לק"י

שו"ת מעשה אי"ש

מאת הרב יעקב שאול אלישר ז"ל

 שאלה שקיבל מחכמי צנעא והתשובה ששלח אליהם בענין כפיית גירושין

סימן י"א 

 שאלה לחו"ר עיה"ק (חכמי ורבני עיר הקודש) ירושלם תובב"א.

שלומות רבות מאליפות מרובבות. מלפני שוכן ערבות יגיעו ויאתיו למול רבותינו יושבים בצל שדי ארץ הק' ירושלם זכרם יערב לי בחן. אני הדל העלוב יוסף בן שכ'ר מעיר אל מחוית שמרדא עלי אשתי כמדומה עלי קרוב לודאי שעיניה נתנה באחר והוציאה עלי דיבות בדברים שאין בי והוציאה כמה שוחדים כדי שאגרשנה שלא כדין עד שאנסו אותי וגזמו עלי להוציאה בגט ודמעותי על לחיי. אח"כ הלכתי ולבי צועק והומה וכתבתי שאלה אל רבותי דיני ק"ק צנעא והשיבו לי שזה גט מעושה כאשר עיניכם תראינה כשהגיעה לידי התשובה נסעתי מביתי דרך שלשת ימים עד שהגעתי לעיר צנעא והפסדתי כמה הפסדות. ועלתה אשתי ואחיה עמה ושכרו להם אנשים להליץ בעדם לפני הרבנים עד שיצא משפט ולא שוה לי עד שהלכתי גולה וסר מעיר לעיר לראות מי יעזור לי להאיר אור התורה ולהקים עולה ולא מצאתי אלא זה בונה וזה סותר עד שכמעט נחשבתי בעיני כמו שוטה ח"ו. עתה שפכתי את נפשי למול רבותי שתביעו ותעינו בדין זה ותהוו צמאוני. והנה הסדר כתוב לפני רבותי מראש ועד סוף ומה שתשיבו לי טוב וישר ומינה לא נזוז:

וזה לשון השאלה הראשונה

יורונו רבותינו הת"ח יע"א בראובן שאנסו אותו ליתן גט לאשתו וכך היה האונס בתחלא טענו עליו שיש לו חולי שחין ב"מ ולא היו דברי' מעולם וכיון שרבתה המחלוקת בין הבעל וקרובי האשה והאשה בררו להם ב"ד מעיר אחרת ועשו פס"ד על הבעל שיוציא ויתן כתובה ולא קבל עליו בטענתו שפסקו עליו היפך הדין ואין החולי הזה כי אם בקרובי האשה ומצוי בודאי בראיות ברורות וכיון שלא רצה לגרש בא הנשיא ישראל ואמר לשני הצדדים שיקבלו עליהם מה שיגזור עליהם. הן לטוב הן למוטב וכתבו וחתמו ונתנו בידו ואמר להם שכל מי שימרה את פיו משני הצדדים יתן קנס ה' ריאל למלכות והבעל סבור שיגזור עליו איזה מעות לאשה או לקרוביה ותחזור לו אשתו. והנשיא הנזכר כיון שכתבו לו על מי שימרה דבריו ליתן הקנס הנז' אמר לבעל או תתן גט עכשיו או בית האסורים ותתן הקנס באופן באותה שעה חשכו מאורי עיניו שאם יתן כתף סוררת כלפי הנשיא יעשה לו כמה ענויים אצל המלכות והוכרח על אפו ועל חמתו לגרש שלא מרצונו ועכשיו תורונו אם מעשה כזה יקרא גט מעושה אם לא ושכמ"ה הואיל והאשה עדין לא נשאת ואתם שלום.

תשובה: הנה בענין מוכה שחין הנזכר רבו בו הפירושים ומכללם העלו הרא"ם והרב דברי ריבות חלק אה"ע סי' ת"ב וג"כ הרי"ט בשו"ת סי' י"ד וכולם העלו באורך ורוחב שאין דין מוכה שחין שאמרו עליו שכופין אותו בשוטים להוציא אא"כ יש ב' תנאים שהסרחון והמיאוס בו חזק עד שאין שום אדם יכול לסבלו וגם כן אם היא ממיקתו ע"י התשמיש אבל אם הסרחון מועט ואינו חזק כ"כ אין כופין אותו להוציא ואם כפו אותו ליתן גט הו"ל גט מעושה וכ"כ בה"ג בסי' קל"ד וקנ"ד וא"כ בנדון זה אם יתברר בראיה ברורה כפי הדין או על פי רופא מומחה שיש בו זה החולי ושהוא מאוס וסרוח כ"כ באופן שאין אשתו יכולה לסבול אותו אזי מה שכפו אותו ע"י קנס ליתן גט שפיר כפו אותו והגט כשר אבל אם לא נתברר שיש בו זה החולי או שיש בו אבל אינו מאוס וסרוח כ"כ הגט פסול ופוסל לכהונה וצריך לגרש פעם שנית גרושין גמורין ברצון טוב בלי שום כפיה ואונס ומי שהוא מיראי הוראה ונגע יראת ה' בלבו צריך להתישב בדין זה כדי שלא יפגעו באיסור ערוה החמורה והמב"ה יצילנו משגיאות אכי"ר.

הצעיר סאלם ן' סאלם שמן יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ראיתי כל הרשום מכתב יה"ק והנה אמת נכון יפה דן ויפה הורה וכו'. אכן לפי מה שבא בשאלה שהוא טוען להד"מ אין אנו צריכין לכל זה. וכל כה"ג (כי האיי גוונא) הוי גט מעושה שלא כדין ופסול ועיין בהגהת רמ"א ז"ל בסי' קל"ד ובפתחי תשובה שם סק"י דגם לד' הרמ"א ז"ל ששם מחלוקת ביניהם ה"מ כשקבל הקנס מדעת עצמו ורצונו מבלי ששמו אחרים עליו אבל בג"ד שאחרים העילו עליו הקנס קרוב הדבר לומר דלכ"ע הוי גט מעושה וע"ש ואין להאריך ושנותיך יאריך אכי"ר.

