לק"י

אוצר מילים, מנוקדות על פי המסורת ההגוי של ק"ק תימן

על סדר אבג"ד

מאת הצב"י דוד בן-אברהם ס"ט

(קבלה זו של בני תימן משקפת מציאות לשונית שהיתה בבבל. עדות לדבר, במיוחד ללשון הארמית, ניתן להוכיח באמצעות השוואה כ"י קדום בשם "הלכות פסוקות" ואשר מקורו מבבל ובו מסומנות בנקוד עליון בבלי עם מסורת הגייה דומה לזו של קהילות תימן)

הקדמה באנגלית

VOCABULARY OF YEMENITE PRONUNCIATIONS:

The Yemenite vocalization of names and words goes back far. Proof of which can be easily seen by comparing extant copies of ancient Hebrew manuscripts containing the Babylonian supralinear punctuation, or vowel markings, originating from ancient Iraq. Books such as Sifra and Sifrei, and Halachoth Pesukoth, all contain nearly the same manner of vocalization as used by the Yemenites – clearly attesting to an unbroken chain of tradition which has been preserved by them. Moreover, old and faded copies of the Mishnah with the same Babylonian supralinear punctuation were found throughout Yemen, making it all the easier to retain this ancient tradition of vocalization, without introducing foreign elements to the text. Unlike the Kaufmann Manuscript of the Mishnah, where a second hand added the Tiberian vowel markings to the text at a far later period, the Yemenite manuscripts were given their vowel markings at, or nearly at, the time of their conception.

Herein is a collection of those principal words (both proper names, verbs, adjectives, etc.) where the Yemenites, in every corner of Yemen, had it as their own peculiar tradition and custom to pronounce in their given way, sometimes differing from the manner in which they appear in the Scriptures! Yet, even here, it should be noted that the tradition of Israel's Sages of old was to read words derived from the Scriptures in their own given way, while the same words derived from the Talmud or in the other, diverse exegetical literature (known as the Midrash) were sometimes read in a different way. For this reason the Talmud (Hullin 137.b) says explicitly: "When Isse the son of Haenei went up [there], he found Rabbi Yohanan teaching [a certain Mishnah] to the creation, saying, rahelim (i.e., the Hebrew word for "ewes"), etc. He said to him, 'Teach it [by its Mishnaic name], raheloth! (also meaning "ewes")' He replied, '[What I say is] as it is written [in the Scriptures]: Ewes (rahelim), two-hundred.' (Gen. 32:15) He answered him, 'The language of the Torah is by itself, and the language employed by the Sages is by itself!' " Wherefore, we sometimes find differences between the vowels markings used in the very same words written in the Scriptures, and in those found in the Talmud or Midrashic literature.

· אַבּוּ דְּרַהֵם (ולא אַבּוּ דַרְהֶם)

· אַבֶן שְׁתָיָה (ולא אבן שְׁתִיָּה)

· אִבְּעִי למימר (ולא אִבָּעֵי למימר)

· אֵבָר, אֵבֶר (ולא אֲבָר) - כגון אֵבָרִים שבגוף.

· אֲבָר (ולא אָבָר) - והוא תרגום עופרת.

· אַגּוּדָּל (ולא אֲגוּדָל)

· אגרת, אִגָּרוֹת (ולא אִגְּרוֹת)

· אֲדָּר (ולא אֲדָר)

· אֲדַרְיָנוֹס (ולא אַדְרִייַנוֹס)

· אַווְז, אַווְזִין (ולא אֲווָז, אֲווָזִים) - הוא מין עוף טהור. וכך הוא הנקוד במסורת התימנית.

· אַוֵּיר (ולא אַוִּיר)

· אוֹכָלִין, אוֹכָלִים (ולא אוֹכְלִין, אוֹכְלִים) - דהיינו מיני מאכל.

· אַוְנִין שֶׁלְּ פִשְׁתָּן (ולא אוּנִין)

· אוּנְקָלוֹס הגר, ויש גורסין אוּנְקְלוֹס

· אַוְשָׁה, אַוְשָׁא (ולא אוּשָׁה)

· אוֹתִיבֵיהּ (ולא אֵיתִיבֵיהּ) - כך הוא בנוסחאות התלמוד הישנים שהיו בידי יהודי תימן. אבל היום נהגו לקרות אֲתִיבֵיהּ.

· אַחֲדוּת (ולא אֲחְדוּת)

· אחְרִינָא (ולא אַחֲרִינָא) - האלף בשורק קבוץ.

