אחד מהדמויות הפאר שקמו בדורות האחרונים, הוא מה"ר חיים ב"ר יוסף קורח זצ"ל , שהטביע את חותמו על קהילות תימן, ושמו נישא לתהילה בפי כל. נולד בצנעא בחודש ניסן ה'תקפ"ד, ונפטר ביום ששי כ' אלול ה'תרע"ד.

קנה תורה מפי אביו מה"ר יוסף , שהיה ראש ישיבת "בית אלשרעבי", ומפי מה"ר אברהם ערשי, שהיה מגדולי המקובלים בדורו. את עיקר תלמודו קיבל מפי הראב"ד מה"ר רבי יוסף קארה, תלמידו המובהק של מהרי"ץ ובכך היה רבי חיים אחד מגדולי השמועה.

כבר בילדותי שקד רבי חיים על התורה, וניחן בכשרונות מיוחדים. מסופר שבילדותו, בהיותו כבן שש שנים, נזדמן הנער חיים למסיבה עם אביו, שנכחו בה שני הדיינים, מה"ר יחיא אביץ' ומה"ר דוד צאלח. ר"ד צאלח שאל את הנער שאלה, והוא השיב בבקיאות ובחריפות בלתי מצויה, ובסגנון של הטפת מוסר. נחלקו שני הרבנים, אחד ניבא לו עתיד של מורה הוראה, השני ניבא לו שיהיה דרשן ומטיף. ענה האב ואמר: "יהי רצון שיתקיימו דברי שניכם". ואכן הנער חיים גדל ונתעלה עד שנעשה מורה הוראה, דרשן ומטיף מוסר.

רבי חיים לא נשא בשום משרה ציבורית, אך למעשה הוא היה מנהיג הדור, ואפילו חברי בית הדין וחכמי הישיבה הגדולה היו כפופים למרותו ומקבלים את תוכחתו.

הוא היה ראש המדברים בכל מקום, ולדרשותיו יצאו מוניטין.

עשרות שנים עסק רבי חיים בהרבצת תורה. רוב חכמי הדור שלאחריו, היו מיוצאי בית מדרשו. את הישיבתו קבע בבית כנסת "אלשיך". ובשעות הערב היה בית המדרש מלא עד אפס מקום, תלמידי חכמים והמון העם, שבאו לשמוע תורה מפיו, ובהסבריו השתדל לספק גם את אלה וגם את אלה.

הוא היה איש האמת, וקיבל את האמת ממי שאמרו. כשהיה מאן דהו מעיר לו שטעה בביאור איזה עניין או סברה, היה רבי חיים מודה לו קבל עם ועדה, באומרו: "טעיתי, ומה שאמר פלוני הוא האמת", כשהוא מחזיק טובה גדולה למי  שהעיר לו. רבי חיים חיבר מספר ספרים על המקרא, חידושי דינים שאלות ותשובות.