פרשת ראה אנכי  "ראה"!, לשון יחיד. ה"בחירה החופשית".בהעמדת ה"ברכה": "אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם... היום", מול ה"קללה": "אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם... היום". אין ספק, שכפילות המילה היום  היא שמירת המצוות לדורות.    מאת ד"ר מוטי גולן הי"ו

6

ה"בחירה החופשית" ובחרת בחיים

פרשת השבוע, פרשת "ראה" כוללת קכ"ו פסוקים (וסימנך: "נכון יהיה הר בית ה'...") ועוסקת במיגוון רחב היקף של נושאים ועיניינים שחלקם נמצא בתוך נ"ד המצוות (וסימנך: "נצבו כמו נד..."), כמו למשל: הברכה והקללה, עיר הנידחת, סימני הכשרות: בבהמה, בחיה (שהרי: "חיה – בכלל בהמה"), בעופות ובדגים, שמיטת כספים ועוד. כמו כן, לעולם, פרשת "ראה" נכללת בשבע השבתות הידועות כ"שבע דנחמתא", קרי: שבע השבתות בין תשעה באב לראש השנה ואשר מפטירים בהן נבואות נחמה.

הברכה והקללה פרשת השבוע משופעת במצוות ובנושאים רבים הפרשה פותחת בהעמדת ה"ברכה": "אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם... היום", מול ה"קללה": "אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם... היום". אין ספק, שכפילות המילה היום מלמדת אותנו שכוונת התורה לא הייתה רק לזמן הציווי, כלומר: בעת שמשה "הוכיח" אותם, בשנה האחרונה לחייו, אלא – היה זה ציווי "לשעתו ולדורות", כדלקמן –

"זכות הבחירה" בין הברכה ועימה החיים, החיוב, השכר וכו' – מחד גיסא, ובין הקללה ועימה המוות, השלילי, העונש וכו' – מאידך גיסא, עומדת תדיר, לעולם, בפני כל אדם, ולאו דווקא באם הוא "אדם מתלבט" או "אדם נבוך". וגם אם, תורתנו הקדושה ציינה: "אנכי (ה') נותן לפניכם", לפניכם – בלשון רבים, יש להדגיש שמילת הציווי היא: "ראה"!, ראה – בלשון יחיד. דהיינו: הפנייה היא ליחיד (כחלק מן הכלל), לאדם הפרטי. התורה מעמידה בפני ולפני האדם שתי אלטרנטיבות בלבד. ה"בחירה החופשית" היא (די) מוגבלת. אין לאדם כל אפשרויות נוספות, ואפילו לא אפשרות שלישית. כמו כן, חייבים אנו לציין, שבפרשתנו, פרשת "ראה", אין התורה קובעת במפורש מה אמורה להיות ה"בחירה" הטובה ביותר מבין שתי האפשרויות, ורק בפרשת "ניצבים" התורה "סוגרת את המעגל" וקובעת חד משמעית: "ובחרת בחיים"!. על האדם לבחור באפשרות הברכה,  וגם אם ממבט ראשוני ולא מעמיק נראית לאדם, כביכול, סתירה בין "זכות הבחירה" ובין הקביעה "ובחרת בחיים" והתורה מבטיחה שהוא יצא נשכר ומורווח עקב בחירתו הנכונה.

"ובחרת בחיים"(!) – אחד מן הציווים החשובים, המהותיים ורחבי ההיקף הקיימים בעולמה של היהדות. ומפני שעומדים אנו בשחרו ובפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש של חיפוש דרך וחשבון נפש, הרשוני, להציע כוון חשיבה ויישום פשוט ולא קשה למושג של "ובחרת בחיים". דהיינו: כל מה שנדרש מן האדם לעשות, הוא: נכונות לקבל ורצון להפנים, וקצת יותר מאמץ ליישם זאת "הלכה למעשה", במעשים ולא בדיבורים. מאמץ של "תיקון עצמי של האדם" קודם שירוץ וירצה "לתקן את העולם". חושבני, שהמעשה המצ"ב ממחיש "הלכה למעשה" את הרעיון שהבענו לעיל, ודו"ק.