הצעיר                                 הצעיר                  הצעיר                       הצעיר

יחיא ן' שלי'                     חיים ן' יחיא            חיים במו'                      אברהם במו'

אלקאפח יצ"ו                אלעראקי יצ"ו         יוסף קרח יצ"ו                   צאלח יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אחר שהגיעה התשו' הזאת לידי מב"ד צנעא שמתי לדרך פעמי ללכת לעיר צנעא עם בעל דיני וערכנו לפני הב"ד זה הלשון – דעווא סלימאן אל טביב וכיל סאלם ן' סעיד דרין. וכיל כרימתה סעדה בנת סעד דון עלה יוסף אלבוסאני מן קצ'ה אל מחוית אן סעדה הדא גירשה יוסף דנן בגט כשר ומחלה לו בכתובתה. ואל יום מקדאר סנה ונצף וצאר יוסף דנן מאנע להא מן אל תזויג' וצאר יג'רמהם ענד שיך אלקאצ'ה וחגרהא מן ענד צאחב אל אמר לא תזוויג' אלא אלג'יר ומצ'ייקין עלה ד"ת. אגאב עואץ' אל צארם וכיל יוסף אל בוסאני אנהם ג'צבוה באל גירוש עלא יד שיך אל קצ'ה וג'עלו קסאמה כ'מסה ג'רוש עלא מן ינאכר מן מה אחכם בה' וג'לבה באלגירוש בזעמהם אן פיה חולי השחין ב"מ אלד'י ראוי לכופו לגרש באופן אן וקע גט מעושה והוא מכחיש החולי הנז'. אגאב סלימאן אלטביב אן מעהם בירור אנה גירוש ברצונו ומדעתו וח"ו אנהם ג'צבוהו: אגאב עואץ' דון אל מגרשים לם אטלעו אן בה' כפיה ואן אל שיך אמרהם לגרש ואכתבו אל גט וגירשו יום א' כ"ד אדר בר"א – בעד ד'אליך וצל אל בירור ואטלענא עליה והד'א נקט'ה:

שי"ל מן קדם ע"י ב"ד צנעא יע"א אמרכם אל כרים וצל וערפנה ובאלעין נצ'רנה ועלה אל ראס רפענה ובאל פם חבינא מן שאן תחקיק אל כיפיה פי מה בין סאלם ן' סעיד דרין וכיל מכלפ'ה סעדה בנת סעיד דרין ובע"ד יוסף ן' שכר אלבוסאני אל סאכנין פי אל מחוויאת פ'אלד'י צאר לדינא ב'אנה וצל סאלם דון משתכי ביוסף דנן וארסלנה לה חצ'ל ותקאבלו לדינא פ'י דעות כ'טא ותכלאם ופרצנה בינהם עלא קאנון קריתהם ותרג'ע סעדה דא ענד זוג'הא ולם אסעד סאלם דנן לא לאל פריצ'א ולא לחלאל. ובעד ד'אליך קאל נרסל למכלפה תצאל וארסלנה להא ווצלת. פחאל וצולהא קאלת מה עאד תריד זוג'הא ולא כן ופק בינהם במאכ'רגה. ואג'בנה עליהא מה אלסאבב ואגאבת מאיס עלי. ואגבנא עליהא בסבב מה ואג'בת מחמת החולי שבו אגאב יוסף דון החולי זה בא אלי מבית אביך. בעד ד'אלך צרפנהום שריעה משה ר' ע"ה ענד מו' עמנואל ומו' יוסף והב יצ"ו ותשארעו ופסקו ביניהם כפי מה שטענו לפניהם שכופין אותו להוציא וליתן כתובה מסיבת מכת שחין ומאיס עלי ורקמו אל פסק וגלס בג'יר תאריך ובג'יר עלאמה ואערצ'וה עלינא לאג'ל אד'א בה שי' ומה הו מואפק ישרחוה פי אל שטר. בעד ד'אלך חצ'רו אלג'רמה וב"ד אל מדרורין לדינא וכאטבנא יוסף דנן שיוציא ויתן כתובה כפי הפסק ואלה אל חבס. אג'אב יוסף דנן וגעל לה' מיטאד לומה יסיר אלא אלמחוית וירגע במיטאד יומין אגבנה עליה מה הו לאזם יסיר אלמחוית ולא כן הוא אל מפיר פ'י ת'לת'אה אטראף אונה אל שטר ירות צנעא אלא ב"ד ומה גא מן ענד ב"ד צנעא אתבענאה ואלא תפויץ' ואלא חבס וקיר בעד ד'אלך פ'ווצנא יוסף דנן וסעדא דא ורקמו תפ'ויץ' עלא אל טארפין מו' עמנואל ומו' יוסף באנהם פ'י קולנא ומן כאף קולנא לזמא פא נקדי כמסה ריאל לדולה אל עליז' חאלת'. בעד ד'אלך פרצנא בינהם לאנהי סעדה דא תמחול באל כתובה ויעשה לה גט מן חית' והי כארהה ומחמת הפסק. בעד ד'אלך עשו הגט בפנינו ובעד ד'אלך עלו לגג הבית ונתן לה הגט בפנינו ובפני קהל וכל אחד הלך לו לשלום. בעד מה כ'לץ אל גרושין גא יוסף דנן לדינא באנה' ישתי ירדהא אגבנא לו כ'אלץ אל שג'ל בעד ד'אלך סארו אל מחוית ענד אוה"ע לחתא וצלת לדינא אם סעדא דא תטלב אל גט ותדעי לאן יוסף יקול אן אל גט פסול וסלמנאה להא: הד'א מה וקט ענדנא ופי דמתנהא ואלאן יא אסיאדי צטר צורת אל פסק אל מאכ'תום אל מקוים ודעוא ואגאב קד אנתהם תקבצ'וה מן שמואל אלבדיחי יצ"ו וכ'וץ' אל טרקום תק אלתפויץ' באן יקול מו' עמנואל אן הוא ענדה ולם לקא אלא אלמרקום אלכפאלה פ'י שריעת מרע"ה תרו צחבת אלרסול הו וצורת אל פסק והוץ' אל מרקום חק אל תפויץ' קד דוורנאה ענדה ולם לקינאה ולא כן שרחה במה ד'כר פ'וק. הד'א מא אתפק ענדנה מה פיה ג'לט ושלום יום ה' כ"ח אדר ב'רא. דשו' יוסף כמו' יחיא אל קרואני יצ"ו כל אלו הדברים באמיתותן שנסדרו לפני אני החתום עמנואל ן' מו' יחיא בדיחי קד טלבנא אל שיך יוסף ן' מו' יחיא קרואני יצ"ו עדות פ'י צ'הר עלינא פ'אלד'י ב'ה באן מה רקם אעלא האד'א הו אמת ויציב וחית נקד וצלנא תעריף מן סאלם רדין באן אחנה נעיד פה:

הצב"י יוסף ן' אברהם אל גרשי יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ואל אל אמר לטלוע סעדה הא ווצלה' אלינה ועוולנא עלינא לאל רגוע ולם אסעדת ובפה מלא אמרה כי שנאתהו עד מאד ולא תוכל לדור עמו ולא להסתכל בו ואף כשמזכירים אותו לפניה ציריס יאחזוה ורעדה ואחרי אשר החמצנו את הדין ועייננו בו ככל הצורך וחורנו ע"כ הצדדים ופסק דין שהגט כשר והגרושים גמורים וטענת אונס וכפיה לא שרירה ולא קימה מכמה פנים ומה גם שמחזינו זה ארץ התימן אתריה דהרמב"ם הוה והוא ז"ל פסק באומרת מאסתיהו שכופין לגרש שאינה כשבויה וכו' ואף הרא"ש ז"ל לא חלק על הרמב"ם אלא שלא לכוף ולכתחלה. אבל אם כבר עשו מעשה עפ"י סברת הרמב"ם ז"ל והרשב"ה והגאונים מה שעשו עשוי כמבואר שם בתשו' כלל מ"ג סי' ו' והביאו מרן הב"י באה"ע סי' ע"ז. יום א' ז' אייר בר"א:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אחר זה לא שקטתי ולא נחה דעתי במה שנעשה ואמרתי לחזור אחרי בעלי תורה לעיין בפסק זה שעשו הב"ד אם הוא כד' רוב הפוסקים וזה שאלתי:

