א. כל דבר שיש בו תערובת חמץ, ואפילו אין בו חמץ בָּעַיִן רק
הטעם מחמץ, כגון שהסירו את החמץ, מכל־מקום אסור להשהותו בפסח. אבל דבר שלא היה בו
חמץ כלל, אלא שנתבשל בכלי חמץ אפילו היה הכלי בן יומו (דהיינו שנשתמשו בו בתוך
כ"ד שעות), או שנכבש בכלי חמץ, מותר להשהותו בפסח. ודוקא שנתבשל או נכבש קודם
פסח. אבל אם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ, חייבין לבערו. ובמקום הפסד מרובה, ישאל
מורה־הוראה:
ב. תבואה שיש בה גרעינים צמוחים או מבוקעים, ואפילו הם מעורבים מעט בהרבה, וכן תבואה
שנפל עליה מים או שרחָצָהּ במים, אסור להשהותה. וכן כל הדברים שנעשו מתבואה זו,
אסור להשהותן. ומי שמוכר לחבירו תבואה שנתלחלחה, צריך להודיע לו שלא ישהה אותה בפסח,
ולגוי אסור למכרה במקום שיש חשש שימכרנה הגוי לישראל וישהה אותה בפסח:
ג. בגדים שנתכבסו בחֵלֶב־חטה (דהיינו עמילן) מותר ללבשם בפסח, אבל אין לפרוס אותם
על השלחן אם יש עליהם איזה ממשות, שיש לחוש שיתפורר מהם איזה פירור:
ד. הקמח בזמנינו הוא חמץ גמור ואסור להשהותו, כיון שלותתין אותו במים בשעת טחינתו:
ה. דיו שנתבשל בשֵׁכר קודם פסח, מותר לכתוב בו בחול־המועד (דברים המותרים אז
בכתיבה) כיון שנפסל מאכילת כלב קודם הפסח. וכן כל כיוצא בזה שנפסל ונפסד החמץ
לגמרי קודם הפסח, מותר בפסח בהנאה ובשהייה. אבל גוי שבישל בפסח דיו בשכר, אסור
לישראל בהנאה, משום דחמץ של גוי גם־כן אסור לישראל בהנאה בפסח:
ו. כל הכלים שאינו מכשירם לפסח,
צריך לשפשפם היטב בערב פסח קודם שעה ששית ולהדיחם באופן שלא יהא חמץ ניכר בהם,
ויצניעם במקום נסתר שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את
המפתח עד לאחר הפסח, ואין צורך למכרם לגוי:
ז. מנהגינו להחמיר שלא להעמיד כלי החמץ לנוי על גובה הכותלים במקום שאין יד אדם מגעת,
אעפ"י שאינם בני יומם מבליעת החמץ, ואפילו אם רוב תשמישם בכלי שני או בצונן:
ח. ישראל שהיה לו חמץ שלו ברשותו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל יראה ובל ימצא.
ואפילו ביטלו קודם פסח, אסור החמץ בהנאה לעולם, ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו
יכול לבערו מן העולם, צריך למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה.
ובזמנינו מסדרים מכירת החמץ באמצעות הרבנים, ולכן לא הבאנו כאן פרטי הדינים
השייכים לזה:
ט. צריכים ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת
וכדין:
י. ראוי ונכון לכל אחד לנהוג בכל חומרות דיני הפסח, ולא לחַזֵּר אחר הַקֻּלּוֹת.
כי כל המקיים הלכות פסח, נעשית נשמתו וגופו קודש קדשים. וכתבו בשם רבינו
האר"י ז"ל שמי שנזהר מחמץ כל שהוא בפסח, מובטח לו שלא יזדמן לידו חטא כל
השנה. אשריו לעושה אלה, אשריהם לזרע אברהם יצחק ויעקב שעיטרם בוראם במצוותיו: