 | פרשת קורח ועדתו "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם... ואת כל האדם... ואת כל הרכוש. וירדו הם... חיים שאולה... ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר ט"ז, ל"ב – ל"ג). מאת ד"ר מוטי גולן הי"ו |
|
| לק"י, משמעות הקשר בין אחדות, ערבות הדדית ותשובה
פרשיות השבוע "נצבים-וילך" ייחודיות ביותר הן מבחינה טכנית והן מבחינה תוכנית. מבחינה טכנית – שתי הפרשיות נקראות השנה כ"פרשה אחת מחוברת" בשבת האחרונה והמסיימת של השנה הנוכחית, שנת התשס"ז. כמו כן, יש לציין ששתי הפרשיות הן הפרשיות הקצרות ביותר מבין פרשיות "חמשה חומשי התורה", דהיינו: פרשת "נצבים" מונה 40 פסוקים ופרשת "וילך" מונה 30 פסוקים. ומבחינה תוכנית – שתי הפרשיות כוללות את שתי מצוות העשה האחרונות בתרי"ג המצוות: א) מצוות הקהל [דברים ל"א, י"ב]. ב) מצוות כתיבת ספר תורה ע"י כל אחד מישראל לעצמו [דברים ל"א, י"ט]. בנוסף על כך, שתי הפרשיות כוללות נושאים ועיניינים חשובים, כמו למשל: כינוס כל עם ישראל לפני הקב"ה "לפני מותו של משה" [רש"י לפסוק ט']. וזאת, כדי לכרות עמם את הברית השנייה והנוספת כדכתיב [דברים כ"ח, ס"ט]: "אשר ציווה ה' לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית (הראשונה) אשר כרת איתם בחורב", תוכחתו ואזהרתו של משה (ביומו האחרון כמנהיג העם) להיזהר ולהתרחק מן ה"עבודה הזרה" ומן "המוות והרע" והצעתו האולטימטיבית לבחור "בחיים ובטוב", מינויו של יהושע כמנהיג העם לאחר מות משה, ו"פרשת התשובה" ועוד. [ולגבי "כריתת הברית עם ישראל" עיין עוד באריכות מאמרו וחידושו המופלא של מו"ר, הרה"ג פרופסור י"א אפרתי שליט"א בספרו "ווים לעמודים", המאמר: "לפרשת כריתת הברית בארץ מואב, עמודים קס"ה – ק"ע].
מושג התשובה – פנים והיבטים שונים ורבים לו וכבר תורתנו הקדושה על פרשניה הרבים, נביאי ישראל, הוגי הדעות וגדולי עם ישראל עסקו וכתבו על כך. ועם כל זאת, הרשוני במאמר זה להוסיף עוד היבט חשוב ב"עניין התשובה" ואשר ניתן ללמוד אותו מעצם כתיבת שתי פרשיות בצמידות ובסמיכות אחת אחרי השנייה. כלומר: כתיבת "פרשת כריתת הברית" [פרק כ"ט, פסוקים ט' – כ"ח] ו"פרשת התשובה" [פרק ל', פסוקים א' – י'] הסמוכות זו לזו בתורה, שהרי: "דורשין סמיכות פרשיות" [ברכות י'.], כדלקמן – כריתת הברית בין כל ישראל [בבחינת: "אתם נצבים היום כולכם"] ובין הקב"ה בהקהל ובכינוס המתבצע במצב של: ביחד, מתוך אחדות דעים, ערבות הדדית ואחריות גלובלית הם הסמל הגדול ביותר של השאיפה, היעד, המטרה והתכלית של המושג ה"תשובה". אין כל ספק, שבמושג זה קיימות אנרגיות ועוצמות רוחניות אדירות. אולם, כוחו גדול "ויפה הוא שבעתיים" כשהדבר מלווה ומשולבים בו ערכים לא פחות חשובים ממנו, כגון: אחדות, ערבות הדדית, אחריות גלובלית וכיו"ב.
