הגאון רבי ישראל עוזרי זצוק"ל רב העיר וראב"ד בית
עדאקה והמחוז בתימן.
"בקי בכל חדרי תורה",כך הגדיר את גדולתו בתורה אחד משומעי לקחו הרב יחיא אלשייך
זצ"ל,ואילו הרב שוכר חבשוש זצ"ל שגם הוא היה משומעי לקחו היה נרגש ובכה כשנזכר
בדמותו הטהורה ובגדלותו בתורה של הגר"י עוזרי ואמר עליו כך:"הוא היה ארי,אין
לנו היום כזה".
ואכן,גאון מופלא היה רבנו ישראל עוזרי,לא הניח פינה וזוית בכל מקצועות התורה,
היה אוצר בלום בכל מכמניה הן בנגלה והן בנסתר.
רבנו נולד בשנת התרס"א (1901) בעיר "בית עדאקה" (הנמצאת צפונית מערבית לצנעא
הבירה,מהלך יומיים) לאביו החסיד ר' שלום לבית משפחת עוזרי המפורסמת בתימן
כמשפחה אצילה ומסועפת (עיין בדברי הרב יוסף צובירי זצ"ל בחוברת הזכרון למו"ר
הרב סעיד עוזרי זצ"ל,וכן עיין באנציקלופדיה לחכמי תימן ותמצא גדולי תורה רבים
שקמו ליהודי תימן ממשפחת עוזרי כבר מלפני כ500 שנה כמו הרב משה עוזרי זצ"ל בעל
מדרש על התורה,ועיין במכתבו של החוקר ר' חיים חבשוש ז"ל שמצא שמקור משפחת עוזרי
עתיק מאוד עוד מלפני הופעת האיסלאם דהיינו לפני כ1500 שנה!).אימו של רבנו ישראל
עוזרי הייתה אשת חיל מרת רומיה בת הגאון ר' דויד מזעקי זצ"ל שהיה רב העיר
וראב"ד "בית עדאקה",רבי דויד מזעקי היה גם מלמד תשב"ר (ומלבד נכדו רבנו ישראל
עוזרי,היה גם הגאון רבי חיים כסאר מתלמידיו המובהקים של הגר"ד מזעקי) דגול
ומפורסם בגדלותו בתורה,במכתב ששלחו בי"ד צנעא אליו בשנת התרנ"ט (1899) הם
כותבים "שצ"ו (שמרו צורו ויוצרו) לראש ולתהילה מ"ו דאוד אלמזעקי".
כאשר הגיע רבנו ישראל עוזרי לגיל תשב"ר נכנס ללמוד במדרשו של סבו רבי דויד
מזעקי,שם ספג את ראשית חינוכו ולימודיו.עוד מקטנותו היה ניכרבשכלו החריף
ובזכרונו העצום,ומתוך שקידתו בתורה עלה ונתעלה עד שנעשה גדול בתורה,מעיין
המתגבר ובור סוד שאינו מאבד טיפה.כבר בהיות רבנו כבן שבע עשרה שנה שימש בעירו
כרב ומו"ץ.אז נתוודע אל הרב הראשי הגאון ר' יחיא יצחק הלוי זצ"ל,הרב הראשי
שניחון בעין חדה ובוחנת,עמד על מעלותיו הרבות של הרב הצעיר וקרב אותו אליו.כך
ניקשר רבנו ישראל בקשר אמיץ לרב הראשי שאהבו אהבת נפש והיה ממש כאחד מבני ביתו
(מפי בנו של הרב הראשי,הרב חיים יצחק הלוי זצ"ל ).למרות גילו הצעיר ביותר ועל
אף הפרשי הגילים (כשלושים וחמש שנה!)היה רגיל רבנו ישראל להשתעשע בדברי תורה עם
הרב הראשי ונימנה היה בין בעלי תריסין שבבית מדרשו (עיין בדברי הרב חיים יצחק
הלוי בחוברת "אור ישראל" גליון ז' עמ' ב').הרב הראשי היה אף מפגין את הכבוד
הגדול שהיה רוחש לרבנו ישראל עוזרי,הנה כמה דוגמאות לכך: מעשה היה שהובא לפני
הרב הראשי וחכמי צנעא בשר שחוט שנפלה בו שאלה,אז פנה הרב הראשי לחכמים לשמוע מה
דעתם,והנה כולם מטריפים מכמה טעמים וספקות שהעלו,אולם הרב הראשי לא השתכנע
מתשובותיהם והיה סותר אותם,ואז אמר להם "קראו נא למרי ישראל עוזרי ונראה מה
דעתו" וכששאל לרבנו ישראל מה דעתו,מיד ענה לו רבנו בחריפותו ובקיאותו הרבה
מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים מילה במילה ע"פ,לתדהמתם הרבה של החכמים. ולבסוף
העלה למסקנה שהבשר כשר בלי ספק.הרב הראשי שממש התענג על תשובתו ונימוקיו
היסודיים של רבנו,פנה לחכמי צנעא במעין שאלה ואמר:"עכשיו אתם מבינים מה זה
תלמיד חכם?".
