|
vלפסח |
|
טעם לבר מצווה מאת שלמה ר. - מה שהושרש לקשור את התפלין לגיל בר מצוה, אצלינו לא היה קשר בין הדברים, שכן היא מצוה ככל המצוות שמחנכים את הילד עוד לפני הגיעו למצוות. אלא שצריך דעת לשמור על גוף נקי, ולכן מתחיל להניח בן 11 שנים או לפני. אבל, לכולי עלמא, לכתוב תפלין חייב להיות גדול, ולכן נאמר כאן חידוש בעניין כתיבתן. ידוע הדין בסתו"ם, שלא יהיה ע"י חקיקה או מחיקה מסביב האות, אלא רושם את גוף האות עצמה. ולכן הכותב דל"ת במקום רי"ש, אינו יכול להכשירו במחיקת התג העודף, אלא צריך גרירה כמבואר בפוסקים. אבל להיפך אם כתב רי"ש במקום דל"ת, כאן התיקון לא במחיקה אלא בהוספת דיו. מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ג סימן קט"ו, אחר שהביא דעת רוב הפוסקים להקל בהוספת דיו כי אין זה חקיקה, מביא מהמשנה למלך שנראה מדבריו שהוא מחמיר, ומביא עוד מספר הקנה שמחמיר, אבל תוכן הדברים בספר הקנה נראה כמו חידה. וכך הוא כותב. ודע בני באמת שאות שיש בו חלל ונפל דיו בחללו, או שנעשה הרי"ש דל"ת בעיקום הרגל מעט או הדל"ת רי"ש, אינו יכול לחזור ולמחוק הדיו שנפל לחזור האות כמשפטו. אמרתי לו ואמאי לא, ומאי מעכב אחר ששב האות כמשפטו. אמר לי בני אין קְטִיגור נעשה סְנִיגור, אלא נפסלו וצריכים גניזה, ואע"פ ששב האות כמשפטו מעכב הוא. והוא הפך כוונת ענינו ואין לו תקנה וכ"ש שקלקל צורתו. וראה והבן בני, עדים שהעידו בפני ב"ד היכולים הם לחזור, כן זה כבר נתקלקל קריאתו. עד כאן מספר הקנה, חיבור קדמון לטעמי המצוות ע"ד הסוד, ברור שהדברים עמוקים וחתומים. אך אנחנו מציצים מן החרכים, להבין מה שאפשר מדברי חז"ל כאן. איך התחבר לתפלין הנושא של קטיגור וסניגור, ועדות לפני בית דין. במסכת ברכות דף יא:, אמר עולא, כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. מובא שם עוד בשם רבי יוחנן, כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. כאן רואים את העדות שיש בק"ש ובתפלין, וגם מעלת הסניגור, דהיינו קרבן (כידוע מהגמרא בראש השנה דף כו.). מהרש"א מבאר את הדברים בדרך קצת שונה, אבל על דרך המאמר מספר הקנה, נאמר בתפלין ומזוזות את מה שאמרנו בקרית שמע, שהרי באותה פרשה קוראים וקשרתם, וכתבתם. כמו שלומדים מהפסוק והיו, בהוייתן יהו, שלא לקרוא את פרשיות שמע למפרע, גם בתפלין ומזוזות והיו, שלא יכתוב למפרע. וכאן מתבאר החסרון במי שכתב רי"ש במקום שצריך להיות דל"ת, אין כאן בהוייתן יהו. הרי הוא כתב כאן אות אחרת, וזה פגם בתפלין ומזוזות, וכדברי ספר הקנה שכתיבה כזאת היא קטגור שאינו נעשה סניגור, או עדות שאי אפשר לחזור ממנה. רואים כאן את תוקף הקדושה שיש בתפלין הנכתבים כדת וכהלכה, עדות וסנגוריא בינינו ובין אבינו שבשמים. יהי רצון שהקב"ה יתמלא ברחמים עלינו, הכתובים בתפלין שלו, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
|