|
מארי אברהם נדאף זצ"ל
אחד
מגדולי הרבנים, שהתעסק גם בצרכי ציבור ופעל רבות לשימור מורשת אבות, הוא מהר"ר אברהם ב"ר חיים אלנדף. נולד בצנעא בשנת ה'תרכ"ו,
ונפטר בירושלים בי"ב אדר א' בשנת ה'ת"ש. בשנת ה'תרנ"א
עלה לארץ ישראל, ומיד נרתם לעול העסקנות. עמד בראש הקהילה בירושלים כשלשים וחמש
שנה. הקים את ועד קהילת התימנים, ופעל בתחום החינוך ובצרכי הדת. עמד בראש ישיבת
"תורת משה", ושימש גם בבית הדין.
הוציא
לאור מספר ספרים: "תאג " עם "חלק
הדקדוק" למהרי"ץ, "תכלאל" עם פירוש
"עץ חיים" גם הוא למהרי"ץ, בתוספת
חיבורו "ענף חיים", "שערי טהרה למהרי"ץ.
כן חיבר: "פתחון טוב"- על התורה,
שו"ת -"זכרוני איש" "השגות מאי"ש"-כנראה
השגות על ספר שושנת "המלך" (לא נמצא), "מבשר טוב" – בשבח
ומעלת ישוב ארץ ישראל, "שרידי תימן" – רשימת חיבורי חכמי תימן, ועוד,
"זכור לאברהם" – זכרונות. כן כתב הגהות
והערות על ספרים שונים, ופירסם מאמרי הלכה בכתב העת
התורני "תורה מציון".
רבי
אברהם נדאף הוא מן הבודדים שתיאר את סדר לימודם של בני
התורה בתימן, המלמד על שקידתם הגדולה בתורה, על אף שהיו שרויים בגלות מרה וקשה.
לפנינו קטעים מדבריו המאלפים, מתוך "זכור לאברהם":
"וכשהייתי
בן שלש שנים התחלתי ללמוד א"ב בחדר של חיים מחבוב. ואחר שנה נכנסתי ללמוד
אצל ר' אברהם עפגין
ז"ל, מקרא עם נקודות וטעמים... בשנת תרל"ג [כבן שבע] נכנסתי ללמוד תורה
בבית מדרשו של ר' יוסף הכהן... ללימוד מקרא ותרגום אונקלוס... עד חצות היום...
ואחה"צ נביאים... וכן היה עד שהייתי בן עשר שנים. ואז נוסף לי בלמוד תפסיר רס"ג, ומשנה עם רבינו
עובדיה ושיעור בשלחן ערוך, עד שנת אחת
עשרה... [אז] הכניס אותי [אדוני אבי] ללמוד אצל ר' אברהם אלקארה
ז"ל... ללמוד שיעור בתלמוד... ואחר השיעור... הולכים החברים... ואני יושב
ולומד תנ"ך, עין יעקב, משנה עם פירוש רבינו
עובדיה. והיו איזה תלמידים גדולים מבן חמש עשרה שנה, שהיו לומדים ש"ס שתים
שלש שעות עם פירוש רש"י, והייתי לומד עמהם...".
בהיותי
בן שלש עשרה שנה כבר היה לי ישיבה ללמוד בלילה מאחר חצות עד הבקר, משנה עם פירוש הרמב"ם בלשון ערבי ופירוש רבינו
עובדיה, עם חברים כגילי. והיו גם אנשים גדולים באים ללמוד. ובשנת הארבע עשרה נתחברתי עם בן גילי ר' יחיא בן משה
יצחק הלוי ור' שמואל בדיחי ור' אברהם עמראני, כולנו בני גיל אחד. וקבענו ישיבה ללמוד תלמוד ופוסקים
בבית זקנו של ר' יחיא הנזכר מוהר"ר שלום אלמנצורה ז"ל. והיינו לומדים לפניו בכל יום מהבקר השכם
ועד הצהרים, ובלילה מאחר חצות, ופעמים גם בתחילת הלילה איזה שעות. ובשבת ויום טוב
מחצות היום עד המנחה עם בני הישיבה שלו, שהיה עומד בראשה הר"ר
אברהם בדיחי".
"בשנת
תרמ"ג נלב"ע הר"ר שלום אלמנצורה ז"ל, והישיבה לא פסקה כל הזמן. בתחילת הלילה
הייתי לומד בישיבת מוהר"ר חיים קורח... באותו הזמן
כבר היינו כותבים שאלות ותשובות וזכרונות ממה שלמדנו,
והיינו מחדדים זה את זה, וקנאת סופרים הועילה לנו, וזאת היא שעמדה לנו.
ובאמת הכל היה לשם שמים ללמוד וללמד וכו' ".
היה מקים עולה של תורה והנהגה
על הציבור התימני בכל אתר ואתר אין כמעט תחום השייך לציבור התימני שלא טופל ע"י
הרב הנ"ל זצ"ל אפשר לומר בפה מלא עליו את התואר "האיש על העדה" הקים ממסד עד
טפחות את קהילת יהדות תימן בירושלים (ת"ת לילדים ישיבה ללימוד למבוגרים , בתי
כנסיות ובתי מדרשות , בית עלמין בהר זיתים , הוצאה לאור של ספרי הקודש של העדה
ובראשם סידורי התפילה של גאון עוזנו המהריץ זצוק"ל , עריכת ה"תאג" הראשון שיצא
בדפוס שליהדות תימן, שימור כתבי הקודש של יהדות תימן מלפני מאות שנים ע"י הפצתם
לאור עולם של כתבי חכמי תימן הראשונים ועוד ועוד.) כמו"כ הנהיג את העדה בעוז
ובגאון במשך כשלושים וחמש שנה , לא חת מפני איש , נאבק על ההכרה שיהדות תימן
היא קהילה נפרדת ולא כקהילה נספחת למוסדות הספרדים שהיו אז. נרדף ע"י אנשי
הכוללות הספרדים ובמשך תקופה ארוכה נאלץ להיות בהחבא שמא יבולע לו על ידם לאחר
שהשיג אישור "פירמאן" מהחכם באשי הגאון רבי משה הלוי זצ"ל (מי שהיה הרב הראשי
בקושטא והיה אחראי על כל הקהילות שהיו תחת השלטון העותומני של התורקים דאז כולל
ארץ ישראל) שיהודי תימן נחשבים קהילה נפרדת לכל דבר כולל זכותם למוסדות קהילה
כולל בתי דין וכו' .
מארי אברהם אלנדאף וקהילת הספרדים בירושלים
.
תנצב"ה
|
