צרופי האותיות

מנהג הילדים לשננם בעל פה

[הראיה מהגמרא בשבת ק"ד ע"א אתו דרדקי האידנא וכו' ע"ש באורך] שיר אבגד הוז- ר' אליהו גמליאל הי"ו

אות ראשונה ואות שמינית אַחַס בַּטַע גִּיף דַּכַץ הַלַּק וַמַּר זַנשַׁת	מסודר ע"פ אחדות עשרות מאות אֲיַק בְּכַּר גְּלַשׁ דְּמַתּ הֲנַך וְסַם זְעַן חֲפַץ טְצַץ	אות ראשונה ואות אחרונה אֵתּ בָּשׁ גָּר דָּק הָץ וָף זָע חָס טָן יָם כֹּל	כסדרן אַבּגַּדּ הַוַּז חִטִּי כַּךלְמַם נַןסַע פַףצַץ קַרשַׁת ּ
תחילת חצי ראשון וחצי שני אַלבָּם גַּנדָּס הַעוָף זַצחָק טַריָשׁ כָּת		חמשת מוצאות הפה ע"י כח הדיבור אַחהַע - גרון גַּיכַּק - חיך דַּטלְנַתּ - לשון זַסשְׁרַץ - שיניים בַּומַף - שפתיים
גמטריות האותיות נהגו ללמדם בע"פ
אַטבַּח - א ^–ט = 10 ב ^–ח = 10 גַּזדּוּ - ג ^–ז = 10 ד^–ו = 10 יַצכָּפ - י ^–צ = 100 כ^–פ = 100 לַעמָס - ל ^–ע = 100 מ^–ס = 100 קַץרָף - ק ^–ץ = 1000 ר^–ף = 1000 שַׁןתָּם - ש ^–ן = 1000 ת^–ם = 1000 הנ"ך אין לו חבר (עיין סוכה נ"ב ע"ב)		אלף - אחד בי - שנים גימל- שלושה דל- ארבעה הא- חמישה ואו- ששה זאן- שבעה חית- שמונה טית- תשעה יוד- עשרה כאף- עשרים למד- שלושים מפתוחה- ארבעים נון- חמישים סמך- שישים עאן- שבעים פא- שמונים צאד- תשעים קוף- מאה ריש- מאתים שין- שלוש מאות תיו – ארבע מאות