וילך משה" (לא, א)
לאן
הלך? אלא, מרוב ענוותנותו של משה הלך לכל אוהל
ואוהל ללמדם תורה ומצוות ולחזק ליבם שאם ישמרו את
התורה ואת המצוות אזי יקויים בהם הנאמר (לקמן פסוק ו'): "כי ה' אלקיך הוא ההולך עימך לא ירפך ולא יעזבך". ושנה ליהושע "ויאמר אליו
לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה וגו'
וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עימך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת" (פסוקי' ז-ח). ולמה הלך משה לפייסם ולדבר על ליבם? כיוון שראה שנשבע
הקב"ה שלא יכנס (משה) לארץ ישראל
בשביל מתי מדבר ומתי חו"ל, אמר הואיל והוא בשבילם אלך לפייסם אולי יבינו ויעמדו הם לבקש עליו רחמים, ויאמרו לפני השם ב"ה: אין
אנו יכולים להכנס לארץ כשאין משה
רבינו עימנו. כיוון שראה משה רבינו שלא הבינו, מיד אמר (לעיל כט, ג): "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" - נצטער על שלא זכה להכנס
לארץ. מיד השיבו הקב"ה: אל תירא משה עבדי,
יודע אני שבלבך לקיים תרי"ג מצוות שבה והריני נותן לך חלק עם כל עושה מצווה דכתיב (ישעיה נג): "לכן אחלק לו ברבים". ולא עוד
אלא שאני קורא התורה על שמך דכתיב (מלאכי
ג): "זכרו תורת משה עבדי". ועוד, שתגן זכותך על מתי חו"ל שעתידים לעמוד בתחיית המתים בזכותך, שנאמר (לקמן טז): " הנך שוכב עם
אבותיך וקם העם הזה" - מכאן לתחיית
המתים מן התורה, כי הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה - במספר גדול ובמספר קטן בגי' תחיית המתים.(עץ החיים - לרבי סעדיא בר חיים אלנדאף
זצ"ל)
"כי לא תשכח מפי זרעו" (שם, כא)
"הבטיחם שהתורה לא תסור מהם ולא
תיעדר. ויש אומרים שהיא נעדרה מביניהם בבית ראשון ועמד עזרא בן שריה הסופר וכתבה על-פה. ולא נעלם ממנו אלא פסוק בשיר השירים והוא (שם ו,
יב): "לא ידעתי נפשי שמתני
מרכבות עמי נדיב" ונשאר נבוך בתחלת הפסוק, עד ששאל לאדם עם הארץ. אמר לו: אולי תדע מה תחלת הפסוק שבשיר השירים שסופו 'מרכבות עמי נדיב'?
אמר לו: לא ידעתי, וכוונתו שאינו
יודע, אז נזכר עזרא שתחלתו - "לא ידעתי" ולכן כתבו בעלי המסורת על-יד פסוק זה "עם-ארץ" להורות שידעו מעם-ארץ". (אור האפלה - לרבינו נתנאל בן ישעיה
זצ"ל)
אם יש
בידך חידושים על פרשת שבוע מתורת חכמי תימן שלח אלינו ובל"נ
נפרסמם