· אֵי אִפְשָׁר (ולא אִי אֶפְשָׁר)

· אֵי אתה יודע (ולא אִי)

· אִי לֵימַא (ולא אִי לֵימָא)

· אִיּיַרִּי (ולא אָיְירֵי)

· אֵינוּ (ולא אֵינוֹ)

· אינו נִרְאָה (ולא אינו נִרְאֶה) - כי כן הוא משפטו בלשון הקודש ואפילו לזכר, כגון הרואה ואינו נִרְאָה.

· אִינֵּשׁ, אִנַּשֵׁי (ולא אֱנָשׁ, אִנְשֵׁי)

· אֵיסָר (ולא אִיסָּר)

· אֲיָר (ולא אִיָּר)

· אִיתִּינְּהוּ - כגון הא והא אִיתִּינְּהוּ.

· אכזריות (ולא אַכְזְרִיּוּת) - ואע"פ שמצינו במקרא אכזריות, לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד.

· אל תִּתְעַלַּם, תַּעְלֵם (ולא אל תִּתְעַלָּם)

· אֵלָא (ולא אֶלָּא)

· אֲלוּ (ולא אִילּוּ) - כגון מידת הקב"ה כך וכך וַאֲלוּ בשר ודם אינו כן.

· אֵלוּל (ולא אֱלוּל) - ואע"פ שמצינו במקרא אֱלוּל (נחמיה פ"ו פסוק ט"ו), לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד.

· אֲלַכְסַנְדְּרוּס מוּקְדּוּן (ולא מוּקְדּוֹן)

· אֲלַכְסַנְדַּרְיָא, אֲלִיכְּסַנְדַּרְיָא (ולא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא)

· אַלָּם (ולא אֲלִּים) – כך הוא בלשון עברי. אבל בלשון ארמי אֲלִּים, כגון כָּל דּאֲלִּים גָּבַר.

· אַלָּמוּת (ולא אֲלִּימוּת)

· אִלְמַלֵא (ולא אִלְמָלֵא)

· אַמַּאי (ולא אֲמַאי)

· אֲמֵלָל, אֲמֵלָלִים (ולא אמְלָל, אמְלָלִים) - כגון הָאֲמֵלָלִים שמצינו בספר נחמיה פ"ג, פסוק ל"ד. והאלף אינו בקבוץ שורק, כפי שרגילים לכותבו היום בכל מצב. אלא אמְלָל ואֲמֵלָל שני פירושים שונים איתא.

· אַמְרֵי אִינַּשֵׁי (ולא אמרי אִינְשֵׁי) - ובני אֱנָשָא, כך הגירסא.

· אֲמְתְּלָא (ולא אֲמַתְלָא)

· אַנְדְּרוּגִּינוֹס (ולא אַנְדְּרוֹגִינוֹס)

· אֲנוֹשִׁי (ולא אנושי)

· אַנְטְיּוּכַס הרשע (ולא אַנְטִיּוֹכוּס)

· אני עַרָּב בדבר (ולא עֲרֵב) - לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד. וידוע במקרא כתיב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי.

· אסור לבטל כלי מֵהֲכֵינוֹ (ולא מִהֵכַנוֹ)

· אַסְקוּפָּה (ולא אִסְקוּפָּה)

· אֲסַרְטְיָא (ולא אִסְרַטְיָא)

· אַפְטוּרְפוֹס, אַבְטוּרְפוֹס (ולא אֶפּוֹטְרוֹפּוֹס)

· אַפִילּוּ (ולא אֲפִילּוּ)

· אַפִיקוֹמַן, ובכ"י אַפֵיקֵמוֹן

· אֲפֵיקוֹרוֹס (ולא אַפִיקוֹרוֹס)

· אפר מקְלֶה (ולא מַקְלֶה) - המִם בשורק קבוץ.

· אַפְרִיקֵי (ולא אַפְרִיקִי) - ואלו העם נקראים אַפְרָקִיִים.

· אִפְשָׁר (ולא אֶפְשָׁר)

· בְּאִקְרַאי (ולא בְּאַקְרַאי)

· בַּהְדֵּי הֲדַּדֵּי (ולא הֲדָדֵי)

· ארבע כְּנָפוֹת (ולא כַּנְפוֹת)

· אַרְסְטוּ (ולא אַרִיסְטוֹ)

· אִרְּרוֹ (ולא אֵרֲרוֹ) - ריש בשוא נע. ולמעשה שוא נע ושוא פתח (דהיינו חטף פתח) משמשים כאותה תנועה במסורת תימן הקדומה. ודע שבמקרא מצינו כתוב אֵרְרָה, כך הוא לשון מקרא. וכבר למדנו לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד.

