לק"י,

 ד"ר מוטי גולן

חגי ומועדי ישראל וחשיבותם כימי סליחה ותשובה

פרשת "אמור" (פרקים כ"א – כ"ד) היא הפרשה הארוכה ביותר מבין 11 הפרשיות שב"חומש ויקרא", כוללת: קכ"ד פסוקים [וסימנך: "הודו ליהוה כי טוב"] וס"ג מצוות [וסימנך: עם סגולה] המתחלקות לשתי קבוצות: כ"ד מצוות עשה ו–ט"ל מצוות לא תעשה.

פרשת "אמור" עוסקת במגוון נושאים, כמו למשל: קידוש ה', דינים הנוגעים למשרתי ה' הכוהנים, פרשת המועדים [או: "פרשת המועדות" כפי שחז"ל מכנים זאת בפרק "בני העיר", מסכת מגילה, פרק רביעי, משנה ב' ועוד] הכוללים את: יום השבת, חגי "שלושת הרגלים" שהם: פסח, שבועות וסוכות, כמו גם, את "חגי הימים הנוראים" שהם: ראש השנה ויום הכיפורים.

נושאים חשובים אלה נכתבו לאחר שבפרשיות הקודמות ניתנו דיני הקדושה והטהרה הנוגעים לכל בני ישראל. לצערנו ולדאבוננו הרב, חלק מן המצוות אין אנו, כיום, יכולים לקיים אותן "הלכה למעשה" מפני שבתי מקדשנו חרבו. מאידך גיסא, לשמחתנו הרבה, את חלקן אנו יכולים לשמור ולקיים מפני שהן רלוונטיות ואקטואליות. מפאת "קוצר הזמן והיריעה" לא נוכל לדון בהן בהרחבה ולפורטן. אולם, מאמרנו ידון ברעיון ייחודי העולה, לעניות דעתנו, מקריאת "פרשת  המועדים" (פרק כ"ג) ואשר אין לנתקו מן החיוב הכללי של שמירת וקיום מועדי וחגי ישראל – בכלל, ושמירת וקיום ימי ראש השנה ויום הכיפורים – בפרט, וכדלקמן –

על חשיבותם העצומה של כלל מועדי וחגי ישראל נכתבו "הררי" רעיונות, מחשבות והגות וכבר חז"ל לימדונו ומיקדו את תשומת לבנו שמועדי וחגי ישראל, מלבד היותם ימים מיוחדים, מקודשים ומוקדשים לתפילות כתחליף לקרבנות וכו', הם ניתנו לישראל מאת הבורא יתברך כדי שעם ישראל יעסקו בתורה, כמאמרם: "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל, אלא – לעסוק בהן בדברי תורה" (ירושלמי, שבת ט"ו) או: "עשה מועדים – לתורה" (בבלי, עירובין נ"ד:). או כפי שמציע ר' יהושע "לחלק" את ה"יום טוב" בצורה הבאה: "חציו – לאכילה ושתייה וחציו – לבית המדרש" (בבלי, פסחים ס"ח:(. כמו כן, ידועים דברי חז"ל בכמה דוכתי על חשיבותם של מועדי ישראל ואף הזהירו לא לבזות ולחלל את המועדים, שהרי קדושת ה"ימים טובים" הם (כמעט) כמו קדושת ה"שבתות" וכל מי שמשמר את המועדים כאילו משמר את השבת ו"כל מי שמחלל את המועדות כאילו חילל את השבתות והרי הוא כעובד עבודה זרה" (שם) או: כפי שר' אלעזר המודעי במסכת אבות (פרק ג' משנה ט"ו) מונה גם את "ביזוי המועדות" [לדעת אלה הסןברים שכוונתו של ר' אלעזר המודעי הייתה לא רק לימי חול המועד בלבד], בכלל מי שאין לו חלק לעולם הבא ו"אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים".

כולי עלמא ידעי שחגי ומועדי תשרי (ר' מנוקדת בחירק כגרסת יהודי תימן מקדמא דנא): "ראש השנה" מחד גיסא ו"יום הכיפורים" מאידך גיסא והימים שביניהם, קרי: "בין כסה לעשור" והידועים לכל כ"עשרת ימי התשובה", נתייחדו כימים של בקשת סליחה ומחילה, כמו גם, לחזרה בתשובה. [אסמכתא לדברינו ניתן למצוא בדבריו המאלפים והמחכימים של מורנו "הנשר הגדול" (=הרמב"ם) הטוען ואומר שאם בכל (ימות) השנה התשובה יפה ומועילה, הרי שבתקופת ה"ימים הנוראים", דהיינו: ימי חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי התשובה  ויוה"כ – "תשובתו (של האדם) יפה ביותר ומתקבלת מיד" (ועיין עוד ובאריכות בהרמב"ם הלכות תשובה, פרק ב'). וזאת, מפני היותם ימים מיוחדים ומתוקנים לכך מאיתו יתברך משום ש"רחמיו רבים על ברואיו" וחז"ל סמכו רעיון חשוב זה לפסוק: "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו – בהיותו קרוב" (ישעיה נ"ה, ו')]. זאת ועוד. ימים מיוחדים אלה משולים, עפ"י תורת החסידות, לימים אשר בהם "המלך" יוצא "מארמונו" אל השדה ו"נתיניו" מנצלים  את "קרבתו המיוחדת" ומבקשים על עצמם ועל צרכיהם השונים.