עוד מעשה היה כשהשיא הרב הראשי את בנו,הזמין כמובן את רבנו ישראל לבא ולהשתתף
בשמחתו.במעמד זה,היה אולם השמחה מלא מפה לפה,וכל גדולי הדור נכחו כיאה לכבודו
של הרב הראשי יחיא יצחק הלוי.וכשהגיע העת לדרוש בציבור דברי תורה מענייני
דיומא,היה הדבר ברור לכולם שהרב הראשי יכבד את אחד מזקני אותם גדולי התורה
לדרוש בתורה לפני הקהל הרב כמקובל.אולם,לא כך הייתה דעת הרב הראשי,הוא פנה בקול
לעבר הצעיר שבגדולי התורה ה"ה רבנו ישראל עוזרי שיקום וידרוש לפני הציבור.רבים
מהנוכחים נדהמו לראות תלמיד חכם צעיר בשנות העשרים לחייו,עומד במיצוות הרב
הראשי ודורש בטוב טעם ודעת מאמרי חז"ל קשים המפוזרים בכמה ספרים,ומצטטם מילה
במילה כאילו הספרים פתוחים לנגד עיניו,שוזרם באומנות רבה כמין חומר ומבארם כיד
ה' הטובה עליו,כשהקהל יושב מרותק במשך שעה ארוכה ומאזין לדרשתו.
ובכלל,כשהיה נכנס רבנו ישראל ללמוד בבית מדרשו של הרב הראשי,היה פונה אליו הרב
הראשי בלשון חיבה שיישב וילמד על ידו דוקא (כל אלו המעשיפ מפי ר' דויד והב יצ"ו
מבני ברק,אחיו של הרב יחיא והב זצ"ל שהיה עד למקרים אלו עם עוד כמה אנשים).כך
יצא ונתפרסם שמו של רבנו בעיר הבירה צנעא כגדול בתורה אשר כל רז לא אניס ליה.