קשר כזה מופיע במקרא במספר מקומות והסיפור המקראי שיובא להלן ובקצרה יוכיח זאת "הלכה למעשה": עם ישראל שועבד תחת ידה הקשה של האימפריה המצרית במשך 210 שנים. מתוכם – 116 שנים קשות מנשוא כעדותה של התורה: "ויעבידו מצריים את בני ישראל בפרך: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה..." [שמות א', פסוקים י"ג – י"ד]. המצב הכללי של עם ישראל במצריים, ובמיוחד המצב הדתי/הרוחני היה "על הפנים", כדבריהם של חז"ל בספרות הקבלה: "במצריים – ירדו למ"ט שערי טומאה". ואף על פי כן, עם ישראל נגאל ממצרים. הן התורה והן חז"ל מונים סיבות שונות לגאולה זו ואין זה המקום לפרט ולהרחיב. אולם, לדעתנו, "המהפכה הרוחנית" הקולקטיבית שביטויה המעשי היה "החזרה בתשובה" הייתה סיבת גאולתם העיקרית. ומתי קורה הדבר? – רק לאחר שישראל התאחדו והתלכדו כחטיבה אחת. רעיון חשוב זה מתבסס על דברי המדרש הנפלאים והמחכימים [תדא"ר כ"ג]: "כשהיו עם ישראל במצריים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת כרתו (=הסכימו) ואמרו: שיעשו גמילות חסדים, שישמרו בלבבם ברית אברהם, יצחק ויעקב, שלא ילמדו לשון מצריים, שלא יניחו (=יעזבו) לשון אבותיהם, שישמרו את השבת, שיהיו נימולים...".
אנו תפילה שהקב"ה ייתן בנו את הכוחות ליצור מציאות של "וילך משה" מתוך אחדות, ערבות הדדית וכו', יחזירנו בתשובה שלמה ובכך נזכה לחיות במציאות של "אתם נצבים", דהיינו: קיימים, עומדים בצורה יציבה וחזקה עד לביאת גואל צדק. כתיבה וחתימה טובה!!!
המאמר מוקדש לעילוי נשמתה הטהורה של אימי הצדקת מרת חממה בת יצחק זצ"ל שהשבוע מלאו ח"י שנים לפטירתה. אשה מיוחדת, פשוטה ותמה אשר כל חייה היו קודש לאלוהי ישראל, משפחתה ולעשיית חסד. ת.נ.צ.ב.ה.
כמו כן, המאמר מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של ר' עזריאל בן חיים זצ"ל שהשבוע מלאו 20 שנה לפטירתו. איש תם וישר דרך. אוהב ה', תורתו ולומדיה. גומל חסדים ואוהב משפחתו והבריות. ת.נ.צ.ב.ה.
כמו כן, המאמר מוקדש לרפואתן והחלמתן של שתי נשים מיוחדות שחייהן קודש לבניית הקן המשפחתי על פי רוח ישראל סבא: רחל אפרת מב"ת בת חממה זצ"ל ואורנית מב"ת בת שושנה זצ"ל. אל נא רפא נא להן!