· אִתְאֲמַר (ולא אִיתְּמַר, אִתְּמַר)

· אַתְּנָחָא - כך הוא מנהג תימן. ויש קהילות בישראל שקורין לו בשמו הארמי אֶתְנַחְתָּא.

· אֶתְּרוֹג (ולא אֶתְרוֹג)

· בְּאֵ"תּ-בָּ"שׁ (ולא בְּאַ"ת-בַּ"שׁ)

· בַּהְדְּיָא (ולא בְּהֶדְיָא) - וכן הוא לַהְדְּיָא.

· בּוֹר סָוּוד (ולא בור סוּד) - הואו בשורק קבוץ.

· בורא פרי הַגָּפֶן, ויש גורסין גֶּפֶן

· בּוּרְסְקֵי (ולא בּוּרְסְקִי)

· בּוֹשָׁה (ולא בּוּשָׁה) - כגון חיים שאין בהם בּוֹשָׁה.

· בִּזְיוֹן (ולא בִּזָּיוֹן) - ואע"פ שמצינו במקרא בִּזָּיוֹן (אסתר פ"א), הכלל בידינו לשון תורה לעצמה. לשון חכמים לעצמם. (חולין קלז עמ' ב').

· בְּטַהְּרָה (ולא בְּטָהֳרָה)

· בֵּיבָּרִין (ולא בִּיבָרִין)

· בין קְרָנֶיהָ, קְרָנָיו (ולא בין קַרְנֶיהָ, קַרְנָיו) - כגון החבל הקשור לפרה או לשור.

· בִּינְתַּיִם (ולא בֵּינְתַּיִם, בֵּינָתַּיִם)

· בֵּיעוּר חמץ (ולא בִּיעוּר)

· ביצה שֶׁנּוּלְּדָה (ולא שֶׁנּוֹלְדָה) - וכן הוא במקרא.

· בֵּית הַכְסֵא (ולא בֵּית הַכִּסֵא) - וצורה זאת היא יוצאת דופן, כיון שעל הרוב אות הבאה אחרי הא הידיעה בדגושה תהיה, וזו יוצאת מן הכלל.

· בֵּית הַמַּרְחֵץ (ולא בֵּית הַמֶּרְחָץ)

· (כתיב) בית השאובה

(קרי) בֵּית הַשֹּׁאֲובָה, ויש גורסין הַשְּׁאוּבָה

· בית השלהין (ולא בית השלחין) - וכן הוא בכל הנוסחאות הישנים. וגירסתנו אנו ק"ק תימן כתרגום ואתה עיף ויגע. ואת משלהי וכו'. ועיין שם דברים כ"ח.

· בַּיְתּוּסִין (ולא בַּיְתוֹסִין)

· בֵּיתֵּר, בֵּית תֹּר (ולא בֵּיתַּר)

· בִּכְיָה (ולא בְּכִיָּה)

· בִּלּוֹרִית (ולא בְּלוּרִית)

· במאי עֲסֵקִינַּן (ולא עַסְקִינַן)

· במאי קַמִפַּלְגֵי (ולא קַמִיפְלְגֵי)

· בן זוֹג (ולא בן זוּג)

· בן תּרְדְּיוֹן (ולא בן תְּרַדְיוֹן) - התאו בשורק קבוץ.

· בִּסְבַר פָּנִים יפות (ולא בְּסֵבֶר פָּנִים יפות)

· בַּעֵי (ולא בָּעֵי)

· בִּפְרוּס הַחָג (ולא בִּפְרוֹס החג)

· בְּפַשַׁט ובסוד (ולא בפשט)

· בִּפְשִׁיטוּת (ולא בפַשְׁטוּת)

· בָּצֵל (ולא בָּצָל) – וברבים בְּצָלִים.

· בר מַחֲסֵיָא (ולא בר מְחַסְיָא)

· בָּר מינן (ולא בַּר מינן)

· בָּרִיא, בָּרִיאִים (ולא בְּרִיא, בְּרִיאִים)

· בַּרַּיְיתָּא (ולא בָּרַיְיתָא)

· בְּרִירָה (ולא בְּרֵירָה)

· ברכה לַבַּטָּלָה (ולא לבַטָּלָה)

· בִּשְׁלַמָא (ולא בִּשְׁלָמָא)

· בְּשָׁעַת דָּחְקוֹ (ולא דָּחֳקוֹ)

· בְּשָׁעַת הנעילה (ולא בִּשְׁעַת) - וכן בכולם: בְּשָׁעַת הדחק וכו'

· בְּשָׁעַת לִידְתָּן (