אחר פטירת הרב הראשי היה רגיל להתארח רבנו ישראל בצנעא בעיקר בבית ידידו משכבר
הימים ה"ה הגאון ר' חיים כסאר זצ"ל.ידידותם של השניים החלה עוד מילדות בעיר בית
עדאקה כאשר משפחת כסאר התגוררה כעשרים שנה בבית עדאקה,ושניהם למדו תורה מפי סבו
של רבנו ישראל ה"ה הגר"ד מזעקי הנזכר לעיל.באותם הימים הירבה רבנו ישראל ללמוד
בצנעא בישיבת "בית אלשייך" המפורסמת בספרייתה העשירה והנדירה,שם היה רבי חיים
כסאר מגיד שיעור קבוע בתלמוד וברמב"ם.אז התוודעו בני תורה שבישיבה זו לגאוניותו
של רבנו ישראל,וכתוצאה מכך הקיפה אותו עדת מעריצים ביניהם היה הרב יחיא אלשייך
זצ"ל,אשר היו מרבים לשאול את רבנו ישראל שאלות בכל מקצועות התורה כדי שירווה את
צימאונם.בן תורה נוסף שהיה בישיבה זו היה הרב שוכר חיבשוש זצ"ל מבני ברק,הוא
תיאר בהתרגשות רבה (מתוך בכי)את רבנו ישראל ואת ההתלהבות הרבה שהייתה בלימוד
התורה בלילות אחר חצות,ובכך היה מעורר ומלהיב את הציבור לעבודת ה'.וכך המשיך
רבי שוכר לספר על אופי לימוד הגמרא בתימן:"רק הרבנים היו נושאים ונותנים ביניהם
בלבד,וכל הציבור יושב ומקשיב.ולכן,רק מרי ישראל עוזרי ומרי חיים חובארה ומרי
חיים כסאר היו מתווכחים ביניהם,ואז הרבנים פותחים ספרים וכו' לא כמו בארץ ישראל
שתלמידים חצופים חולקים על הרב ודבר כזה לא היה בתימן,אלא רק הרבנים חולקים
האחד על השני ושאר התלמידים מקשיבים,רק לעיתים רחוקות היה מתערב תלמיד חכם בשם
עואץ' פוצ'אייל שהיה בקי בתלמוד ע"פ והקפיד שלא יקראו לו מרי",ועל התרשמותו
מרבנו ישראל בשעת הלימוד נאנח ואמר "הוא היה ארי,אין לנו היום כזה".רבי שוכר
הצטער מאוד שאין היום את החשק ואהבת התורה כפי שהייתה בתימן.אגב,צריך להדגיש
שרבי שוכר לא התכוין לומר שהתלמידים לא היו מקשים קושיות בשיעור,שהרי זה בודאי
היה,אלא כוונתו שהתלמידים לא היו מרהיבים עוז בנפשם לחלוק ולדחות דברי הרבנים
שכמובן עלו בעיונם בתלמוד בכמה דרגות מהם,עד שרק זכרן מופלג בתלמוד שיודע את
התלמוד ע"פ כרבי עוץ' פוצ'אייל,יכול להרשות לעצמו לעיתים נדירות להתערב
במחלוקת.
ההערצה לרבנו ישראל הייתה כ"כ גדולה כפי שמעיד המעשה הבא:
מבין ידידיו ומעריציו של רבנו ישראל היה אחד
מנכבדי צנעא,ה"ה ר' יחיא שמואל אלעראקי זצ"ל. ר' יחיא עמד להשיא את אחד מבני
ביתו וכמובן רצה לראות את רבנו בשמחתו,אולם רבנו לא יכל להשתתף בשמחתו,כיון
שהיה אז בשנת אבל על פטירת אימו הצדקת,וכל הפצרותיו הרבות של ר' יחיא לא
הועילו.אך כדי לכבד את ידידו הטוב שכבר גילה סימני עצבות,הסכים רבנו להיות נוכח