חטאו של קורח – היבט נוסף לאור אחד המדרשים פרשת השבוע "פרשת קורח" כוללת שלושה פרקים (ט"ז – י"ז) ו- 95 פסוקים. מלבד 9 מצוות המרוכזות בפרק י"ז, פרשת השבוע עוסקת באחד מספורי המקרא הקשים והטראגיים ביותר שקרה לקבוצת אנשים מסויימת (בעיקר, משני השבטים, לוי וראובן, ששכנו אחד בסמוך לשני, בבחינת: "אוי לרשע ואוי לשכנו") בהנהגתו המרדנית של קורח כלפי בני דודיו האחים משה ואהרון, נבחרי האל לתפקידיהם הציבוריים (מדיני ורוחני), וממילא, כלפי הקב"ה שבחר בהם. אין ספק שהעמדת התנהגותו של קורח כמנהיג ציבורי מול התנהגותם של משה ואהרון כמנהיגי ציבור מציגה מחד גיסא – היבט שלילי ביותר של שררה ורצון לשליטה ומאידך גיסא – היבט חיובי ביותר של הנהגה רצויה, והייתי מוסיף: הנהגה ראויה שיש לשאוף ולחתור אליה והיכולה לשמש כ"מודל לחיקוי", גם לימינו, ודו"ק. רובם המוחלט של פרשני התורה לדורותיהם עסקו בניתוח ובהסבר חטאו של קורח. יש שראו בהתנהגותו הגאוותנית (כדבריו: "כולם קדושים...") את חטאו העיקרי. יש שראו בקנאות ובצרות העין של קורח את חטאו המרכזי. ולעומתם, יש שראו את חטאו העיקרי בהתנהגותו המרדנית כלפי נבחרי האל, וממילא כלפי הקב"ה. "נהרא נהרא ופשטיה". מכל מקום, המכנה המשותף לכל הפרשנים, הוא שהתנהגותו של קורח היא מודל חיקוי נלוז, התנהגות מחפירה ושלילית שהובילה אותו ואת הנוהים אחריו לאבדון. הן אבדון פיזי והן אבדון מטאפיזי. אובדנם הפיזי של "קורח ועדתו" היה אובדן טוטאלי, כעדותה של התורה: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם... ואת כל האדם... ואת כל הרכוש. וירדו הם... חיים שאולה... ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר ט"ז, ל"ב – ל"ג). ואובדנם המטאפיזי/הרוחני של "קורח ועדתו" גם היה אובדן טוטאלי שבא לידי ביטוי בכך ש"עדת קורח – אין להם חלק לעולם הבא" (סנהדרין ק"ט(:. במאמרנו הנדון נציין היבט נוסף, שעפ"י עניות דעתנו, היה אחד מן הגורמים העיקריים לכעסו הבלתי מתפשר של הקב"ה על "קורח ועדתו", כעס שגרר בעקבותיו "בריאה" חדשה של עונש כבד ביותר שלא לו אח ורע ב"היסטוריית העונשים" כלפי מורדים וחוטאים, וכדלקמן: "קורח הכחיש מעשה בראשית" (עפ"י הזוהר חלק א, י"ז). מקריאה ראשונית ופשטנית של משפט זה עולה שקורח היה כופר, אטאיסט, וזאת מפני שהוא הכחיש, שלל את בריאתו/יצירתו של הקב"ה ב"ששת ימי בראשית", בששת ימי הבריאה. ונשאלת השאלה: הייתכן?! האם באמת ניתן לומר שקורח שהיה "הגדול מכל (משפחת) הלויים" (עפ"י הזוהר חלק ג', מ"ט) ואשר היה "החכם הגדול" (במדבר רבה י"ח, ג') ואשר זכה להיות מנושאי ו"מטועני ארון הקודש" (במדבר רבה י"ח, ג') יגיע לחוסר אמונה שכזה? למצב של שלילת הבריאה ע"י האל?! אתמהה!. ועל כן, נראה לנו בפתיחת תשובתנו לקבוע בצורה חד משמעית שהשורש כ.ח.ש (במילה: הכחיש) שבענייננו אין משמעותו הכחשה ושלילה כמו במשמעותו הרגילה. אלא, השורש כ.ח.