה סובלים ממעמדם השפל והבזוי כשהם מקווים בעקשנות ובחוסר פשרנות לימים יותר טובים, הרי ליהודי עדן זכויות שוות, כמו לערבים, אדוניהם בעבר. מה גדולה התמורה שדבר זה הביא על בני הדור הקודם, שעליהם היה אך להגר לעדן הבריטית ובהרף עין להיפטר מכל ההשפלות.. מכאן גידולה העצום של הקהילה היהודית בעדן".
לעניין התרבות והחינוך של יהודי עדן הוא ממשיך ומציין:
"בשל החירות הגדולה יותר שיהודי עדן וסביבתה נהנים ממנה, השתפר יחסית מצבם התרבותי.. ניתן להבחין כיצד במשך מספר שנים השתדלו יהודי עדן לספק חינוך אינטלקטואלי לבניהם, אף שהאבות יודעים רק מלאכות היד. אין ספק כי היהודים יסללו דרכם למעמד ראוי לציון בתוך הקהילה במרוצת הזמן. יש סיכוי כי יהודי עדן לא יהיו נחותים מן היהודים באירופה תוך כמה דורות.. "
יש לציין שהקהילה היהודית בעדן היתה כמעט הקהילה היהודית הראשונה בארצות האיסלאם שהוענק לה שוויון זכויות ושבוטל לגביה המעמד של בני חסות נסבלים. הקהילה הראשונה שקדמה לה היתה הקהילה הקטנה שבגיברלטר כאשר כבשו הבריטים את המקום באמצע המאה הי"ח מידי הסולטאן של מרוקו האיסלאמית.
הכיבוש הבריטי של עדן היה בשנת 1839 ושינה אפוא כליל את מעמד יהודי עדן.
יהדות עדן היתה מאז ומתמיד קהילת סוחרים (ימי הביניים האמצעיים מתקופת הגניזה, המאות העשירית עד השלוש-עשרה). עדן נזכרת בספר יחזקאל פרק כ"ז וכנראה אף בימי שלמה המע"ה היתה מושבת סוחרים שיצאו אליה שליחים כלכליים.
עדן שימשה נמל המסחר העיקרי של הבריטים מבריטניה דרך הים התיכון.
נשיא הקהילה היהודית שימש למעשה הספק הראשי של הצבא ושל הפקידות ומערכות המינהל הבריטית בעדן וגן את ממשלת הודו הבריטית ומכאן כוחה, השפעתה ועושרה.
הציונות וקהילת יהודי עדן
כעיקרון, לא היתה התנגדות אידיאולוגית מצד הנהגת הקהילה לתנועה הציונית אך בפועל השינויים נעשו באופן איטי.
לאחר שנים רבות של אי- רצון מצד נשיא הקהילה הרה"ג בנין מנחם משה זצוק"ל, להקים מערכת חינוך מודרנית- לא חילונית, ונכונותה של חברת רווחה בשם "אגודת אחים" בלונדון לסייע בהקמתה של מע' חינוך זו ובאחזקתה, נעשה הדבר, גם בעקבות העובדה שבתי הספר המיסיונריים בעדן קיבלו את ילדי היהודים בלא הגבלה, בשנת 1923 הוקמו בתי הספר של היהודים.
רק נשיא הקהילה לאחר מכן, הרה"ג יהודה משה זצ"ל, היה יותר נוח ומתרצה ל"מנהגים החדשים" וסייע הן בעניין החינוך והן בעניין איסוף הכספים לקרן היסוד ולקרן הקיימת לישראל.
הפריחה הגדולה בחינוך ובפעילות הציונית הייתה עם עלייתו לנשיאות של סלים משה זצ"ל, אז הוקמו בתי ספר לנערים ולנערות והתחזקה פעולת גביית הכספים למוסדות הלאומיים. הוקמו גם תנועות נוער ציוניות שעם הזמן השפעתן גברה בקרב צעירי העדה.