בבית ידידו בשבת חתן,וזאת בתנאי אחד חשוב,והוא,שר' יחיא עראקי יקצה לו חדר
מרוחק,בנפרד מן הקרואים שבו ישהה רבנו לבדו.בכך,לא היה רבנו שותף לשמחה כי היה
בחדר נפרד,ומאידך לא השבית את שמחת ידידו.ויהי היום והקרואים באים להסב לצד
החתן ואביו השמחים,נתגלה מפה לאוזן שמרי ישראל עוזרי נוכח בחדר סמוך.מיד עזבו
הקרואים את החתן ואביו ונכנסו לחדרו של רבנו.תוך רגעים אחדים נתמלא החדר עד אפס
מקום ולא היה עוד מקום לזוז,ומיד החלו השאלות בתורה,כל איש ומשנת לימודיו,מי
במקרא מי במשנה מי בתלמוד ובפוסקים וכו',ועל כולם עונה רבנו בענווה
ובפשטות,ובזכרונו העצום עונה על כל שאלה כאילו זה עתה סיים ללמוד עיניינה.בנו
של רבנו שהיה נוכח שם (והיה אז נער),התפלא על הספרים והמקורות שהיה מציין אביו
בתשובותיו,שהרי מעולם לא ראה ספרים אלו בבית אביו.כך נמשך לו עונג שבת זה מספר
שעות! והשואלים כבר שכחו שהם בבית החתן.אחרי שיצא רבנו מבית ר' יחיא עראקי אל
בית ידידו הגר"ח כסאר,שאל אותו בדרך בנו שהשתאה למראה הקהל הרב שצבא על
החדר,"אבא,למה כ"כ הרבה אנשים באו אליך?" ענה לו רבנו בענווה "הם רק רצו
להשתעשע איתי".כשהגיעו לפני הבית של הרב כסאר,יצא לקראתם הרב חיים כסאר וכשראה
את רבנו כבר עייף,הבין שסיבת הדבר היא עדת המעריצים שסבבה את רבנו ולא הירפתה
ממנו, ואז אמר לו "אמרתי לך שלא יתנו לך מנוח,היה עדיף שתבא אצלי",כלומר,הדבר
היה צפוי.
עם פטירת סבו הגר"ד מזעקי (כבן 100 שנים) בסביבות שנת התרפ"ז (ביום טוב שני של
שמיני עצרת,הוא יום שמחת תורה בגליות) נבחר רבנו ישראל עוזרי באופן רשמי לרב
העיר וראב"ד והוא כבן 26 שנה,אולם למעשה,שימש רבנו בתפקיד זה מספר שנים עוד
קודם לכן,בגלל תשישותו הרבה של סבו שמנעה ממנו לשרת את הציבור כראוי.בבית עדאקה
הנהיג רבנו סדרים והליכות למופת.בני הקהילה הצטיינו בתורה ויראת שמים יותר
מקהילות אחרות שהיו סביבותיהם והדבר היה לשם דבר.על מידת חריפותם בתורה היו בני
הקהילות האחרות חורצים משפט זה "לא תירקוץ מעא .... ולא תיסאל מן בית עדאקה"
כלומר שאין לרקוד עם בני קהילה מסויימת אשר נגינותיהם שונות בתכלית משאר קהילות
תימן כי אז תסתבך,וכמו כן בענייני תורה אל תתחיל לשאול שאלות את בני קהילת בית
עדאקה כי אז יסבכו אותך בחריפותם (מפי זקן נכבד מראש העין בן קהילת
אלשאחדייה,פגשתיו בראש השנה לפני כעשר שנים בבית הכנסת של החבורים בראש
העין,הוא שימש כתוקע,וכששאלתיו מי היו הרבנים שלכם בתימן אז הוא הזכיר את רבנו
