דרשות לשמחות

טעם

לבית אבלים

מאת שלמה ר.

אל תבכו למת ואל תנֻדו לו בְּכוּ בָכֹה להֹלך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו (ירמיה כ"ב י'). במסכת מועד קטן דף כז: נדרש פסוק זה, בכו בכה להולך, אמר רב יהודה להולך בלא בנים. רבי יהושע בן לוי לא אזל לבי אבלא אלא למאן דאזיל בלא בני, דכתיב בכו בכה להולך. כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, רב הונא אמר [ויש גורסים אמר רב הונא], זה שעבר עבירה ושנה בה. רב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא, כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הוּתָּרָה לו. הותרה לו סלקא דעתך, אלא אימא נעשית לו כהיתר.

דברי חז"ל כאן צריכים ביאור. לא רב יהודה ולא רב הונא מסתדרים עם סוף הפסוק, לרב יהודה הרי בין מת ובין הולך בלא בנים אינם שבים עוד לראות את ארץ מולדתם, וכן לרב הונא איך זה מתחבר עם תחילת העניין במי שאינו עושה תשובה. גם לשון רב הונא הותרה לו צריך ביאור, היה אפשר לומר מיד כמו במסקנא, נעשית לו כהיתר.

יש להעמיק בעניין, ולבאר את דברי רב יהודה במי שמת בחטאו ולא ישוב בגלגול, עליו יש להתאבל שלא יזכה לשוב לארץ מולדתו להשלים תיקונו. ונקרא הולך, והחוזרים קרויים בנים, כמו שכתבו ברמב"ן ורבינו בחיי בכמה מקומות. ומפרש רב הונא, מי לא יוכל לתקן מעשיו בשלמות, זה שעבר עבירה ושנה בה כלומר כבר שב פעם אחת לעוה"ז בשביל לתקן ולא תקן אלא שנה בחטאו, הותרה לו. ואע"ג שהקשינו הותרה לו ס"ד וכו', מ"מ הסתיר בלשונו שבשובו לעוה"ז פעם שלישית הקב"ה מונע ממנו לשלש בחטאו. וכך כתב הרקנטי על הפסוק ולא יראו פני ריקם (שמות ל"ד כ'), אמרו קצת מחכמי הקבלה, כי העובר על מצוה זו יתגלגל בפסח או בסומא שיהיה פטור מן הראיה כי כיון שעבר בה הותרה לו, ואם קבלה נקבל ע"כ. וזה הרמז בלא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, שאין תיקונו מעולה כמו שיכל לתקן בפעם השנית. המקום ברוך הוא ישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, אל עיר הצדק קריה נאמנה בב"א.