על המנהגים המיוחדים של קהילת עדן
כתב הרה"ג שמואל יוסף ישועה זצ"ל בספר "נחלת יוסף" (חלק מנהגים – פתיחה):
"אמר הצעיר שמואל ראיתי להביא בקיצור מנהגי עירנו עדן, יען כי רבים נבוכו על מה נסמכו קדמונינו ומאין יסודם ועל מה אדניהם הוטבעו.."
בהקדמת המחבר בספרו (עמ' י"א) כותב הוא בזו הלשון:
"אחר זה הבאתי יסוד ושורש המנהגים, יען כי ראיתי רבים מבני עמנו החפצים לידע זה והמה משתוקקים איך וכיצד הנהיגו הקדמונים רבני וחכמי התימנים, ואעפ"י שראיתי אחד קדוש מדבר בעיר צנעא בירת התימנים, שאסף וקיבץ כל המנהגים בספרו הנחמד הנקרא תכלאל עץ חיים, מכל מקום אינו מתאים למנהגי עירנו עיר עדן והפרש גדול יש כאן כמן הארץ עד לשמים, בשינוי המנהגים וחילופי המקומות והזמנים בזה צריך עיון גדול".
את הפתיחה לספרו הוא מסיים אגב במשפט:
"כה עתרת הצעיר שמואל בן יוסף מ' ישועה איש עדני מקצוי ארץ התימן יע"א".
על קהילת יהודי עדן יע"א
קהילת יהודי עדן, קהילה חד ממדית היתה. תמורות הימים לא חרשו בה תלמים עמוקים ואופיים הנוח והשלו של בניה לא היה בו כדי לנער אותה משאננותה ומן הרוגע שאפף אותה. כל זאת, למרות שקהילה זו היתה הראשונה מבין הקהילות היהודיות בארצות המזרח שזכתה לשוויון-זכויות מלא לפחות להלכה, ובמידה לא מועטת גם למעשה, עת שנכבשה העיר ע"י הבריטים בשנת 1839 ובאה במגע עם העולם המערבי על תהפוכותיו החברתיות, הכלכליות והמדיניות. דו"חות של שליחים שונים וכן רשמיהם של מבקרים שונים שבילו בעיר עדן, מציינים בהדגשה את היותה של הקהילה שוקטת אל שמריה, שחליפות הימים חולפות לידה ללא כל רושם כמעט. דמותה של קהילת יהודי עדן עוצבה ע"י משפחת משה וכל הנהגתה נעשתה באופן קפדני ע"פ הנהגים המסורתיים מבלי לסטות מהם, חלילה, כהוא זה. ההנהגה המסורתית עברה שינויים רק לאחר פטירת נשיא הקהילה הידוע לטובה הרה"ג בנין מנחם משה זצוק"ל באוקטובר 1922. בשנות הנהגת הקהילה ע"י הנשיא בנין, כמעט ולא ניתן היה להבחין בין הסמכות הרוחנית-תורנית לבין הסמכות המדינית- כלכלית (כפי שהיה בימי אביו הרה"ג מנחם משה זצוק"ל) ונראה היה כי דמות הקהילה מזדהה כליל עם דמותו של ראשה. עוצמתו של הנשיא בנין היתה רבה מאד בשל כישרונו המסחרי ואישיותו החזקה, ועלה בידו לשמור על האחדות כמו גם על העושר הרב של המשפחה. הוא פעל רבות למען עניי העדה ובכלל כך למען פליטי יהודי תימן שהגיעו לעיר וכן להקמת מוסדות דת ורווחה. הקהילה העדנית בזמן נשיאותו של הרה"ג סלים משה זצ"ל, לאחר פטירתם של הנשיאים בנין ואחיו הנשיא יהודה זצ"ל (שתקופת כהונתו היתה קצרה בשל פטירתו) עברה שינוי נרחב. השינויים הללו היו לא רק בהשפעת העולם הסובב, אלא גם כריאקציה לשמרנות שלפעמים היתה מדכאת בעיני הצעירים. הנשיא סלים היה בעל חינוך מודרני וקשור עם מוסדות יהודיים במערב אירופה כגון חברת "אגודת אחים" שהוא היה יו"ר הסניף שלה בעדן. הנשיא סלים העז, עוד בימי נשיאותו של הנשיא יהודה שקדם לו, להקים בית כנסת חדש בשם "סוכת שלום" ולאחר מכן להקים בית ספר עברי מודרני בשם "גינת שלום" בניהולה של מורה שהובאה במיוחד מת"א שבא"י. הוא עמד גם לימינם של השליחים הציוניים שבאו לעדן וסייע להם באיסוף תרומות לקרן היסוד ולקרן הקיימת לישראל. בתיקי הארכיון הציוני המרכזי בירושלים עיה"ק ת"ו שמורים מסמכים רבים המאירים היטב את הפעילות הציונית בעדן. אף הדיבור העברי הארצישראלי ונוהגי חיים ארצישראליים אחרים, נעשו דבר של יום-יום בקרב הקהילה היהודית בעדן.