בבקשה מאת האדון מו' סעיד אל קאפח יצ"ו אנך תטלע עלא אל פסק ועלא אלתחקיק אלד'י תשארענא עליה ענד ב"ד צנעא לאן כל מן אטלע בד'אלך זה אומר בכה וזה אומר בכה והנה הכל לפניך והשב לי תשובה כפי מה שיעלה בסברתך ולך תהיה צדקה מאת השי"ת וב"ה יאריך ימיך בטוב ותשובתך הרמת"ה מהרה תצמח:

דשו' יוסף שכר אלבוסאני יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

תשובה בינותי בסדר הטענות והברורים שכתב האדון ידיד נפשי ריש גלותא מחמד עיני יוסף אל קרואני יצ"ו ומו' עמנואל ועדות יוסף אלגרשי אין בהם נפתל ועקש. וגם השאלה והתשו' ממו' סאלם שמן יצ"ו והסכמת רבותי מו' יחיא אלקאפח יצ"ו ומו' חיים קרח יצ"ו ומו' אברהם יצ"ו ומו' חיים ן' יחיא אל עראקי יצ"ו הכל אמת ושפתותיהם ברור מללו:

אח"כ עיינתי בפסק הדין ותמהתי תמיהא גדולה שכתבו טענת אונס לא שרירא ולא קימת כמו שמעידין על האשה שילדה וכריסה בין שיניה שמבואר בסדר הבירור מהרבנים הנז' ומה שנזכר בפסק באומרת מאיס עלי שכופין לגרש שאינה כשבויה. הן אמת. אבל לדעתי הקלושה נלע"ד שאגב חרפיהו לא דקדקו בלשונו שכתב בדין ט' מה' אישות שאם אמרה הריני מצערת אותו מפני שעשה לי כך וכך או שקללני וכו' נותנין לה גט אחר י"ב חדש ותפסיד כתובתה ועי' בלשון המגיד שירד לסוף דעתו של הרמב"ם ז"ל שבדין זה כתב בדרך אפשר שרבינו סובר שמכריחין אותו ליתן גט וכבר הזכיר למעלה שאין דינו בכפיה ואפ' שהוא סובר כדעת קצת מפ' שאין דינו בכפיה ולעולם אין כופין אותו לגרש אבל משהין אותה יב"ח ומבקשין ממנו שלא לגרשה שמא במשך הזמן תתרצה שגנאי לבנות ישראל שמתגרשות מבעליהן מפני קטטה ויש מי שכתב שלא הזכירו בגמ' שהיית יב"ח אלא באומרת מאיס עלי אבל במורדת אין משהין אותה יותר מד' שבתות ואחר ההמלכה שניה הפסידה הכל והבעל יגרשנה אם ירצה או יקים אותה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ויש בענינים אלו דעות חלוקים ז"ל עכ"ל. הרי לך שאין כונת רבינו כמו שפסקו ז"ל שהרי היא באה זאת האשה בכמה טענות כמו שכתוב בסדר הטענות שדעת הרמב"ם ז"ל שמשהין אותה יב"ח ולא פירש אם כופין לגרש אם לאו וגם הרב המגיד עצמו נסתפק בלשונו של רבינו וגם דעתו שאין כופין לגרש ולא רצה להכריע בדברי רבינו. ומה כחנו אנחנו יתמי דיתמי להכריע בדברי רבינו ז"ל אם בארזים נפל הספק מה יעשו איזובי קיר. ומה שכתבו שטענה כשמזכירים אותו צירים יאחזוה ורעדה עינינו ראו ואזנינו שמעו שכל אשה המורדת על בעלה אומרת כן אעפ"כ אין אנו צריכים לשאול את פיה אחר שטענה לפני ב"ד הראשונים וקי"ל בכל הדינים לאחר שטען בעל דין אינו חוזר וטוען לסתור הטענות הראשונות. ומה גם שכפו ליתן ואינו כפי הדין שנתבאר בסדר הבירור וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גרושין שאם טעו ב"ד של ישר' וכפו אותו שלא עפ"י הדין ואנסוהו הרי הגט פסול. ומה שכתוב שאף הרא"ש ז"ל חזר בו נלע"ד שאינו כן שדברי הרא"ש הוב"ד במ"ל ה' גרושין שכתב וז"ל ראינו להרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' ח' שנשאל על המורדת על בעלה שיש מקומות שנהגו לכוף את הבעל ליתן גט ודחה המנהג הזה בשתי ידים וכ' בסוף התשו' ואתה דיין אם אתה רואה ממש בדבריה ודעתו לעגנה ראוי שתסמוך על מנהגכם ולכוף ליתן גט לזמן והנה המדקדק בדבריו יראה דלא הסכים לכוף במורדת אלא באם יש ממש בדבריה ושדעתו לעגנה ודוקא במקום שנהגו לכוף במורדת לגרש בגט מוחלט. וא"כ במקומינו שמעולם לא נהגו לכוף במורדת פשיטא דאין כופין בגט לזמן וזהו שמר"ן ז"ל רמזה לתשו' הרא"ש דכלל מ"ג ס' אה"ע חבל על דאבדין עכ"ד פי חכם חן זה מה שנתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל שהם המקילים אבל לשיטת להקת האחרונים המחמירים הוב"ד בטור ז"ל ולאהבת המעין אעתיק קצת מדברי האחרונים ז"ל כדי שיודע שורש דין זה ומאיזה מעין נובעין מי שקיותו וכולם הולכים אל הים הגדול משנה וגמרא.

