משלי פרק א
א משלי, שלמה בן-דויד מלך, ישראל. ב לדעת חכמה ומוסר; להבין, אמרי
בינה. ג לקחת, מוסר השכל; צדק ומשפט, ומישרים. ד לתת לפתיים עורמה;
לנער, דעת ומזימה. ה ישמע חכם, ויוסף לקח; ונבון, תחבולות יקנה. ו
להבין משל, ומליצה; דברי חכמים, וחידותם. ז יראת יהוה, ראשית דעת; חכמה
ומוסר, אווילים בזו. ח שמע בני, מוסר אביך; ואל-תיטוש, תורת אימך. ט
כי, לווית חן הם לראשך;וענקים, לגרגרותיך. י בני אם-יפתוך חטאים, אל-תאבה.
יא אם-יאמרו, לכה איתנו: נארבה לדם; נצפנה לנקי חינם. יב נבלעם,
כשאול חיים; ותמימים, כיורדי בור. יג כל-הון יקר נמצא; נמלא בתינו שלל.
יד גורלך, תפיל בתוכנו; כיס אחד, יהיה לכולנו. טו בני-אל-תלך בדרך איתם;
מנע רגלך, מנתיבתם. טז כי רגליהם, לרע ירוצו; וימהרו, לשפוך-דם. יז
כי-חינם, מזורה הרשת בעיני, כל-בעל כנף. יח והם, לדמם יארובו; יצפנו,
לנפשותם. יט כן-אורחות, כל-בוצע בצע; את-נפש בעליו ייקח. כ חכמות,
בחוץ תרונה; ברחובות, תיתן קולה. כא בראש הומייות, תקרא: בפתחי שערים
בעיר-אמריה תאמר. כב עד-מתיי, פתיים תאהבו-פתי: ולצים-לצון, חמדו להם;
וכסילים, ישנאו-דעת. כג תשובו, לתוכחתי: הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי
אתכם. כד יען קראתי, ותמאנו; נטיתי ידי, ואין מקשיב. כה ותפרעו
כל-עצתי; ותוכחתי, לא אביתם. כו גם-אני, באידכם אשחק; אלעג, בבוא פחדכם.
כז בבוא כשואה, פחדכם ואידכם, כסופה יאתה; בבוא עליכם, צרה וצוקה. כח אז
יקראונני, ולא אענה; ישחרונני, ולא ימצאונני. כט תחת, כי-שנאו דעת; ויראת
יהוה, לא בחרו. ל לא-אבו לעצתי; נאצו, כל-תוכחתי. לא ויאכלו, מפרי
דרכם; וממועצותיהם ישבעו. לב כי משובת פתיים תהרגם; ושלוות כסילים תאבדם.
לג ושומע לי, ישכון-בטח; ושאנן, מפחד רעה.