בתי הכנסת בעדן
בית הכנסת המרכזי "מגן אברהם" – "אלמעלה אלכבירה" נמצא בחאפת אל כובז (רחוב הלחם). שם היתה נמצאת הישיבה "התורה והמצוה".
בית הכנסת "מעלאמת חנוך" מיסודו של ר' משה חנוך. תפילה בנוסח ספרדי, במבטא ספרדי ובניגון ספרדי. מתפללים בעיקר יהודים מעדן ששהו בעיר לרגל מסחרם בהודו, מצרים ועוד. הצטרפות בשבתות ובחגים של יהודים ספרדים מארצות המזרח שספינותיהם עגנו בעדן. ביכנ"ס היה אטרקציה בליל שמחת תורה בשל החגיגות שקוימו בו. עיקר עיסוקו של ר' משה חנוך היה ייבוא ספרי קודש מליוורנו (ספרי תפילה, זוהר, חומשים, עין יעקב, שו"ע, ראשית חכמה, מנורת המאור ועוד).
דבר זה השפיע בצורה ניכרת על המעבר של הקהילה היהודית בעדן לנוסח התפילה הספרדי, על שילוב מנגינות ספרדיות במהלך התפילה במיוחד בשבתות ובחגים ועל השימוש בניגון הספרדי ע"י חלק מצעירי הקהילה בשעת הקריאה בתורה.
יש לציין כי בבית הכנסת הגדול לא היה שום שינוי והמנהגים והניגונים נשארו כפי שהיו מקדמת דנא. בירושלים קיים בית כנסת בשם "חצר חנוך" על שמו.
בית הכנסת "נסים" – "מעלאמת שמואל נסים" מיסודו של הרה"ג משומר בן שמואל נסים זצ"ל. היה בו חדר לתלמוד תורה. הרב משומר זצ"ל היה בקיא בתלמוד ונהג להורות גמרא לחוג מצומצם של תלמידים בכל מוצאי ש"ק בישיבה של עדן. בבית כנסת זה הניחו שני סוגי תפילין – של רש"י ושל רבנו תם. מנהגי ותפילות ביכהנ"ס כדעת האר"י הקדוש. כאשר עלה לא"י להשתקע עשה ביכנ"ס בביתו והיו מתפללים בה אשכנזים וספרדים ת"ח וגם ת"ח מעיר עדן. נלב"ע ונטמן בסנהדריה ע"ה.
בית כנסת "סלים" – מעלאמת סלים. מיסודו של הנשיא סלים משה זצ"ל. נבנה בסוף שנות העשרים. היתה לו מקהלה גדולה של נערים, שישבו יחד סמוך להיכל ושרו קטעים מסויימים מהתפילה במנגינה ספרדית ובהברה ארצישראלית. המנצח היה מארי סליימאן.
בית הכנסת "אל פרחי" נמצא בחאפת אל כובז. בו נמצא ספר התורה הקדוש אל פרחי. כיום הספר נמצא בביהנכ"ס בחולון.
בית הכנסת "מגן-דוד"
בית הכנסת "רדאע" שימש את יהודי תימן. נמצא בחאפת אל כובז.
בית הכנסת - מעלאמת אל אסכול נמצא בתוך בניין בית הספר לבנים שנבנה בשנת 1910. בית הספר נקרא ע"ש המלך ג'ורג' החמישי.
|