כתב הטור ז"ל סי' ע"ז וז"ל האשה שמרדה על בעלה מתשמיש הרבה תקנות תקנו בה. בתחלה תקנו בימי חכמי המשנה שיפחתו לה מכתובתה ז' דינרין לשבוע עד כדי כתובתה ואז יוציאנה. ושוב תקנו שישלחו לה מב"ד שתחזור בה. לא חזרה מכריזין עליה ד' שבתות זו אחר זו בב"כ ובב"מ פ' מרדה על בעלה כדי לבישה לא חזרה בה שולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפי' כתובתיך מאה מנה הפסדת אתם ומגרשה. ושוב הוסיפו לתקן שימתינו לה י"ב חדש ואז יגרשוה אם ירצה וכו' והאי תקנתא איתא בין באומרת בעינא ליה ומצערא ליה בין באומרת מאיס עלי ומבקשת שיגרשנה מיד. ורשב"ם פירש באומרת מאיס עלי לא כיפינן ליה שתשהא י"ב חדש אלא מגרשה מיד בלא כתובתה בעל כרחו וכ"כ הרמב"ם ז"ל שכתב שכופין אותו לגרש שאינה כשבויה אצלו וכו'. ור"ת פירש דלעולם אין כופין אותו לגרש וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וכו'. אבל רב אלפס ז"ל כתב אם אמרה לא בעינא ליה להאי גברא יהיבנא לה גיטה לאלתר וכו'. וכתב א"א על דברי רב אלפס ז"ל אפשר לפי שראו הקלקול בבנות ישראל ואי משהי לה י"ב חודש תולות עצמן בגוי ויוצאות לתרבות רע בטלו השהיה ונתנו רשות לבעל לגרשה מיד בלי שהיה אבל לא שיכפוהו לגרשה שלא להרבות ממזרים בישר' ומוטב שבנות ישראל הרעות יוסיפו רעה על רעתן ואל ורבו ממזרים בישראל. וכן היה דן ר"מ מרוטנבורק. אבל היה מצוה לאחרים אם השיאה אדם עצה להוציא נדוניתה מבעלה וכו' וכתבו והסכימו חכמי אשכנז וצרפת שבטענת מאיס עלי אין לכוף לבעל לגרש לכן כל דיין יזהר שלא לכוף בטענות מאיס עלי. וכן אין כופין אותה להיות אצלו וכו' והא לך לשון מרן אה"ע סי' ע"ז האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת וכו' אם רצה לגרשה אין לה כתובה כלל. משמע ברצונו ולא שיכופו אותו: וכתב בה"ג וכדעת רמב"ן ורשב"א שאין כופין ליתן גט אלא באותן שאמרו חכמים שהזכירו כפיה כמ"ש הה"מ ז"ל שם וכ"כ הטור בשם ר"ת ואביו הרא"ש ע"כ. וכ' באה"ט אבל אין כופין אותו לגרש ואף אם נשאת בגט שלו כפיה תצא. הרי לך מסיבת מאורי ישראל אשר נאמר בהם לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ומה כחנו לגשת אל מסיבתם ומי ערב לבו להכניס ראשו בין ההרים הגדולים להכריע כדברי זה או כדברי זה די לנו הכלל שמסור בידינו בכללי הפוסקי' שכל דינא שהוא מדרבנן הלך אחר המיקל וכל איסור דאוריתא וכל שעיקרו בדאוריתא הלך בו אחר המחמיר ומצאנו בדברי המרדכי שאין כופין להוציא ומניחין אותה עד שילבין שערה. ע"כ שביתת קולמוסי זהו שנלע"ד. השם ב"ה יצילינו ממגיאות.

נאם הצעיר סעיד ן' יוסף אלקאפח הי"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

עוד שאלתי מהרב הנז' יורנו מו' סעיד אלקאפח יצ"ו מה הדין נותן באחד שהיה בו חולי שקורין טיר אם הוא בכלל מוכה שחין הנז' בפוסקי' וכופין אותו להוציא או לא. ותשו' הרמתה מהרה תצמח:

תשובה לשון מר"ן ז"ל באה"ע סי' קנ"ד. נעשה האיש מוכה שחין כופין אותו להוציא וליתן כתובה. ואעפ"י שהיא רוצה לישב עמו אין שומעין לה אלא מפרישין אותם בע"כ מפני שהיא ממיקתו ופירש הרב באה"ע לשון המק בשרו. ופי' הבאה"ט שבשרו נופל חתיכות חתיכות ע"ש. אבל חולי הטיר אינו בכלל שחין הנז' ולא אמרו שכופין להוציא אלא לתקנת הבעל שלא יוסיף בו החולי יותר ממה שיש בו אבל חולי אל טיר ב"מ אם כפו אותו להוציא הוי מעושה והחולי הזה מצוי בכל עת בקצת אנשים ונשים ולא שמענו ולא ראינו פוצה פה. ואפי' חולי השחין הנז' בפוסקים אין כופין להוציא אלא בראיות ברורות עפ"י רואים בקיאים בענין שלא יבואו להתיר ערוה דאוריתא. זה הנלע"ד כה דברי

 הצעיר סעיד ן' יוסף אלקאפח יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אחר כך הובאה התשו' הזאת לפני מו' יחיא אל השאש יצ"ו והעלה בתשובתו לשון זה ואמר מצאתי אני הקל והצעיר יחיא בכתב אבא מו' יעיש במוה"ר דאוד אל השאש ז"ל וז"ל האשה שמרדה על בעלה ואמרה מאיס עלי כופין אותו להוציאה מפני שאינה שבויה להבעל לסנויי לה וזה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל וכתב הרי"ף שאפי' י"ב חדש אין ממתינים לה אלא כופין אותו להוציאה ואין לה כתובה מפני שלא יתלו עצמן גוי ויבואו לידי תקלה וכ"ד רשב"ם ז"ל וכ"כ ריא"ז בשלטי הגבורים ד' תר"ג ע"ג ע"ש. וזה דעת האומרים שכופין אותו להוציא – והרא"ש ור"ת ור"י והטור סי' קנ"ד וט"ז והר"מ מרוטבורק (צ"ל רונטנבורק) הביאו הטור סי' ע"ז והרשב"א והמרדכי פרק המדיר ורש"י שם ומר"ן הב"י סי' ע"ז ובש"ע וכנה"ג ובאה"ט וסמ"ג והלבוש וכל בו והה"מ והרשב"ץ ושאר פוסקים כולם כתבו דאין כופין אותו להוציאה. וז"ל הרא"ש על הרמב"ם ז"ל הביאו הטור סי' קנ"ד כ' והמורדת בבעלה ואומרת מאיס עלי אין כופין אותו להוציא והעושה על דעת הרמב"ם מרבה ממזרים בישר' ח"ו. ולהבא אנ[י] אומר. אבל מקודם מה שעשה עשוי כדכתב הרמב"ם ז"ל. וכ' הרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל וז"ל ומה שאמר הרי"ף שבנות ישראל תולות עצמן בגוי מוטב שיוסיפו על רעתן רעה ואל ירבו ממזרים בישראל. וכ' הלבוש אם אתה אומר כן להוציא בטענת מאיס עלי לא תמצא בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה ולפ"כ מניחין אותה עד שילבין שערה אבל מר"ן הש"ע הביא דבריו בסתם לפסק הלכה וז"ל ואם רצה לגרש אין לה כתובה משמע דאין כופין להוציא ע"כ ותמיהני על הרמב"ם למה אמר כופין להוציא אם מפני שכשיבא אשה עליה והיא שונאתו ויהיו הבנים מבני תשע מדות הנה מורדת ואם תחזור לא תחזור אלא ברצונה מאהבה ולא יהיו אלא כשרים. ואם מפני שלא תזנה מפני שדעתה קלה אם זנתה מה בכך וכי תיאסר על איש אחר ושראל מותר בזונה. ואם מפני שלא יהיו בנות ישראל מופקרות כבר אמר הרא"ש ז"ל שמוטב שיוסיפו רעה על רעתן ואל ירבו ממזרים בישראל. ואם מפני ביטול פו"ר האשה אינה מצוה על פו"ר. ועוד שאם כפו להוציא הנה הם מבטלים דת מרע"ה דכתיב והיה אם לא תמצא חן בעיניו משמע שאינו מגרש אלא מרצונו כ"כ כל הפוסקי' ואין כופין אלא במקום שאמרו כופין כגון מוכה שחין וכו'. איברא דאין כופין להוציא במורדת כלל ולא יועיל שום אמתלא וטענה במורדת זולתי בישען על ביתו ולא יעמוד והכופה להוציא טועה ואם נשאת בגט של כפיה כופין אותו להוציא כ"כ הרב כנה"ג ושפ"ו. וכבר פשטה הוראה בכל ארצותינו שלא כדעת הרמב"ם עכ"ל דברי הפוסקי' ז"ל.