ש (במילה: הכחיש) בא במשמעות של רזון, במשמעות של צמצום. קרי: קורח צמצם את עוצמת המסר האלוהי שהקב"ה טבע והעביר בזמן בריאת העולם. לבריאת העולם היו מספר מסרים אלוהיים, כגון: גדלות האל מול אפסות האדם, התלות המוחלטת של האדם בבורא העולם וכו', ואחד מן המסרים החשובים והבולטים ביותר, היה ערך האחדות. [לראייה: ביום השני של הבריאה נברא הרקיע שהפריד והבדיל "בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (בראשית א', ז'). ואף על פי שהיה זה חלק בלתי נפרד, חלק אינטגראלי בתהליך ומתהליך "בריאת העולם", ביום זה לא נאמר הביטוי "כי טוב", כמו בשאר ימי הבריאה]. מעשיו של קורח היו אנטיתזה למסר האלוהי, למסר החשוב והגדול של האחדות מפני שקורח גרם לפירוד ולמחלוקת נוראית וקשה בעם ישראל. קורל גרם לפלגנות לשמה. כלומר: משה, אהרון והזקנים – מצד אחד, וקורח וסיעתו – מן העבר השני. עד כדי כך, שלא היה ניתן לגשר בין שני המחנות כי "תהום גדולה פעורה ביניהם". אי לזאת, כעת יובן, מדוע "קורח ועדתו" נענשו שלא כדרך הטבע. קורח ועדתו באופן ובצורה שונה בתכלית מעונשים שהוטלו על קבוצות אנושיות אחרות או על אנשים בודדים שמרדו בהקב"ה וב"נושאי דברו בעולם". הקב"ה ברא בשבילם "בריאה מיוחדת" בכך שהאדמה פתחה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, כמאמרם של חז"ל במדרש (במדבר רבה י"ח, י"ג): "הארץ נעשתה כמשפך. וכל היכן שהיה אחד מהם היה מתגלגל ויורד... ואפילו כלים שהיו ביד הכובס... ונבלעים עימהם", וזאת מפני שהם "פתחו את פיהם" ופגעו ופגמו בבריאה ובמה שהיא מייצגת. העונש היה בבחינת "מידה כנגד מידה", קרי: "פתיחת פיהם" גרמה במישרין ל"פתיחת פיה" של "אמא אדמה" ובליעתם בה. ומה נאים הם דברי חכמי המשנה (אבות פרק ה' משנה ח') המונים את בריאת "פי הארץ" בעשרת הדברים ש"נבראו בערב שבת, בין השמשות". כלומר: ה"בריאה המיוחדת" של האל, "פי הארץ", תשמש בבוא היום כאמצעי ענישה ל"קורח ועדתו" כי מי שהעז ו"הכחיש מעשה בראשית" ייענש ע"י אחת מיצירותיו של האל ב"מעשה בראשית". מאמר תורני זה מוקדש לעילוי נשמותיהם הקדושות והטהורות של "איש עיה"ק טבריה" תובב"א – ר' יהודה ברבי עמוס זצ"ל למשפחת טרבולסי הי"ו ושל "איש עיה"ק חדרה" תובב"א – ר' דוד ברבי הרה"ג סעדיה זצ"ל למשפחת שאער. ר' יהודה זצ"ל ור' דוד זצ"ל היו אנשי אמת, כשרים, נחבאים אל הכלים וגומלי חסדים. אוהב ה', תורתו ולומדיה בכל ליבם ומאודם. אוהבי הבריות ואהובים למשפחותיהם, מכיריהם ומוקיריהם. ר' יהודה זצ"ל ור' דוד זצ"ל זכו להקים ולראות בנים ובנות "דור ישרים יבורך" החיים ממש ב"אוהלה של תורה". לר' יהודה זצ"ל מלאה "פקידת שבעה" ולר' דוד זצ"ל מלאה "פקידת שנה" מאז ששניהם נלקחו לבית עולמם בסמוך לפרשת "שלח" לאחר שמילאו שליחותם הקדושה והטהורה באופן הרצוי ביותר ובצורה הטובה ביותר "בעולמו של שדי", ובניגוד מוחלט לקבוצת המרגלים ולקבוצת קורח וסיעתו ולכל מה שהם מייצגים, כי "ניצחו אראלים את מצוקים ונלקח ארון הקודש". תהי נשמתם צרורה בצרור החיים, אמן! |
