פרשת "ואתחנן"  

מאת ד"ר מוטי גולן הי"ו,                                                             אולפנית "ישורון" פתח תקווה                                                        

לק"י

עומק תחינתו של משה כעומק אהבתו לארץ ישראל 

פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן" הכוללת 118 פסוקים [=קי"ח פסוקים, וסימנך: "ומחיק הארץ עד העזרה" – יחזקאל מ"ג, י"ד] היא פרשה ייחודית מאד הן מבחינה תוכנית והן מבחינה טכנית. מבחינה תוכנית – הפרשה עוסקת במיגוון נושאים רחב היקף ו"מרוכזים בה עיקרי היהדות" [עפ"י הגדרתו של ידידי, יודע ואוהב התנ"ך, מר אושרי שילה הי"], כמו למשל: עשרת הדיברות, איסור ע"ז, אחדות הבורא, אהבתו ויראתו ועוד. ומבחינה טכנית – הפרשה, שהיא פרשת נחמה, תחול לעולם בשבת שלאחר השבוע ש"חרבו בו שני בתי מקדשנו", ובעיקר יום "תשעה באב". אי לזאת, מכונה השבת "שבת נחמו" היות והפטרתה פותחת בפסוק: "נחמו נחמו עמי" [ישעיהו מ', א']. כמו כן, יש להוסיף ולציין ששבת זו פותחת את מה שידוע ב"שער בת רבים" בכינוי "שבע דנחמתא", כלומר: שבע שבתות [בין תשעה באב לראש השנה] שמפטירים בהן נבואות נחמה [ישעיהו מפרק מ' ואילך].

פרשת השבוע נפתחת בתפילתו/בקשתו/תחינתו של משה מהקב"ה: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..." [דברים ג', כ"ה]. הקב"ה משיב את פני משה ריקם, לצערו ולדאבונו של משה. ובאופן הנחרץ ביותר, אומר ה' למשה: לא!, בא' רבתי! אתה, משה, לא תיכנס לארץ! לא כמנהיג, לא כהדיוט ולא בשום דרך אחרת, כמו שנאמר: "ויאמר ה' אלי רב לך! אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" [דברים ג', כ"ו]. ויתרה מכך. הקב"ה אף מצווה את משה שיעלה אל ראש הפסגה "ושא עיניך: ימה (=מערב) וצפונה (=צפון) ותימנה (=דרום) ומזרחה (=מזרחה) וראה בעיניך ["את כל תחומי הארץ", מן המדרש], כי לא תעבור את הירדן הזה" [דברים ג', כ"ז]. אין ספק, שכפילות המילה עין בפסוק מלמדת בצורה הברורה ביותר והחד משמעית שגזרתו של הקב"ה היא סופית ומוחלטת והקשר היחיד שיהיה למשה עם ארץ ישראל יהיה קשר עין בלבד. כמו כן, הקב"ה מצווה את משה שבעודו בחיים יסמיך את יהושע – תלמידו, משרתו ועוזרו האישי – להיות המנהיג הבא של העם, כדכתיב: "וצו את יהושע, וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם, והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה" [דברים ג', כ"ח]. וגם, כאן, אין ספק שכפילות המילה הוא בפסוק מלמדת בצורה הברורה ביותר והחד משמעית שגזרתו של הקב"ה היא סופית ומוחלטת ויהושע הוא, ורק הוא, יעמוד בראש ההנהגה של עם ישראל, יכניס וינחיל לעם את הארץ. הוא , ולא משה!

חז"ל ופרשני התורה, כמו גם, גדולי המחשבה לדורותיהם נדרשו לסוגיית תפילתו/בקשתו/תחינתו של משה רבנו מהקב"ה להיכנס לארץ ישראל. סוגייה המתארת את הדרכים שבהן ביקש משה להיכנס, את הסיבות, כמו גם, את המשמעות. הרבה "דיו נשפך" והרבה "קולמוסין נשברו" במהלך תיאורים קורעי לב אלה. נהרא נהרא – ופשטיה. במאמרנו זה, ננסה להציג, בעיקר ובקצרה, את הדרכים המיוחדות, את הסיבות ואת משמעות התפילה/הבקשה/התחינה של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל, כדלקמן –

משה מבקש להיכנס לארץ ישראל, קודם כל, כמנהיג שהושיע את העם ממצריים והובילם במדבר במשך עשורי שנים קשות מאוד. ובאם לא יזכה בכך, משה מבקש, לפחות, שיזכה להיכנס כהדיוט, כאדם פשוט, כאדם מן השורה. ובאם לא יזכה בכך, משה מבקש, לפחות, שיזכה להיכנס באחת מן הדרכים הקשורות ל"יבשה, לאוויר ולים": למשל: כבעל חיים הזוחל במחילות, מתחת לפני האדמה. או: כבעל חיים המגביה עוף אפילו מעל "כנפי העננים", באוויר – מעל לפני האדמה. או: כבעל חיים ימי. או: במקרה הכי גרוע, לאפשר "לעצמותיו של משה לעבור אל הארץ"[ילקוט שמעוני, פרשת ואתחנן, סימן תת"כ, בית המדרש א', קכ"ד ועוד].

רצונו של משה להיכנס לארץ ישראל ולהתבשם מ"ריחה המתוק" [תרתי משמע: גשמית ורוחנית] היה כל כך עז וגדול, עד כדי כך שמשה היה מוכן "להתפשר" גם עם מציאויות לא טבעיות כנ"ל: כזוחל, כציפור, כרוח, כדג וכו'. מדוע? מהן הסיבות? מה המשמעות של התחינה, ההתרפסות עד כדי "ביטול עצמי" של גדול ו"אב הנביאים", שאפילו הקב"ה העיד עליו בתורתנו הקדושה: "פה אל פה אדבר בו, ותמונת ה' יביט"?!