נאם הצעיר יחיא יעיש השאש יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

תשו' מחו"ר עיר חראז יע"א

נשאלה שאלה לפני על ענין הגט אשר גירש בו יוסף אלבוסאני את אשתו והגיעו לפני השו"ת והפסק הראשון וגם האחרון של ב"ד צנעא ועיינתי בהם ולא הרוו צמאוני ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי וקים בי ואור עיני גם הם אין אתי כי לא יכולתי לכתוב דבר דבור על אפניו עפ"י מסקנת הגמרא והפוסקים הראשונים ואחרונים עוד תמהתי על רבותי ב"ד באומרם על הכפיה לא שרירא ולא יציבא. וכבר הפסק ברור שאם אנסוהו גוים (דהינו אל ה' ריאל) הגט בטל עוד שנית האיש בעצמו הגיע אלינו ועייננו בו וח"ו שיש חולי מוכה שחין רח"ל כי על דעת כן כפו אותו לגרש ועד כאן לא יכולתי לבאר. חשך משחור אור עיני. היום יו"ב כ"ח סיון בר"א. וגם לשון מו' סעיד אל קאפח ומו' יחיא אלהשאש ברור מללו:

הצעיר יוסף ן' סעיד יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

הקלין שבדמאי. אעפ"י שאיני כדאי להשיב הוכרחתי להשיב:

עיינתי בשאלה השלוחה אל ב"ד צנעא וכן התשובה והנה שפתותיהם ברור מללו שהגט מעושה ופסול וכך עיינתי בתשו' מו' סעיד אלקאפח יצ"ו והסכימה דעתי למה שהשיב כדעת הפוס' הנז' בתשו' וכן דעתי הסכימה על מה שכתב מו' יוסף סעיד יצ"ו שהוא תמיה על הכפיה לא שרירא ולא יציבא. והנה אמת שאם אנסוהו גוים הגט בטל ובהגיע האיש בעצמו אצלינו עיינתי בו כפי הצורך ולא ראיתי בו ח"ו חולי שהוא מוכה שחין רח"ל. ע"כ הסכימה דעתי בכל מה שנז' וזה כפי קוצר דעתי החלושה ואין צריך להאריך כי הדברים ברורים ומסודרים בכל דברי הפוס' וידועים לכל משכיל ומבין בדבריהם.

הצעיר סלימאן ן' שכר ד'ערור יצ"ו. וכן הסכים אברהם ן' סאלם אלנדאף יצ"ו:

 * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

הן אמת יהגה חכי כשבא לפנינו יוסף ן' שכר אלבוסאני יצ"ו ועיינתי בשו"ת והבירור של ב"ד צנעא ויוסף אלקרואני ומו' עמנואל יצ"ו הן אמת ואחר שעינתי בפסק האחרון של ב"ד תמהתי תמיהא גדולה בטענת מאיס עלי שכ' רבינו שכופין אותו לגרש אגב חורפייהו לא דקדקו בלשונו. וגם ר"י ור"ת השיגו על רבינו הרמב"ם ודחו דבריו. ונראה כפי קוצר שכלי שהיה זה המנהג בימיו שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים וכו' וגם אני באתי לחזק דברי מו' סעיד אלקאפח ואח' מו' יוסף סעיד ומו' סלימאן ד'ערור על כל מה שהעלו בתשובותיהם הכל שריר וקיים וה' ב"ה יצילנו משגיאות:

הצעיר עמראן ן' מוסא דן יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ואחר חזרתי מעיר חראז לעיר צנעא והראיתי תשו' אלו של הרבנים הנז' להב"ד של צנעא יצ"ו ולא חזרו בהם ממה שהורו. וזה תשובתם:

את אשר לא פללנו ראינו. כי הרבנים החותמים פה העתיקו עלינו מילין ופתחו באלה הדברים דברים הדברים. ולא בחנו את דברינו במאזני השכל הישר כי מפני יראת האורך לא חששנו לבאר בפסק כל צדדי ההיתר ובקצירת האומ'ר כתבנו שם כי חזרנו על כל הצדדים ונפסק הדין שהגט כשר והגרושין גמורים. וטענת אונס וכפיה לא שרירא ולא קיימא מכמה פנים. ולפי שלא שתו לבם לברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים. דהכי אמור רבנן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי. כי על כן נברר דברינו בקוצר ונזכיר מקצת צדדי ההיתר:

הא' כי מע' ה"ר יוסף אלקרואני הי"ו נתן ליוסף אלבוסאני רשות לברור א' משני דברים או שישלח הפסק שפסקו ביניהם מו' עמנואל אלבדיחי ומו' יוסף והב אל ב"ד צנעא וכפי מה שיפסקו יעשו או יבררוהו לפשרן ומה שעשה עשוי. וכל כה"ג שנתנו הברירה בידו לא מיקרי אונס כמבואר בפתחי תשובה סי' קנ"ד סק"ח ובכנה"ג סי' קל"ד בהגה"ט אות כ"ה וכו' כ' מהר"י אדרב"י ע"ש:

הב' הוא הכנה"ג סי' הנז' הגהב"י אות ט"ל שאם קבל עליו שכל מה שיגזור המפשר ביניהם יעשה וגזר המפשר שיגרשנה ואם לא שיתן כך וכך לא מיקרי אונס. עכ"ד ב' מהר"מ מטראני והר"ש  תקאן הלוי. ובנ"ד נמי ב' הצדדין קבלוהו:

הג' שהרי הרבה פוס' ס"ל דהא דאונס ממון הוי אונס ה"מ כשמוציאין מידו עתה הממון דבריא היזקא אבל ממון שאינו עתה בשעת נתינת הגט ביד המגרש אינו קרוי אונס ע' כנה"ג שם אות נ"ח:

הד' היא סברת הרמ"א ז"ל כ' ב"י ומהרי"ק שהמקבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מיקרי אונס מאחר שתלה גיטו בדבר אחד ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש. ואעפ"י שהרב פתחי תשו' כ' דדוקא בקבל עליו הקנס מדעת עצמו ורצונו מבלי ששמו עליו אחרים. מ"מ בנ"ד כיון שמדעת עצמו קבלו עליו לפשרן הו"ל כקבל הקנסות מדעת עצמו והיה יכול ליתן הקנסות ולא לגרש וכ"נ מכנה"ג שם אות נ"ו דלא מיקרי אונס אלא הבא לאדם מחמת אחרים ולא כשהביא הוא את האונס עליו. וזה הוא עצמו הביא עליו את האונס ולא מיקרי אונס כיון שמידו היתה זאת והרבה עוד צדדין יש בזה דלא מיקרי אונס:

