"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (יא, כו)
קשה,
מה שייך ראייה בזה? וכן תיבת "נותן" - מה מתנה נתן
להם? ונראה לומר, שרמז להם הכתוב שיהיו עוסקים
בתורה תמיד, שעל-ידה יזכו לכל הברכות. שכן תמצא תיבות:
"אנכי נותן לפניכם היום" (עם הכולל) - בגימטריא לעסוק בתורה. ורצונו לומר: ראה מהי העצה הטובה שאנכי נותן לך שתזכה לכל הברכות - לעסוק
בתורה הרמוז בתיבות אלו. ולהיפך,
ידוע. כמ"ש הנביא: "ויאמר ה' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי". וזהו שהסמיך הכתוב מלת "ברכה" ל"אנכי
וכו'" והפסיק ב - "ואו" בין "ברכה לקללה",
ר"ל שאם ח"ו לא יתעסקו בתורה שבה תלוי קיום כל העולם, אין העולם מתקיים. (ענף חיים - לרבי אברהם חיים אלנדאף זצ"ל)
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני
ה' אלקיך וגו'. וכי ירבה ממך הדרך וגו'. ונתתה בכסף
וצרת הכסף בידך וגו'. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו'" (יד, כב-כו)
בפסוקים
אלו אפשר לרמוז, "עשר תעשר" - שיעשר האדם את ימי השנה בעסק תורה ותפילה ותשובה בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, שהם עשירית השנה. ויבכה
על מעלליו שעשה כל השנה.
"את כל תבואת זרעך" - כתרגומו "עללת זרעך" מה שזרע ופעל ועשה.
"היוצא השדה" - שבא מצד
חומריות הארץ. "שנה שנה" - שיעשה תשובה בכל שנה. "ואכלת לפני ה' אלקיך" - שיכלה עוונו בתענית
ווידוי וצדקה לפני ה' באלו הימים, ולשון ואכלת כמ"ש לעיל (ז,
טו): "ואכלת את כל העמים". "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם" -
בביהכ"נ שהוא מקדש מעט.
"מעשר דגנך תירושך ויצהרך" - זה עסק התורה שנמשלה לדברים אלו. "ובכורות בקרך" - זו תורה שבכתב שקדמה וביכרה לעולם, וניתנה בבוקר.
"וצאנך" - זו משנה שנזכרו בה תנאים
וחכמים שנקראו צאן. "למען תלמד"- זו גמרא. "ליראה" - שיהא
רגיל ביראת שמים "כל הימים".
"וכי ירבה ממך הדרך" - זה יצר הרע שדרכו לעכב בדרכים, שנאמר בו (בראשית ד): "לפתח חטאת רובץ". "לא תוכל שאתו" - לכבוש
יצרך. "כי ירחק ממך המקום" - היינו בית הכנסת,
על-דרך שאמרו חז"ל (סוכה נב): "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו'". וזהו "אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם, כי יברכך ה'
אלקיך" - בזה, שישלח לך ברכה והצלחה.
"ונתתה בכסף" - שתעשה תשובה על דרך שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צז)
עה"פ (ישעיה נב): "ולא בכסף
תגאלו", זו תשובה "וצרת הכסף בידך" - זו צדקה, ובזה תוכל להכניע את יצה"ר. "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך
בו" - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
"ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן" - כלומר, שתעסוק בתורה שבכתב שניתנה לבוקר ושבעל-פה שיש בה תנאים שנקראו צאן, כדלעיל.
"וביין ובשכר" - שנמשלה לאלו. שתרווה
צמאונך מהן עד שתשתכר ממנה. "ובכל אשר תשאלך נפשך" - שכל מה שתתאווה נפשך לאכול ולשתות מחמדת העוה"ז, יהא לשם שמים לקיים גופך
לעבודת יוצרך. וזהו שאמר: "ואכלת שם
לפני ה' אלקיך" - שהשולחן נקרא מזבח וכאילו אתה מקריב ואוכל במקדש לפני ה'. "ושמחת אתה וביתך" - שבעבור זה אתה עתיד לשמוח
בגן-עדן וגם הגוף מגיע לו הנאה עמך מהשמחה.
והמקום ב"ה יחזירנו בתשובה שלימה לפניו, אכי"ר.(עולת שלמה - לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
אם יש
בידך חידושים על פרשת שבוע מתורת חכמי תימן שלח אלינו ובל"נ
נפרסמם