פרשת  מצורע                                 מאת ד"ר מוטי גולן הי"ו  אולפנית "ישורון", פ"ת

"הכוהן כרופא עור"

פרשת השבוע פרשת "מצורע" המונה 90 פסוקים מכילה בתוכה בעיקר את אחד מן הנושאים המיוחדים (מתוך מספר נושאים שפרשתנו התברכה בה), והוא: עניין הצרעת. יש לציין, שהשורש צ.ר.ע. חוזר בפרשתנו ובפרשה הקודמת פרשת "תזריע" למעלה משלושים פעם, ועובדה זו כשלעצמה אומרת דרשני.

אין כל ספק, שנושא הצרעת איננו נושא קל ללימוד, לדיון ולהעמקה. ואפילו הכי, אין כמעט פרשן תורני שלא מתייחס לסוגיה סבוכה ועמוקה זו. לצערנו, אין זה המקום והזמן להרחיב ולפרט במאמר קצוב במילים. אך, מפני ש"פטור בלא כלום אי אפשר" מאמרנו ידון בהיבט מסויים וייחודי בעניין הצרעת, וכדלקמן –

מהי הצרעת ומהו הגורם העיקרי (עפ"י השקפתה הרוחנית של היהדות) למציאות עגומה מעין זו הפוגעת בגופו של האדם, כמו גם, לעיתים: בביתו, בבגדיו וכו'? ובעיקר, מיהו האדם שנבחר ע"י הקב"ה למצוא מזור ותרופה למחלה חשוכת מרפא זו?!

הצרעת, עפ"י הגדרתה המילונית, היא: "נגע קשה ומדבק הפוגע בעור, בריריות ובעצבים". כלומר: הצרעת היא אחת ממחלות העור הקשות אשר תוקפת את עורו של האדם (באופן החיצוני) ואף מחלחלת לריריות ולמערכת העצבית של האדם (באופן הפנימי). פעמים מתוארת מחלה קשה זו במקרא כ"פורחת" (עפ"י ויקרא פרק י"ג, פסוק י"ב ועוד) בגופו של האדם ופעמים כ"זורחת" (עפ"י דברי הימים ב' פרק כ"ו, פסוק י"ט ועוד).

זאת ועוד. המקרא ובעקבותיו חז"ל מציינים ומספרים לנו על מספר "דמויות מקראיות" שהצרעת פגעה בהם מסיבות שונות, כמו למשל: משה רבנו, מרים הנביאה, עוזיהו מלך יהודה, גיחזי משרתו של אלישע הנביא ונעמן שר הצבא של ממלכת ארם. ועפ"י חז"ל גם דוד המלך (ואחרים נוספים) חלו בצרעת בגין מעשיהם. חלקם, מתו כתוצאה מכך וחלקם, "נתרפאו" בעזרתה הנדיבה של "מלכות השמיים" [או ע"י הקב"ה, בעצמו ובכבודו, או ע"י עושי דברו, שליחיו הנביאים].

בהתבסס על פסוקי המקרא, כמו גם, על השקפת עולמם של חז"ל במספר דוכתי, הצרעת שתוקפת את האדם (או: את כליו) נחשבת כ"עדות חותכת" לכך ש"יד אלוהים" הייתה בדבר עקב חטאיו/עוונותיו. הצרעת היא מעין "עונש חינוכי" על כך שמה שהאדם עשה היה רע ביותר ולא מצא חן בעיני "יוצר המחלות", הקב"ה. למשל: מרים, נענשה בצרעת למשך שבעה ימים על אשר "חטאה" ודיברה סרה באחיה משה (במדבר י"ב, פסוקים א' – ט"ז). כמו כן, עוזיהו מלך יהודה, נענש בצרעת על אשר ביקש להקטיר על המזבח (דברי הימים ב' כ"ו, פסוקים ט"ז – כ"א). חז"ל אף הגדילו ולימדונו בצורה נחרצת וחד משמעית שעונשו של "המוציא שם רע", הוא במחלת הצרעת, כאומרם: "אל תקרי – מצורע, אלא – מוציא שם רע" [ועיין עוד דברי חז"ל במסכת ערכין דף ט"ו: ובמדרשים: ויקרא רבא, ילקוט שמעוני ושוחר טוב על אתר].

ונשאלת השאלה: אם הצרעת הינה מחלת עור התוקפת את גופו של האדם (או: את כליו), מדוע הולך הוא אל הכוהן כדי שיאשש ויאשר שזו באמת צרעת ולאחר מכן הכוהן הוא ש"מטפל" ומוצא מזור ותרופה לנגעו/מחלתו הקשה של האדם? מדוע בכלל האדם נזקק לשירותיו של הכוהן שהוא "האוטוריטה הדתית-הרוחנית" הגבוהה ביותר ואשר עיקר תפקידו הוא השירות והעבודה בבית האלוהים, כמו גם, הדרכת העם בתורת ה'? מדוע האדם לא ילך ויזדקק לשירותיו של רופא קונבנציונלי, קרי: רופא עור/פנימי/עצבים (או: שלושתם יחד)?!

שבת שלום