ואף אם בכל אלה לא ישקוט לב העיין שכ"ז עדין יש אשלי רברבי לסמוך עליהם באומרת מאיס עלי שכופין אותו ליתן גט.  ה"ה הרמב"ם ורשב"ם והגאונים ז"ל וכבר כתב הריט"ץ ז"ל סס"י רכ"ט משם מהרמ"ב דבמקום דאתריה דהרמב"ם הוא עבדינן עובדא כותיה ושגם בעלי הוראה שבזמנו הסכימו עמו וכ"כ הכנה"ג משם מהר"א חן דהא דלא חש הרא"ש ללעז שיוציאו על הרמב"ם והעומדים בשיטתו היינו באתרא דלא מוכח אי אתריה דהרמב"ם הוא אי לא, אבל ודאי היכא דידיע דאתריה דהרמב"ם הוא לא היה מורה נגד הרמב"ם ונגד קהלו שנמשכו אחריו ע"כ ומקומינו זה דאתריה דהרמב"ם הוא כידוע וכ"ש שכבר נעשה המעשה באופן שגם הרא"ש ז"ל כתב דאם עשו מעשה וסמכו על הרמב"ם ז"ל מה שעשו עשוי ועי' בשו"ת זקן אהרן סי' כ"ד:

וגדולה מזו העידו על הרה"ג כמו"ה שלמה אלקאדא זלה"ה דבמקום דיש לחוש לעגונה היה עושה מעשה עפ"י ס' הרמב"ם ז"ל וכמה פעמים השיב לשואלו שאינה כשבויה וכו'. ומ"ש מה' יחיא השאש משם אביו דלא נהגין כהרמב"ם בהא אין דבריו של אחד במקום שנים. ועל דברי הב"ד ראוי לסמוך יותר משום דאינהו רמו אנפשייהו טפי מיניה ואין להאריך. יום ד' כ"ז מנחם בר"א:

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

וכאשר ראה מו' סעיד אלקאפח יצ"ו לשון התשו' האחרונה הזאת כתב לשון זה ואמר:

שחקו עלי הרבנים שחורי הראש ועל הרבנים הנז"ל כמדומה להם שאינם יודעים בדברי הפוס' המקילים ולא הבינו ולא שמו על לבם שכל המקילים בדבר זה אינו אלא דרך פלפול. ומה גם המאור הגדול הרדב"ז הוב"ד בפתחי תשו' סי' קל"ד שאפי' איום בלבד בדבר שיש בידו לעשות הוי אונס אעפ"י שאמר רוצה אני כמה פעמים הוי גט מעושה וכו' כ"ש וק"ו שסדר הבירור מוכיח מהמסדרים גט זה ששמו עליו קנס ודברים המיגעים אותו. וגם כן הסברא נותנת לי שפסקו עליו כדין אין לך מעושה יותר מזה ועי' בסי' ר"ה ח"מ בדין אונס וגם מה שכתבו הפוסק' האחרונים היכא דמגזים איניש ולא עביד י"א דהיינו להוציא ממנו ממון אבל מ"מ במתנה וגט וכיוצא הוי ספק די"ל שמפני הפחד עשה וכ"ש אם הוא איניש חציף וכבר הורגל. כללא דמילתא כלל גדול בידינו במקום שיש מחלוקת בין הפוסק' או נפל ספק בדין אם הוא ספק דאוריתא הלך בו אחר המחמיר אפי' הוא יחיד נגד רבים וגם הרדב"ז ז"ל כתב דין מחודש שלא כתבוהו הפוסק' ודאי דלא ס"ל הכי ע"ש אות ו' ונ"ד הוא איסור ערוה א"א ואין להאריך בדברים גלוים ומפורסמים במקום שמפזרים אבל איעצך ידידי שתסדר כל מה שנעשה ותשלח לחכמי ורבני ירושת"ו ומה שיראה להם מינה לא תזוע כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. סדר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' אני אשאל אלקי יצילני משגיאות דש"ו עפר רגלי החכמים:

הצעיר סעיד ן' יוסף אלקפח יצ"ו

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

סימן י"ב

תשובה על דבריהם וזה תארה:

יום בך יברך לח' מרחשון ש' מאירת עינים לב"ע

שלמים מרובים, כטל וכרביבים, לכבוד הרבנים השלמים, חכמים מחוכמים, דייני גולה, לש"ט ולתהלה, אשר בעיר הבירה צנעא יע"א וכפריה, וכל העירות הסמוכות אליה, יחד כולם יהיה שלום בחילם, ושלוה בכל גבולם, עוד כל ימי עולם, נסו"א:

נדרשתי לאשר נשאלתי מאת כבוד ידידנו החכם השלם מזר"ק טהור מו' יחיא צארום הי"ו בשליחותייהו דרבנן אודות הגט שגרש יוסף אלבוסאני מן קצ'א אלמחיואת הי' לאשתו סעדה בת סעיד דנן שטוען הבעל שהגט היה מעושה ורוצה לפסול הגט וע"ז נשאלו הדינים המצונים במלחמתם של תורה הם לוחמים הללו אוסרין והללו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין וגופא דעובדא לפני הציע אחוה דעי להכריע וכשאני לעצמי הגם שאיני כדאי ובפרט כי שגבו תלאותי ומה גם באיסור ערוה החמורה ובכג"ד אמרי לך לך אמרינן נזרא ואולם ההכרח לא יגונה לגבי דידן יתובי יתבינן בהיכלא דמלכא כי מציון תצא תורה לעשות רצון צדיקים מאירים כברקים להשיב מפני הכבוד תשו' מאהבה. כי נעים נאוה. ואת אשר יבחרו יקריבו עולת ראיה וזה החילו בס"ד:

הנה כבוד מע' האוסרים הי"ו תמהו על המכשירים את הגט מסיבה שהבעל מוכה שחין שאינו נקרא מוכה שחין רק מי שהוא מאוס וסרוח וממיקתו שכן ראו להכנה"ג בשם הרב דברי ריבות ז"ל סי' ת"ב ומהרימ"ט ז"ל ח"ב באה"ע סי' י"ד וכמדומה שלא ראו תשו' מהרימ"ט במקומה שם בסי' הנז' שהביא תשו' הרא"ש ז"ל שמצא בכ"י שכתב דמטעם מיאוס וסרחון לחוד כפינן ליה להוציא והביא ראיה ממתני' גופה דתני ואלו שכופין אותו להוציא ובכלל תני המקמץ ופירשו שהוא מקבץ צואת כלבים. שכופין אותו להוציא אף בלא טעם ממיקתו והא דתני במתני' במוכה שחין מפני שהיא ממיקתו הוא לאשמועינן דאפי' רוצה היא לישב עמו כופין אותו להוציא מפני שממיקתו יע"ש שהאריך הרבה בזה.