וגם אמנה, חז"ל ופרשני התורה ציינו מספר תשובות לשאלות הנ"ל. כמו למשל: מי שנתייגע להוציא את העם ממצריים [ועל אחת כמה וכמה בהיותו עימהם במדבר] ראוי שייכנס עימם לארץ [עפ"י שמות רבה כ', ח']. או: משה חשש שאם הוא לא ייכנס עימם לארץ "יהיו ישראל אומרים: דומה לנו שזייף משה את התורה ואמר דבר(ים) שלא נצטווה" [ויקרא רבה ל"א, ד']. או: רצונו של משה לזכות בהנחלת הארץ לבני ישראל [עפ"י במדבר רבה כ"א, י"ד]. או: לתת לעם ישראל הזדמנות ולאפשר להם לבקש עליו רחמים, לפחות פעם אחת, כשם שהוא ביקש עליהם רחמים הרבה פעמים [עפ"י דברים רבה ג', י"א]. ויתרה מכך. רבים מן הפרשנים רואים במה שנכתב בתלמוד [בבלי, מסכת סוטה י"ד.] את הסיבה העיקרית, כמאמרם: "מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל?! – אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל. אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולם על ידי". ודו"ק.

ונראה לנו להוסיף שמ"סמיכות הפרשיות" של סוף הפרקים ש"בספר במדבר" [פרשת המרגלים, המעפילים, שניים וחצי השבטים ופרשת בנות צלופחד ועוד] – מחד גיסא, ומאידך גיסא – הפרשה המופיעה בתחילת "ספר דברים" [פרשת תפילתו/בקשתו/תחינתו של משה להיכנס לארץ ישראל] אנו יכולים "לדרוש סמוכים" [שיטת חז"ל בהרבה דוכתי] ולומר: בתחינתו של משה להיכנס לארץ הוא רצה מאד לחזק את המגמה החיובית והאוהבת ביחס וכלפי ארץ ישראל כפי שבנות צלופחד ["החכמניות, הצדקניות והדרשניות", כפי שחז"ל הגדירו אותן] הראו ולימדו, "לשעתן ולדורות" – מחד גיסא, ומאידך גיסא – לשלול מכל וכל את המגמה השלילית ביחס וכלפי ארץ ישראל כפי שקבוצות מסויימות בעם ישראל [המרגלים, המעפילים, שניים וחצי השבטים וכו'] הראו ולימדו, "לשעתם ולדורות". ובמה דברים אמורים? – בנות צלופחד, ביוזמתן האישית שנבעה מגודל ומעוצמת אהבתן לארץ ישראל, ניגשו ופנו אל משה ואל אלעזר הכוהן ואל נשיאי ונציגי העדה ודרשו ב"נחישות וברגישות" ובמלוא התוקף, לקבל את הנחלה ואת אחוזת אביהן "כי אין לו בן". ולעומתן – המרגלים, המעפילים וכו' במעשיהם ובפעולותיהם הראו שהם "מאסו בארץ חמדה". את ההבדל הזה רצה משה רבנו, המורה הגדול של העם היהודי, ללמד ולחנך את דור העתיד, את דור הבנים והצאצאים. ועיקר הלימוד, הוא: שלמען ארץ ישראל, באם יש צורך, מתפלשים בעפר, מתחננים, קורעים "שמיים וארץ", עושים את כל המאמצים הנדרשים וכו', וגם, אם לפעמים, משלמים מחיר אישי כבד מנשוא". וד"ל!

עומק התחינה הוא כעומק האהבה לא"י!

ו"בשולי האדרת" נציין שעפ"י חז"ל משה התפלל תפילות רבות להקב"ה כדי להיכנס לארץ. חז"ל אף הגדילו וטענו שמשה התפלל 515 תפילות, כמניין המילה "ואתחנן". יוצא, איפוא, שמספר זה משמש כמוטיב המרכזי ב"הסתנגרותו" של משה על עצמו. לנו נראה להוסיף עוד מספר דוגמאות של "דברי סניגוריה" של משה על עצמו סביב המספר 515, כדלקמן: למשה תמיד הייתה "נתינה" [בגימטריה 515] להקב"ה ולעם ישראל ו"באופן רצוף" [בגימטריה 515]. משה התנהג עם הקב"ה ועם עם ישראל ב"דרך ארץ" [בגימטריה 515]. משה שימש כ"שר" של הקב"ה בשליחותו אל העם [שר – יה, בגימטריה 515]. משה תמיד היה מוכן ומזומן בשביל הקב"ה ועם ישראל, בכל עת [עת – ליה, בגימטריה 515]. משה הרים את שתי ידיו ב"מלחמת עמלק" לתפילה. משה הרים את "יד ימין ויד שמאל" [בגימטריה 515]. ובעיקר, משה טען והזכיר להקב"ה שהוא התנהג והיה כל חייו "איש צדיק" [בגימטריה 515].     שבת שלום ומבורך!

המאמר מוקדש:

 1) לעילוי נשמת דודי היקר ר' בנין בן סעדיה ז"ל. יהודי פשוט, אוהב ה' ואוהב ישראל. ת.נ.צ.ב.ה.

                        2) לרפואת רחל אפרת בת חממה זצ"ל, כמו גם, לרפואת אורנית בת שושנה זצ"ל.

                                                               אל נא רפא נא לה!  אל נא רפא נא לה!

                        3) להצלחת ר' אילן בן אהרון וירדנה. אוהב ה' ותורתו, אוהב ישראל וגומל חסדים.

ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

 שבת שלום!!!