פרשת אלה תולדות נח       

מה בין תרח ואברהם ושרה?

 מאת ד"ר מוטי גולן הי"ו

לק"י,

 

פרשת "נח" המונה קנ"ג פסוקים עוסקת במיגוון רחב היקף של נושאים ואשר חלקם ידועים לכל בר בי רב, כמו למשל: סיפור המבול, הקשת בענן, שכרותו של נח ותוצאותיה העגומות, סיפורו של מגדל בבל, קרי: דור הפלגה, תולדותיהם של בני נח: שם, חם ויפת ועוד. על עיניינים אלה ודומיהם רבו הפרשנים והפרשנויות ו"נהרא נהרא ופשטיה". במאמרנו הקצר, נתייחס לחלק האחרון של פרשתנו, חלק שאין (כמעט) התייחסות פרשנית לגביו היות והוא כולל רשימה כרונולוגית של "עשרת הדורות שמנח ועד אברהם": שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח ואברהם.

למותר לציין, שמתחילת הפרשה הבאה, פרשת "לך לך", גיבורי העלילה המקראית הם בעיקר אברהם ושרה, "אבי ואם האומה היהודית" לדורותיה. וב"קצירת העומר" נזכיר שאברהם מצווה ע"י הקב"ה באמירה חד משמעית לאסוף את בני ביתו, מיטלטליהם ורכושם, לעזוב לתמיד את כור מחצבתם, את אור [=עיר חשובה בתקופה הקדומה ששימשה כמרכז מדיני/ממלכתי של הממלכה השומרית] שבחבל כשדים, ו"להגר אל הלא נודע" כשמגמת פניהם ויעד הליכתם ל"ארץ כנען", הלוא היא – ארץ ישראל הנבחרת.

ונשאלת השאלה: מדוע? למה? והרי אברהם ושרה לא היו הראשונים שעזבו את כור מחצבתם כשמטרת ויעד הליכתם היה לכוון ארץ כנען? ולראיה, בסוף הפרשה [פרק י"א, פסוק ל"א] התורה מעידה מפורשות שתרח לקח את אברם בנו, את שרי (=שרה) כלתו ואת לוט בן בנו ויצא עימם "מאור כשדים ללכת ארצה כנען"?!

ונראה לנו לתרץ שאומנם תרח היה הראשון אשר לאחר מות בנו הרן יזם את יציאת משפחתו מאור כשדים "ללכת ארצה כנען". וניתן לשער ולומר שתרח עשה זאת משום ש"הרהורי תשובה עלו בראשו" כשראה את "נצחונו" של אברהם כנגד נמרוד ואליליו. תרח  הצהיר בגלוי [עפ"י המדרשים] שהוא "לצדו של אברהם" ואף "עשה מעשה". תרח "הצביע ברגליים". הוא החליט שמקום מגוריו לא יהיה יותר באור כשדים הפגאנית והאלילית, אלא, מגמת פניו ויעד הליכתו "ארצה כנען", בבחינת: "משנה מקום, משנה מזל" [ר"ת: משנה זוית (ראיה) להקב"ה]. אולם, בערך במחצית הדרך, כשהגיע אל העיר חרן, הוא "משנה כוון" וחוזר להשקפת עולמו ש"מקדמא דנא", קרי: תרח מתמקם בחרן ומשתלב בחיים הפגאניים והאליליים, כעדותה של התורה: "ויבואו עד חרן, וישבו שם". ואומנם, תרח מת ונקבר בחרן כפי שמסופר בפסוק האחרון של הפרשה [פסוק ל"ב]. תרח מעולם לא יצא מחרן! תרתי משמע: הוא לא יצא פיזית והוא לא יצא מהשקפת עולמו החרנית. תרח עצר ולא השלים את משימת חייו. לתרח "נגמר הדלק" בדרך "אל הקודש". חשקו, מאוויו ורצונותיו נעצרו בחרן. יש לציין ולהדגיש שמלבד היות העיר חרן "מרכז מדיני וכלכלי" חשוב בתקופה הקדומה, היא שימשה, בעיקר, כ"מרכז דתי חשוב ומפורסם" ועדות לכך נמצאו בלוחות אשוריים עתיקים מן המאה ה-19 לפני הספירה, ושם נמצא כתוב: "מלכי זלמקום כרתו ברית עם ראשי בני ימינ בחרן, במקדש האל, סין (=אחד מאלילי מסופוטמיה ששימש כאל הירח, אל הלבנה).

לא כן, אברהם ושרה!. על אף התעכבות של מספר שנים בחרן, וסביר שעשו זאת משום מצוות "כיבוד הורים", אברהם ושרה מעולם לא הפסיקו, אף לא לרגע קט, את "הליכתם" בדרך "העולה בית אל", תרתי משמע. עוד בדרך אל חרן ובחרן הם הפיצו את האמונה ב"אלוהים אחד, אלוהי השמיים והארץ", כעדות התורה: "ואת הנפש אשר עשו בחרן".  הם יצאו חוצץ כנגד "הזרם המרכזי" שהיה בעל השקפת עולם אלילי, פגאני. עולם של אלילים והרבה אלוהות. הליכתם ההרואית של אברהם ושרה הליכה רוחנית בצד הליכה פיזית. הליכה רוחנית – כפי שציינו לעיל. והליכה פיזית – הם הלכו מאור כשדים ועד הגיעם לארץ כנען למעלה מ–1600 ק"מ בקירוב. הם עשו זאת במסירות נפש אדירה. הם האמינו בשליחותם ההיסטורית מבלי "להיות בהיסטריה". אברהם ושרה השלימו את משימת חייהם, את "משימת הקודש" ובכך "קנו את עולמם" ונכנסו לתוך "הפנתיאון השמות הלאומי והנצחי" של עם ישראל לדורותיו. בזכות, ולא בחסד אברהם ושרה קיבלו את התואר הנכסף: "אבי ואם האומה היהודית" לדורותיה והיטיב להגדיר זאת הנביא הידוע ישעיהו [פרק נ"א, פסוק ב']: "הביטו אל אברהם – אביכם ואל שרה – תחוללכם".                                שבת שלום!!!

 

המאמר מוקדש לעילוי נשמתה המיוחדת של הגב' חנה אניה בת מלכה לבית ממברג  שנזדכה בייסורים ועלתה בסערה השמיימה.

ת. נ. צ. ב. ה.

 

כמו כן, המאמר מוקדש לרפואתם של הרב עזרא ורחל אפרת בני ר' יוסף וחממה זצ"ל.

אל נא רפא נא להם!