ואני עני ב"א נלע"ד להביא ראיה חותכת לדין זה דלאו בכל מוכה שחין צריך שתהיה ממיקתו שהרי איתא בפ' הגוזל עצים ד' ק"י ע"ב שה"ק בש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה ומשני התם אנן סהדי דמינח ניחא לה [דאיתתא בכל דהו ניחא לה] כדר"ל דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו יע"ש ואם איתא דסתם מוכה שחין ממיקתו מאי קשה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה דמשמע דצריכה לישב תחתיו הלא תיכף שתפול לפני המוכה שחין צריכים ב"ד לכופו שיחלוץ לה מפני שממיקתו וא"כ אמאי לא תקדש עצמה מאחר שיודעת שלא תזדקק ליבם שב"ד יכופו אותו לחלוץ אל"ו דאלו בכל מוכה שחין נאמרו הדברים שממיקתו אלא יש מוכה שחין שמחמת המיאוס כופין אותו להוציא ויש מוכה שחין שממיקתו שאפי' תרצה לישב עמו אין שומעין לה וראיה זאת נלע"ד שהיא ראיה עצומה ולא ראיתי לשום אחד מהאחרונים שניסתיעו ממנה וע' לה' בני אברהם מיוחס ז"ל בתשו' לאה"ע סי' ך' ד' מ"ח ע"א וע"ב שפלפל בפי' הסוגייא דפ' הגוזל עצים הנז' וכדברי רש"י ז"ל ואין כאן מקום להאריך. ומה גם שהוא חולי המדבק ומר"ן ז"ל בסי' קנ"ד הביא תשו' הרשב"ש ז"ל שכ' שמצורעת אינה אסורה בתה"מ והשיג עליו מר"ן ז"ל ואין לך מום גדול מזה שהיא מאוסה וגם שהוא חולי המדבק וא"כ כמו באיש מצורע ג"כ אסור בתה"מ משום דמאיס ומדבק וזה פשוט וכ"כ הרב תיו"ט ז"ל בפ' המדיר שהביא דברי מר"ן הב"י ז"ל הללו וכתב שאין לחלק בין אשה לאיש בזה והאמת שהוא שכלי ומוסבר כמו באשה דמאוסה המדבק ואסורה בתה"מ לדעת מר"ן ז"ל כ"ן דאיש כיון דמאיס ומדבק. וא"כ זה החולי שמודה בו הבעל שיש לו חולי הטיר שאינו ידוע אצלינו ואצלכם הוא ידוע אם הוא מאוס או אם מדבק כי די בזה לומר לו שיוציא ויתן כתובה ואם יאמרו הבקיאים שאין זה חולי הטיר אלא מין צרעת מדבק ג"כ דינא הכי ואם אינו מין צרעת ואינו מדבק למה טען הבעל שחולי זה הוא מקרובי האשה והכונה שנדבק מהם וא"כ הרי הוא מודה שמדבק וצריך להוציא כ"ש כשכבר גרש ועשה מעשה הא ודאי שהיא תטעון דמאוס הוא עלי' כמו שטענה בפני ב"ד הצדק דצנעא יע"א ומתפחדת שתדבק ממנו ואינה כשבויה שתבעל לשנוי לה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דבודאי דאחר מעשה יכולה לטעון והרי היא מואסת אותו שלא יזכירו את שמו בפניה שנופל עליה פחד ואימה והדין עמה. וכבר כ' הרא"ש ז"ל דאע"ג דאין לכופו לגרש לכתחלה אם בדיעבד סמכו על הרמב"ם ז"ל ועשו מעשה אין להחזיר המעשה וכדי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו והרב התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ס"ט נשאל באשה שהיתה רוצה להתגרש מבעלה והוציאה קול שבעלה קנס עצמו במאה זהובים למלכות אם יחזור את אשתו ואח"כ גרשה כדת וכהלכה ואחר שנה שנתגרשה יצא גמגום על הגט שהוא פסול שמחמת האונס גרשה והדיין שסידר הגט אומר ששלשה ימים קודם נתינת הגט שמע מפי המגרש שהוא מגרש מחמת האונס מסיבת קנס המלכות והעדים העידו שנתן הגט ברצון טוב בלי שום אונס וביטל כל המודעות וכו' והשיב הרב ז"ל וז"ל ואם אומרת שמפני טענת מאיס עלי הוציאה קול זה לפי דעת קצת מרבותנו הצרפתים וגם דעת הרמב"ם ז"ל דכופין אותו לגרש וא"כ אם המגרש גרש מדעתו אפי' שגרש מפני הפחד אין זה אונס לקרותו גט מעושה שהרי הדין נותן לכופו לכתחלה להדיא ואפי' לד' ר"ת ז"ל והרמב"ן ז"ל וכל האחרונים ז"ל שהסכימו שאינו מגרש אלא מדעתו כל שגרש מדעתו אעפ"י שאומר שאינו מגרש אלא מפני חשש הפסד ממונו גיטו גט שהרי גירש מדעתו שאפי' כפוהו לגרש כתב הרא"ש ז"ל דאע"ג דאין לכופו לכתחלה אם בדיעבד סמכו על הרמב"ם ז"ל מה שעשו עשוי וכדאי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו עכ"ל.

הרי למדנו כמה חדושי דינים מדברי התשב"ץ ז"ל הללו זה יצא ראשונה מ"ש לעיל דכיון דכבר נתגרשה מה שעשו עשוי זאת שנית שמענו דאפי' שגירש מפני הפחד אין זה גט מעושה כיון שגרש מדעתו אפילו שאמר שאינו מגרש אלא מפני חשש הפסד ממון גיטו גט כיון שלא כפוהו לגרש וזה אפי' לדעת ר"ת והחולקים על הרמב"ם ז"ל ואפי' שאמר וגלה דעתו לפני הדיין ג' ימים קודם נתינת הגט שמחמת האונס קנס המלכות הוא מגרש כ"ש וק"ו דנ"ד דלא גלה דעתו כלל שמפני חשש הפסד ממון הוא מגרש ואדרבא גירש בכל לבו וביטל כל המודעות פשיטא ופשיטא דהגט גט כשר ואין לפקפק בו כלל ועוד מצאתי תשו' אחרת להרא"ש ז"ל בכלל ל"ה שנשאל באלמנה בת טובים שפיתה אותה מלמד אחד שהיה דר בביתם וקדש אותה בטבעת שאולה והיא אומרת שמואסת אותו ורצונה להתגרש ממנו ואסיק דבתחלה ירצו אותו ברצי כסף ואם לא יאות לגרשה יש לסמוך ע"ד קצת מרבותינו שפסקו בדינא דמורדת שכופין אותו לגרשה ואני נגרר אחריהם לכופו לגרשה עכ"ל יעש"ב והדברים ק"ו אם מפני שהיא בת טובים ואינו ראוי והגון המלמד הנז' לישא אותה שהיא אומרת שמואסת אותו אסיק להלכה דיכופו אותו לכתחלה לגרשה כ"ש שבנ"ד מודה הוא שיש לו חולי הטיר דלא בציר דאיכא צד מיאוס ואפשר שידבק דודאי דכופין אותו לגרשה. כ"ש וק"ו אחר שכבר נעשה מעשה וגרשה בביטול מודעי ברצונו הטוב ודאי דהגט הוא כשר. ולא נכחד ממני תשו' התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רנ"ו שכתב שאעפ"י שכתב הרא"ש ז"ל שאם סמכו ע"ד הרמב"ם ז"ל ודעימיה מה שעשו עשוי מ"מ לא תנשא לאחר אלא שאם נשאת לא תצא יע"ש שהאריך הרחיב הדברים ולאהבת הקיצור לא העתקתי דבריו. וגם יש תשו' אחרת להתשב"ץ ז"ל בח"א סי' ד' שכתב שאם עשו כדעת הרמב"ם ז"ל מלמדין אותן שלא יעשו עוד כן מכאן ולהבא יע"ש. מוכח מדבריו דעכ"פ זאת שנתגרשה תנשא לאחר היפך מ"ש בסי' רנ"ו הנז' נמצאו דבריו סתראי וכבר בא חכם נכדו הרב כמוהר"א ן' טואה ז"ל והקשה קושיא זאת על ה' מ"ז ז"ל והכריע דדעת התשב"ץ ז"ל כמ"ש בתשו' דח"ב סי' ס"ט הנז"ל דהיא האחרונה יע"ש באורך שפלפל בחכמה ונשא ונתן בדבריו ואסיק הכי יע"ש:

