מארי חיים כסאר זצ"ל

מי שחוקר על הדור האחרון שבגלות תימן מגלה שהרב הגדול ביותר שהיה חי אתנו בשנים האחרונות הוא מארי חיים, אלא שבינתיים גדלו שני דורות חדשים בארץ, אשר לא הכירו את גודלו בתימן, והחלו מתוך אי ידיעה להמציא שמות של רבנים שכביכול בתימן הם נחשבו אריות, וזה לא נכון. וכאחד שחקר בנושא הנני שמח להבהיר למתעניינים החדשים, כי כל רבני תימן הזקנים שנפטרו בשנים האחרונות,לא נחשבו בהיותם בתימן ברמתם התלמודית לעומת מארי חיים, וגם הם בעצמם לא העזו בתימן לחלוק עליו, אלא הם היו בגדר רבנים צעירים בזמן שהוא כבר נחשב מגדולי הרבנים. ורק בארץ ישראל כאשר אותם רבנים צעירים גדלו בשנים ובתורה, אז היו מהם שהרשו לעצמם לחלוק עליו כדרכה של תורה, אבל בהיותם בתימן לא, כי הם היו עדיין צעירים, ולכן אני צוחק כשאני שומע שחסידים של רב פלוני אומרים עליו שבחים שעוד בהיותו בתימן הוא כבר היה מגדולי הדור ושאר מיני גוזמאות, ויש צורך להבהיר לכל הצעירים, מארי חיים היה השריד האחרון לגדולי הרבנים שעוד בתימן נחשבו לגדולים. מי שהכיר את מארי חיים יודע שאין להשוות אליו באהבת התורה שום רב, רחוק מאוד היה מהבלי העולם הזה, כי לא רצה אלא רק תורה, לא ניסה למצוא לעצמו שום תפקיד, תמיד ממש הראש שלו בסוגיא או ברמב"ם שידע אותם על פה. היה מתווכח עם גדולי הרבנים הספרדים והאשכנזים בסוגיות רבות, ומצא שהוא גדול מהם בש"ס כי היה מתווכח איתם על פה והם לא נמצאים בסוגיא כמוהו, אצלו מסכת זבחים ומנחות זה כמו ברכות אין שום הבדל, דרך אגב חשוב לדעת,לפעמים אנו מעיינים בספרי גדולים של זמנינו ואנו נפעמים מחריפותם ובקיאותם, אבל אל תיטעו, החריפות והבקיאות הניבטת לנו היא רק לשעתה, רצוני לומר בזמן שאותו גדול כתב את אותו החידוש או הפסק המנומק, אבל אם תעצור את אותו גדול ברחוב ולא בספרייה בבית לאחר שנה ותשאל אותו על אותו נושא שבו הוא חידש והבריק, כבר זה לא תהיה אותה ההברקה ולא אותו הבקיאות כי הוא צריך לחזור ולעיין כדי לזכור. אבל אצל מארי חיים לא כך, אם תשאל אותו בכל מקום בש"ס וברמב"ם ובנושאי כליו הוא מצוי בצורה מבהילה כאילו שזה עתה סיים ללמוד את אותה הסוגיא, חבל על דאבדין ולא משתכחין.