דרשות לשמחות

טעם

לחנוך הבית, בית כנסת וישיבה

מאת שלמה ר.

חנוכת הבית כפי ששגור בפי רבים, ובפי אבותינו 'חינוך' הבית, נזכר בשלחן ערוך המקוצר (סימן מ"ה הערה ט"ו), נוהגים לעזות סעודה ושמחה לחינוך בית חדש, שמזמין אליה קרוביו ומיודעיו, ואומרים שירות ותושבחות ודברי תורה וכו'. בסדר הלימוד לחינוך הבית מובא, בזמן שהיו ישראל צריכים ליכנס לארץ, עמדו הגוים והטמינו אוצרותיהם בתוך כתלי בתיהם, כדי שלא ימצאו אותם ישראל. מה עשה הקב"ה, הביא נגעים בכתלים, ועשו להם סדר האמור בפרשת נגעים עד שמצאו את האוצרות. מלבד הטעם העמוק יותר שתהיה בניית הבית בקדושה ולשם ה', לא כמו שבנו אותו הכנענים לשם עבודה זרה.

פרשה זו נדרשת בתחילת איכה רבתי (אות כ"א), רבי אלכסנדרי פתח, והצרוע אשר בו הנגע וגו' (ויקרא י"ג מ"א). והצרוע, זה בית המקדש. אשר בו הנגע, זו עבודה זרה שהיא מטמאה כנגע, שנאמר ויחללו את מקדשי ויטמאוה. בגדיו יהיו פרומים, אלו בגדי כהונה. וראשו יהיה פרוע, הוא שנאמר ויגל את מסך יהודה, גלי דכסיא. ועל שפם יעטה, כיון שגלו ישראל לבין אומות העולם לא היה אחד מהן יכול להוציא דבר תורה מפיו. וטמא טמא יקרא, חורבן ראשון וחורבן שני. יש כמה גירסאות ופירושים כמו שיראה המעיין, אך כאן נעמוד על שאלה פשוטה. לכל הפסוק מביא רבי אלכסנדרי מקור והסבר לדרשתו, נגע זו ע"ז שמטמאה כנגע, וכו'. אבל מה שאמר והצרוע זה בית המקדש, לא מפורש מהיכן לקוחים הדברים.

ולאחר עיון קל נראה הביאור פשוט, כי סדר הדברים בפרשה לבית המנוגע רומז לשני בתים שנחרבו והשלישי אינו חרב, בית המנוגע ניתץ פעמיים כמו שכתוב (ויקרא פרק י"ד פסוקים מ' עד מ"ה) וחלצו את האבנים וגו' ולקחו אבנים אחרות וגו' ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' ונתץ את הבית, ולבסוף בפעם השלישית נכתב (פסוק מ"ח) ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית וגו' וטִהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע. הכל רומז לבית המקדש שנחרב וניתץ פעמיים, אנו מחכים ומצפים לבניינו השלישי בנין עולם במהרה בימינו אמן.