ישראל עוזרי בהערצה גדולה וכמדומני הוסיף את הביטוי "ברוך דיין" כדרכם של
התימנים כשהם מתפעלים ביותר).רבנו ישראל עוזרי בנה ושיכלל בית כנסת ובית מדרש
מפואר,בית טבילה ומדרש לתשב"ר,כמובן הכל מכספו כדי לזכות את הרבים.הנהיג סדרי
לימוד קבועים ערב ובוקר,ולחריפים שבתלמידיו פתח ישיבה בביתו ללימוד גמרא בעיון
כשעתיים שלוש לפני תפילת מנחה.ואלו התלמידים שזכו ללמוד לפניו אז,הרב אברהם
קוצ'אעי שהיה מבוגר מרבנו,הרב אברהם חייבי שהיה בן גילו ולימים היה חבר הרבנות
הראשית בת"א ודמות ידועה בשכונת התקווה,שם אף הקים בימ"ד ללימוד ש"ס ופוסקים
וכיבד את הרב יוסף צובירי בהגדת השיעור,הוא אשר תמך ודאג שהרב צובירי כאישיות
תורנית צעירה ורעננה בזמנו, ימונה להיות רב העדה התימנית בת"א.הרב יחיא והב שגם
הוא התגורר בשכונת התקווה ולמד בצוותא עם הרב חייבי והרב צובירי,וע"פ עדות הרב
צובירי הוא היה החריף בגמרא מבין כל חכמי הישיבה,אלא שהיה נחבא אל הכלים.האחים
הרב שלום נהארי (חתנו של רבנו ישראל עוזרי,ולימים ממלא מקום רבנו כרבה של בית
עדאקה) והרב שלמה נהארי.הרב שלום נהארי הניזכר היה ידוע בחריפותו בגמרא והיא
שעמדה לו בעלותו לארץ ישראל שרב העיר בני ברק ה"ה הרב יעקב לנדא זצ"ל יחפוץ בו
להיות המוציא והמביא בכל נושא השחיטה בעיר התורה,ואכן,הרב לנדא סמך על הרב שלום
נהארי בשתי ידיו למנותו כראש השוחטים.לימים,כשרצה הרב שלמה מחפוד שליט"א להיכנס
לתחום השחיטה בבני ברק,פנה תחילה אל הרב שלום נהארי שיהיה לו למליץ טוב לפני רב
העיר הרב לנדא.ואכן,לאחר שהרב נהארי תהה על קנקנו של הרב הצעיר הרב מחפוד שהיה
רגיל לבא ולהתפלל בבית הכנסת של הרב נהארי כמה חודשים,הסכים והמליץ בפני הרב
לנדא עליו,ובכך, סלל את דרכו של כב' הרב מחפוד שליט"א עד היום,כן ירבה וכן
יפרוץ.גם אחיו הרב שלמה נהארי שימש בעיר רעננה כראש השוחטים.עוד תלמידים נוספים
שהשתתפו בשיעורי הגמרא של רבנו ישראל,היו הרב אהרן שרעבי גם הוא עלה לארץ
התיישב בשכונת התקוה ועסק בתורה בישיבתו של הרב חייבי.גם הרב אברהם גברא שהיה
רבה של קהילת סאודבתימן היה מרבה לבא לבית עדאקה וללמוד לפני רבנו ישראל.הרב
אברהם גברא עלה לארץ ונתמנה להיות רבה של שכונת הדר יוסף בת"א.
מדהים לראות שבמעט החיים
שניתנו לרבנו ישראל בעולם הזה,הספיק להקים דור של תלמידי חכמים הבקיאים בתלמוד
ובפוסקים מה שלא הספיקו לעשות רבנים ישישים.אלא שבעוונותנו הרבים,לא זכינו
שיעלה איתנו לארץ ישראל הארי שבחבורה רב רבנן רבנו ישראל עוזרי זתע"א.