על אף האמור לעיל, נראה לעניות דעתנו לקבוע שגם בשאר חגי ומועדי ישראל יש וקיים בהם היבט של סליחה ומחילה, חזרה בתשובה וכו' והם אינם "נחלתם" הבלעדית של "הימים הנוראים". לאמור: יש במהותם ממש הזדמנות ומסוגלות אדירה ולא רק "חד פעמית" לעשיית תשובה, סליחה ומחילה. ועניין זה יכול להתקיים, במחזוריות מדהימה של: פעם ביום, פעם בשבוע, פעם במספר חודשים, פעם בחודש וכמובן, פעם בשנה, ביום הכיפורים, כפי שאנו מכירים ויודעים. כיצד?! –  פעם ביום – פשיטא. אין מניעה מן האדם לבקש סליחה ומחילה או/ו לחזור בתשובה בכל יום. אדרבא, אם האדם יגלה ויראה רצון, חשק ונכונות לעשות זאת, הוא יתקבל "בזרועות פתוחות" ומן השמיים יסייעוהו ביותר בבחינת: "הבא ליטהר – מסייעין בידו" . פעם בשבוע – ביום השבת, ביום הקדוש ביותר בהוויה היהודית. כמאמרם (בבלי, שבת קי"ח:): "אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו. שנאמר: "אשרי אנוש יעשה זאת... שומר שבת מחללו..." (ישעיה נ"ו, ב'). אל תקרי "מחללו", אלא – "מחול לו". (ועיין עוד ובאריכות מאמרי: "השבת – כמהות של סליחה, מחילה וכפרה"). פעם בחודש – בראשי החודשים, כמאמרם בתפילת המוסף: "ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם..." [ומפאת זאת, ר' משה קורדובירו – מגדולי מגדולי המקובלים בצפת – בשנת השל"ג (=1673), הנהיג בכל ערב ר"ח את מה שידוע בשער בת רבים כ"יום כיפורים קטן", כלומר: הנהגת תענית בכל ערב ר"ח כהכנה לקראת ראש החודש וזאת משום שהמקובלים ייחסו ליום זה סגולות של יום חשבון נפש, חזרה בתשובה ויום של מחילה וסליחה]. פעם במספר חודשים – במועדי וחגי ישראל, שהרי המועדים הושוו לשבת קודש, ודו"ק! פעם בשנה – פשיטא. ביום הכיפורים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם...". עצם מהותו של יום, מכפרת.

נישא תפילה לבורא עולם, שנזכה יחד עם כל בית ישראל באשר הם לחוג את כל מועדי וחגי ישראל מתוך דבקות בה' יתברך, בדיבוק חברים וכו' מתוך בדיקה עצמית כנה, חשבון נפש  אמיתי כחלק מתהליך בקשת סליחה ומחילה, חזרה בתשובה ותיקון המידות והמעשים. וממעל, "אדון הסליחות" יכפר, יבשרנו בשורות טובות, יאמר לצרותנו ולמכאובנו, די! ונזכה לראות בבניינה של ירושלים ובית מקדשנו, בעגלא ובזמן קריב, אמן!           שבת שלום!!!

לעילוי נשמתם הטהורה של שניים מיקירי העדה, אנשים תמימים, ישרי דרך ויראי אלוהים, אוהבי ה' ומלמדי תורתו לדרדקי וצעירי הצאן, והם: מורי יחיא (אחי י' בחילוף אותיות) בן יחיא זצ"ל  למשפחת פרחי הי"ו, שהשבוע מלאו 20 שנים להסתלקותו והמורה יהודית (דת יהוה בחילוף אותיות) בת משה זצ"ל למשפחת עומיסי הי"ו שהשבוע נמלא חודש להסתלקותה בקיצור ימים ושנים ולאחר שניזדככה בייסורים רבים.

"תהא נשמתם צרורה בצרור החיים"