והנה תשו' הרא"ש ז"ל דכלל ל"ה הביאה מר"ן ז"ל בב"י סי' קנ"ד וכל רואה יתמה דנראה דסתר דבריו ח"ו דבכלל מ"ג סי' ו' כתב על טענת מאיס עלי דלד' הרמב"ם ז"ל דכופין אותו להוציא ולד' ר"ת ז"ל וכל רבני האחרונים ס"ל דכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישר'. וכל זה אני כותב על להבא. אבל לשעבר אם סמכו על רבינו משה מה שעשו עשוי משמע מדבריו דעל דורות הראשונים שלא להוציא לעז שסמכו על הרמב"ם ז"ל כתב מה שעשו עשוי ואיך הוא עצמו כתב דלכתחלה לסמוך ע"ד הרמב"ם ז"ל בעובדא דכלל ל"ה הנז"ל אלא ודאי דכונתו דדוקא בדליכא שום צד אמתלא לדבריה שאומרת מאיס עלי בלי שום טעם וכופין אותו להוציא מרבה ממזרים בישר' אבל אי איכא ריח אמתלא לדבריה סומכין לכתחלה כי ההי דהרא"ש שהיא היתה בת טובים ואינו ראוי שידבק בה כופין. דון מינה לנ"ד דאיכא צד אמתלא וגם שהוא גירש מדעתו ולא עשה שום גלוי דעת וביטל כל מודעי פשיטא דלא יקרא גט מעושה כלל וזה ברור:

ועוד זאת יתירה לנו לדעת מהו האונס שעל ידו הוכרח לגרש בודאי שהוא הקנס שחייבו הפשרן ליתן ה' ריאל למלכות והוא איש עני ואין לו ליתן הסך הנז'. ואם לא היה נותן ולא היה מגרש היו חובשים אותו בבית הסוהר. ואם היה לו ה' ריאל היה נותן ולא היה מגרש. הנה באונס כזה שקנס עליו הפשרן האמת שהרב התשב"ץ ז"ל כתב בח"א סי' א' שאם הפשרן גזר עליו קנס שהוא שלא כדין הוי אונס ואחריו נמשך בסברה זו הרב המבי"ט ז"ל בח"ב סימן לק"ח דדוקא היכא דגזר עליו קנס שהוא חייב בדין כגון ליתן כתובה או ליתן מזונות וכיוצא אזי אמרי' דלא הוי אונס כיון שהוא קבל מעצמו מה שיגזור עליו הפשרן אבל אם גזר עליו דבר שהוא שלא כדין כי הך דנ"ד שגזר עליו ליתן למלכות ה' ריאל הרי הוי אונס גמור אם באמת הוא עני ואין לו ה' ריאל ליתן למלכות אבל אחר ההתבוננות נר' דהך דנ"ד נמי לא הוי אונס שהרי בשאלה המוצגת לפנינו מהבעל כתוב שכשקבל עליו גזרת השיך אל קאצ'א חשב בדעתו שיגזור עליו שיתן איזה סך לאשתו או לקרובי אשתו שתחזור אשתו הרי שקבל מה שיגזור הפשרן אף שהוא שלא כדין שאין בדין שיתן לקרוביה מעות ואם היה גוזר עליו שיתן ה' ריאל לקרובי אשתו היה חייב ליתן אף שהוא שלא כדין וא"כ גם כשגזר עליו ליתן למלכות היה לו ליתן ולא לגרש שהרי סבר וקבל מה שיגזור עליו הפשרן אף שהוא שלא כדין וכל כה"ג שהוא מודה דבדעתו היה שיגזור הפשרן מה שיגזור והוא היה מוכן לקבל אם כן מהיכא תיתי לקרותו שם אונס בזה כלל. ותו איכא טעמא אחרינא דאם הוא היה אנוס גם האשה היתה אנוסה שהרי הב"ד דהתם פסקו את הדין שיוציא ויתן כתובה וכשקבלו גזרת הפשרן נתקשרו שניהם שכל אחד אשר ימרה את פיו חייב ליתן ה' ריאל למלכות בין האיש בין האשה ואח"כ עשה הפשרן ההכרעא שהוא יגרש והיא תמחול הכתובה לבעלה. וכבר ידוע דגט ומתנה שוים בדיניהם דבגלוי מילתא בעלמא סגי כדאיתא בפ' חזקת ד' מ' ע"ב. וא"כ אם נאמר שהאיש היה אנוס בגרושין מפני הה' ריאל הנה גם האשה היתה אנוסה בה' ריאל שלא היתה יכולה לסרב בגזרת הפשרן ונמצא שהיתה אנוסה במחילת הכתובה. אבל אין האמת דכיון שבאה לב"ד להתגרש וקרעה הכתובה ברצונה לא נשאר לה שום אנוסה וא"כ גם לגבי דידיה כיון שבא מדעתו וביטל כל המודעות וגירש ברצונו ולא עשה שום גילוי דעת הרי גטו גט כמ"ש התשב"ץ ז"ל והרי הוא כשר ומכושר. והאשה הנז' מותרת לינשא לכל איש אשר בעיניה ישר. ע"כ השיגה דעתי המעט הוא אולי יכשר. וה' ברחמיו יצילנו משגיאות ויורינו מדרכיו בדרך הטוב והישר. ויהיו דברי אלה עשוים באמת וישר.

הצעיר ישא ברכה ס"ט.