לפרנסתו עסק רבנו במסחר גדול בקפה ויהי איש מצליח,את עושרו ניצל לטובת עניים
וניצרכים ודאג רבות ליתומים ואלמנות (עיין בדברי הרב חיים יצחק הלוי באור ישראל
ז' עמ'ב').גם בגזרת הגיזיה (מס החסות שנדרשו היהודים לשלם לשלטונות המוסלמים על
כל יהודי) פעל לעזרת עניי עמו,ובמאמץ מרובה פטר אותם מתשלומים שלא יכלו
לשלם.מסר נפשו להצלת יתומים מגזרת התאסלמות ודאג להבריחם ולמלטם מפני
השלטונות,דבר שהיה כרוך בסיכון גדול.אבל רבנו ישראל לא ידע מה זה פחד,ויעיד על
כך המעשה הבא: פעם אחת בהיות רבנו בעירו ניקלע למריבה שפרצה בין מוסלמי אחד
ליהודיה אומללה שללא כוונה נפלה כביסתה על ראשו של אותו מוסלמי.המוסלמי בחמת
זעם החל לחרף ולגדף אותה בקולי קולות לעיני ולאוזני כל באי שער עירו,ולא הסתפק
בכך אלא החל לבזות את היהודים ואת היהדות דבר שהיה בגדר חילול ה' המוני.רבנו
שהיה קנאי לה' כפנחס קנאה וכאמור לא ידע פחד מהו,רץ לעבר המוסלמי שהיה מזויין
בחרב ולעיני כל ההמון המוסלמי הפילו ארצה והיכהו מכות נמרצות על שהעז לחרף
ולגדף תורת ה' הקדושה.גבורה ואומץ כאלו אין לה אח וריע,נשער בעצמנו, לו היינו
מהלכים ברחובות רמאללה והיינו שומעים מוסלמי שמחרף מערכות אלקים חיים,האם היינו
מעזים כלל להתקרב אליו לפני המון מוסלמי? הדבר ברור שלא.אבל רבנו כאמור לא כן
עימו וזכה להיות חכם גיבור ועשיר אשר תישרה עליו השכינה.והדבר המפליא הוא
שהמוסלמים היו דוקא יראים מפניו וכאשר היו צריכים להתדיין בענייני משפטים בינם
לבין עצמם היו באים להתדיין אצלו,ואף ראשי המוסלמים כולל ראשי שבטים חזקים
שעליהם נשען המשטר בתימן היו משחרים לפתחו,כך נוצרו קשרים חיוביים שהתבטאו
בהטבת מצבם של אחיו היהודים.שנה לפני פטירתו סבל רבנו קשות בגופו וכמובן ניסה
בכל מאודו להירפא ואף הלך לצנעא לרופא אירופי שהיה שם אולם זה לא עזר.לפני חג
הפסח שנת התש"ג בא אליו מלאך המוות לבקש את נפשו אולם רבנו הדפו והודיע לו שאין
הוא יכול למלאות את תפקידו ליטול את נשמתו,כי בכך הוא ישבית לכולם את שמחת החג
המתקרב, וכן לא יעשה,ולכן אמר למלאך שרק בצאת החג ידבר איתו על כך.המלאך שלא
יכל לו,חזר כלעומת שבא.את כל ימי החג עבר רבנו בשלווה בנחת ובשמחה כאדם בריא
וחזק,ואיתו שמחה כל הקהילה.והנה,בצאת החג כלומר בצאת יו"ט שני של גליות של
שביעי של פסח,חזר אליו מלאך המוות כמתוכנן ויבקש את נשמתו הטהורה.אז החל רבנו
להתווכח עימו לילה שלם שאין המלאך רשאי לעשות כן,והיה אומר למלאך :"אע"פ שאתה
מאש אבל אני בכח התורה מצווה עליך לעלות לשמים ולבקש עלי רחמים לפני ממ"ה
הקב"ה,כי אתה בסה"כ רק שליח" וכן אמר לו שאין זה מדרך העולם שימות הבן לפני
אביו שכן אביו של רבנו היה עדיין חי וכו' וכו' לילה ארוך ומתיש של מלחמה בינו
לבין המלאך שלא יכל לבצע את מלאכתו כי בכח אש התורה שהיה גורס רבנו כל העת,היה
נשאר בחיים.המלאך בלית ברירה היה עולה כל הזמן בפקודת רבנו לבקש רחמים ולהאריך
את חייו של רבנו,והיה רבנו מסביר לו מה לטעון לפני הקב"ה,כך נהפך המלאך להיות
שלוחו של רבנו.אולם בסופו של לילה זה, הודיעו המלאך שנבצר ממנו למלאות אחר
פקודות רבנו היות וכבר ניגזרה גזרה בשמים ליטול את נשמתו לכפר על עוונות הדור!