מדען אחד עסק בפיתוח "פרוייקט בטחוני". הוא היה מרוכז בעבודתו כשבנו, בן השבע נכנס ו"רצה לעזור לו". "הפסק ולך למשחקיך" – ביקשו האב. הילד סירב. כשראה המדען ש"העסק לא הולך" תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות ואמר לבנו: "אתה אוהב להרכיב פאזלים. גש לחדר הסמוך. קח איתך את העולם המפורק ונראה אם תוכל לתקן אותו". לתדהמתו ולהפתעתו, לאחר שעה קלה המדען שמע: "אבא! סיימתי. הצלחתי לתקן ולהרכיב את חתיכות הפאזל למפת עולם מושלמת". המדען "היה בשוק". הוא לא האמין והמשיך בעבודתו. קריאותיו של הבן הפכו לצעקות: "אבא! למה אתה לא מגיע?! אני רוצה שתראה, במו עיניך, איך הצלחתי להרכיב מחדש את מפת העולם המפורקת". הקריאות והצעקות לא הותירו לאב שום ברירה. המדען הניח את רישומיו ורשימותיו, ניגש אל החדר ו... אכן, הוא ראה את מפת העולם מודבקת בשלמות על גבי בריסטול. הילד צדק. "איך הצלחת להרכיב את מפת העולם בזמן כל כך קצר והרי לא ידעת איך נראה העולם"?! – שאל האב. "אבא" – השיב הילד. "נכון שלא ידעתי איך נראה העולם. אבל, לפני שתלשת את הדף מן החוברת, הספקתי עוד לראות שבצד השני של הדף, ישנה תמונה של בן אדם. כשראיתי שאני לא מצליח "לתקן את העולם", הפכתי את כל החתיכות והתחלתי "לתקן את האדם" קודם כל. זה היה קל יותר. לאחר שהצלחתי, הפכתי את "הפאזל" וקיבלתי עולם מתוקן, כמו שביקשת".

"איה, דיה וראה והקשר לארץ ישראל".

פרשת "ראה" היא פרשה ייחודית טכנית ותוכנית. טכנית –  הפרשה כוללת קכ"ו פסוקים [וסימנך: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים"] ו- נ"ד מצוות [וסימנך: "ניצבו כמו נד נוזלים"]. כמו כן, הפרשה תיכלל תמיד בשבע השבתות הידועות בכינוי: "שבע דנחמתא", כלומר: "שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה ואשר בהן מפטירים נבואות נחמה מישעיהו מפרק מ' ואילך. ותוכנית – הפרשה עוסקת במיגוון רחב היקף של נושאים ועיניינים, כמו למשל: הברכה והקללה, עיר הנידחת, נביא השקר, מעשר שני, שמיטת כספים וסימני הכשרות: בבהמה ובחיה ["חיה – בכלל בהמה"], בדגים ובעופות.

הגם שפרשתנו משופעת במצוות ובנושאים רחבי היקף מאמרנו יידון בסוג מסויים מבין העופות הדורסים ואשר שמו מופיע ברשימת העופות האסורים באכילה. בספר ויקרא שמו של העוף נכפל: "איה" ו"דאה" [פרשת "שמיני", פרק י"א, פסוק י"ד] ובספר דברים שמו של העוף נשלש: "איה", "ראה" ו"דיה" [פרשת "ראה", פרק י"ד, פסוק י"ג].

האם השמות השונים שנזכרו בספר ויקרא ובספר דברים הם אחת מן ההוכחות שמדובר בסוגים שונים של עופות דורסים או שזהו, למעשה, אותו סוג של עוף ורק התורה מכנה אותו בשמות שונים?!

מעיון במקורות שונים נוכל לסכם ולומר: כמספר התשובות מספר הדעות. ישנם פרשנים וחוקרים הטוענים שמדובר בסוגי עופות שונים. והדבר המשותף להם, הוא: עופות אלה הם עופות דורסים, טורפים ואסורים באכילה בגלל טומאתם. לעומתם, ישנם פרשנים וחוקרים הטוענים שמדובר באותו סוג של עוף, באותה ציפור דורסת ובגלל סיבות שונות, שאין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב, התורה מכנה אותה בשמות שונים: איה, דאה/דיה וראה. רש"י בדברים י"ד, פסוק י"ג בד"ה: "והראה ואת האיה" טוען כך. רש"י מסתמך על התלמוד [בבלי, חולין ס"ב:] ומצטט: "היא ראה היא איה היא דיה". בהמשך דבריו אנו נחשפים לשתי שאלות: א) "ולמה נקרא שמה ראה"?. ב) "ולמה הזהירך (הכתוב) בכל שמותיה (של הציפור)?.

על השאלה הראשונה [שעליה ייסוב מאמרנו], עונה רש"י [בהסתמכו על המקור התלמודי הנ"ל]: ציפור זו נקראת ראה "מפני שרואה ביותר". כלומר: ציפור זו היא שונה ומיוחדת משאר הציפורים והעופות הדורסים. ובמה? – בכך שיש לה כושר ראייה אדיר ועפ"י חז"ל [שם] היא מסוגלת לראות למרחקים עצומים: "עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". כושר ראייה של למעלה מ–800 ק"מ בקו אווירי. [ערך "איה", אנציקלופדיה מקראית, כרך א', 240 – 241 ואיוב כ"ח, ז'].

ונשאלת השאלה: האם באמת מסוגלת ציפור דורסת וטמאה זו לראות למרחקים שכאלה? או, אולי, השאלה היא: מה ראו ומה רצו חז"ל בתבונתם האדירה והגדולה ללמדנו במשפט: "עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל"?!

ולנו נראה לומר: חז"ל ב"ראייתם האין סופית" רצו ללמדנו ולומר שיש פה לקח חינוכי ומוסר השכל חבוי ונסתר. יש פה מסר "לשעתו ולדורות", והוא: ראו עד כמה גרוע ופגום מצבו של כל אדם ש"עומד" בבבל [בין אם הוא נמצא ממש פיזית בבבל, קרי: בגולה, בתפוצה, מחוץ לגבולות ארץ ישראל ובין אם הוא נמצא  פיזית בארץ ישראל אולם במנטליותו, בפנימיותו, בחשיבתו וכו' הוא נמצא בבבל] ואשר כל מה שיש לו, זה לראות את הנבלות בארץ ישראל, כלומר: לראות את הפגמים, את ה"נגעים" ואת הדברים השליליים שיש בארץ ישראל. ומי שעושה זאת, כלומר: מי ש"רואה" באותה דרך, באותה הסתכלות שבה הציפור הדורסת: האיה, הדיה/הדאה והראה "רואה", הוא בבחינת "עוף טמא" ונכלל ברשימת העופות הטמאים ש"אינם ראויים לאכילה". ודו"ק!

ו"בשולי האדרת" נוסיף ונאמר: היות ועומדים אנו בשחרו ובפתחו של חודש אלול, חודש של חיפוש דרך, חשבון נפש ותיקון מידות ומעשים, הרשוני להציע כוון חשיבה ויישום פשוט ולא קשה של המושג "ראייה נכונה ואמיתית" ולא "ראייה של איה, דיה/דאה וראה" ואפילו שראייתה של ציפור זו היא ראייה למרחקים עצומים, הואיל והיא "ראייה פסולה ופגומה" היות שזוהי ראייה רק של "נבלות". ועל אף הפגמים והדברים השליליים שישנם בארץ ישראל, בל נשכח כולנו שזוהי הארץ המובטחת, המובחרת והנבחרת [לה', כמו גם, לעם ישראל] מכל הארצות. זוהי הארץ ש"עיני ה' אלוהיך בה, מראשית השנה ועד אחרית השנה". זוהי ארצו של העם היהודי בכל הזמנים [עבר, הווה ועתיד] ולנצח נצחים, אמן!.

1) המאמר מוקדש לעילוי נשמתו הקדושה של המיוחד שבנערים ידידיה לבית תור ז"ל שנלקח מן העולם בצורה טראגית כי "ניצחו אראלים את מצוקים ונשבה ארון הקודש". ת. נ. צ. ב. ה.

2) המאמר מוקדש להצלחת בניית הקן המשפחתי של שירן לבית כרמלי עם כפיר לבית עברי, בנם של דליה וחן, שגריר ישראל בלטביה ובליטא. יזכו לבות בית נאמן בישראל עפ"י רוח ישראל סבא מקדמא דנא.

שבת שלום