כיון שכך,החל רבנו לסדר את ענייניו האחרונים עם בני משפחתו ובני קהילתו,וממש
ברגעיו האחרונים קידש שם ה' ברבים ואמר:"הריני פושט את צווארי כיצחק אבינו עליו
השלום בעקדתו,לכפר על עוון הדור" ובקריאת "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" יצאה
נשמתו הטהורה של רבנו כשחיוך דק נסוך על פניו,והוא אך כבן 42 שנה.עד מהרה נפוצה
הידיעה המזעזעת על פטירתו של רבנו,יתכן והלוייתו הייתה הגדולה ביותר שידעו
יהודי תימן,היות ואלפי מוסלמים ליווהו ממחוזות סמוכים על אף שעל פי דתם הדבר
אסור,בכל זאת עברו על דתם ובכך היה קידוש ה' גדול.ויספדוהו מספד גדול וכבד
מאוד,ועד ימינו דמותו הגדולה ניצבת לנגד עיניהם וכאשר לפני שנים אחדות ביקר שם
יהודי שאיננו ממשפחת עוזרי רצה לחקור את הערבים על אודות משפחתו וסבו שהיה אדם
נכבד,אולם הערבים היו תמיד מסיטים את נושא שיחתם ומדברים על האדם הגדול
"איסראיל אלעזיירי" הוא רבנו,והדברים מצולמים בוידיו,וזאת למרות שעברו כחמישים
שנה מאז פטירתו.
כארבע שנים לאחר פטירתו של רבנו הייתה שנת בצורת בתימן.ערבי טרוד אחד חשב
בטיפשותו כי ע"י שיפתח את קברו של רבנו מהאבנים ואח"כ יתפלל,רק אז ירדו
גשמים.כשאף יהודי לא ראהו,ביצע הערבי את זממו.בלילה הופיע רבנו בחלום לאחד
מיהודי הקהילה והודיע לו כי חיטטו בקברו,מיד הלכו היהודים אל מקום הקבר ומצאוהו
פתוח וגערו באותו ערבי טיפש.ובעודם מתעסקים להחזיר את הקבר לקדמותו,גילו
לתדהמתם הרבה שגופו הקדוש של רבנו נשאר שלם כפי שהיה בחייו,לא נירקב ולא נס
ליחו! (ביתו הקטנה של רבנו שתחי' שגילתה לפתע את אביה רצה אליו) לאחר שכיסו את
הקבר וסידרוהו,החל הגשם לרדת.
על רבנו ישראל עוזרי זצוק"ל יאתה לומר את הפסוק:"ויאמר,לא יעקב יאמר עוד שמך,כי
אם ישראל,כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב,כ"ט) חבל על דאבדין
ולא משתכחין! זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
על שמו הוקמה ישיבה בעיר מודיעין עילית בשם "נזר ישראל" בראשות נכדו הגאון רבי
מנשה עוזרי שליט"א שהיה ידוע בזמנו לפני כ25 שנה)כעילוי הגדול של ישיבת פוניבז'
בבני ברק ואותו לקח הגרא"מ שך זצ"ל להיות לו לחברותא לרוב חריפותו.זכה רבנו שכל
בניו ובני בניו כולם למודי ה'.
רציתי להוסיף בשם ר' משה שרעבי הי"ו מבני ברק שהיה
עד לפטירתו של הגר"י עוזרי זצוק"ל ואמר לנו שלאחר שכבר הכין את עצמו הגר"י
עוזרי לעבור לעולם הבא עדיין המשיכו כולם להתפלל עבורו וזה גרם לו צער כיוון
שבתפילותיהם הם מנעו ממנו לעבור לעוה"ב בנחת ובשלווה,ולכן הוא ציווה על כל הקהל
הגדול שהיה סביבו להפסיק להתפלל בעדו,ואכן לאחר שהפסיקו תפילותיהם מסר הגר"י
עוזרי את נשמתו לבוראו בנחת ובשלווה כשחיוך דק נסוך על פניו הטהורות.
רבנו ישראל עוזרי זצוק"ל נפטר ביום רביעי כ"ג
בניסן לפרשת "אחרי מות",שנת התש"ג (1943למיניינם).
