פרק אחד עשר

רשימת מנהגים שנזכרו בדברי רבינו המחבר

ולפי שראיתי לחכם אחד שכתב שאין לקהילות הבלדי לסמוך על המנהגים המובאים בשתילי זתים, ועשה דבריו כתורה נפרדת. על כן אמרתי לאסוף כאן כל המנהגים שהעלה רבינו המחבר בחיבורו שתילי זתים חלק אורח חיים, ובחידושיו רביד הזהב, למען תהיה האמת נהדר"ת לעיני כל לומד. העתקתי כאן לשונות רבינו המחבר כצורתן, ובזית רענן יתבאר כל מנהג במקומו, אם כך הוא גם בדורות האחרונים, ואם יש חילוק בין שאמי לבלדי:

א) סימן ד סק"ב, נוטל ידיו בלא ברכה, ואחר כך נפנה ונוטל ידיו שנית, ומברך על נטילת ידים ואשר יצר. וכן מנהגינו. [עיין זית רענן שם]:

ב) שם סקכ"ו, נהגו ליטול ידים אפילו נכנס למת אחד. והוא הדין המלוין אותו:

ג) סימן ו סק"ג, נוהגים לומר ברכות השחר בבית הכנסת:

ד) סימן ז סק"ג, מנהג העולם שאין מברכין על נטילת ידים אלא בשחר ובשעת אכילה:

ה) סימן ח סק"ה, מנהגינו לכסות הראש בטלית כל שעת התפילה:

ו) שם סקי"א, נהגו שיברך השליח ציבור על הציצית בקול רם להוציא רבים ידי חובתם:

ז) שם סקי"ב, מנהגי לברך על טלית קטן בנוסח להתעטף:

ח) שם סקי"ז, מנהגינו ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים:

ט) סימן ט סק"ז, המנהג בכל מדינות אלו לעשות הציציות בצבע לבן:

י) סימן יא סקמ"ג, מנהגנו לעשות כריכות הציצית כמניין שם הוי"ה:

יא) סימן יג סקי"א, נהיגינן שלא ליכנס לבית הכנסת כלל בלתי טלית:

יב) סימן כא סק"ד, המנהג לגנוז חוטי הציציות שנפסקו:

יג) סימן כג סק"ז, מנהג יפה הוא לתת ציצית בתכריכין שעושין למתים:

יד) סימן כד סק"ו, אחיזת הציצית בזמן קרית שמע, לא מיחזי כיוהרא, כיון שעכשיו נהגו כן קצת בני אדם. וכל שכן שאפשר לעשות כן ויהיו ידיו תחת הטלית. וכן אני נוהג:

טו) סימן כה סק"ז, לא נהגו להניח תפילין אלא בבוקר. [ולכן בסוף הסימן לעניין ראש חודש, דקדק לכתוב, והנוהגים להניחם כל היום, יחזרו ויניחום אחר המוסף]:

טז) שם סקכ"ד, מנהגינו להניח תפילין של יד מיושב, ושל ראש מעומד:

יז) סימן כז סק"כ, מנהגינו לכרוך על הזרוע שבע כריכות:

יח) סימן כח סק"ה, נהגו לכרוך הרצועות על הבית ככנפי יונה:

יט) סימן לב סק"ו, נהגו העולם לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקונתוס:

כ) שם סקכ"ג, נוהגים להתנות על הקלף, שמה שאינו ראוי לקדושה שיוציאנו לחול:

כא) שם סקמ"ד, המנהג להחמיר בנפלה טיפת דיו וקלקלה האות, אפילו נפלה אחר גמר האות:

כב) שם סקמ"ח, מנהגינו דאפילו בדיבוק אות לאות שנמצא בשבת ויום טוב, להוציא ספר תורה אחר. ובחול אני נוהג להפרידו בשעה שנמצא:

כג) שם סקע"ה, נהגו הסופרים שאין מדקדקים להניח ריוח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה רק בספר תורה:

כד) שם סקצ"א, נוהגים לעשות הבתים בדפוס, ופוק חזי מאי עמא דבר:

כה) שם סקק"ו, במקומות אלו לא נהגו להעביר חוט התפירה בין כל בית ובית, דסבירא להו כפוסקים שאין מצריכים:

כו) סימן לד סק"ה, והא דאמרינן שיניח של רבינו תם בלא ברכה, הטעם הוא, הואיל ונוהגים כרש"י, ושל רבינו תם אינו אלא כדי לצאת ידי כולם. [ולכן כתב שם בסמוך, בלשון מי שמניח דרבינו תם לבד במנחה, מניחו בלא ברכה. וכן בסימן תקנה סק"ד, הנוהגים להניח תפלין דרש"י ורבינו תם, גם בתשעה באב יניחו]:

כז) סימן לח סקי"ב, בתשעה באב נוהגים שלא להניח תפילין בשחרית:

כח) סימן מו סק"ט, נהגו קדמונינו להניח תפילין במנחת תענית:

כט) שם סקי"ח, מנהגינו לסדר כל הברכות עם ברכות התורה קודם קריאת פסוקים. וכל שכן בימי הסליחות שאומרים מזמורים דרך קריאה:

ל) סימן מז סק"ה, מנהגינו לומר בברכת התורה, אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה:

לא) שם סקט"ו, ישן והשכים קודם עלות השחר, צריך גם כן לברך ברכות התורה, מידי דהוה אשאר ברכות השחר שמברך אותן קודם היום. והכי נהוג:

לב) סימן מח סק"א, יש יחידים נוהגים לומר את פרשת הקרבנות בבוקר בעמידה:

לג) סימן מט סק"ג, כמה בני אדם קוראים בעל פה פסוקים ומזמורים מתהלים שאינן שגורים בפי הכל ואפילו הם עצמם אינם בקיאים בחסירות ויתירות:

לד) סימן נ סק"א, נוהגים לומר אחר ברייתא דרבי ישמעאל, הודו לי"י ופסוקים אחרים:

לה) שם, נוהגים לומר י"י מלך וכו' שתי פעמים בעמידה:

לו) סימן נא סקי"א, מנהגינו לומר פסוק ה' ימלוך לעולם ועד (בסוף שירת הים) שניים מקרא ואחד תרגום:

לז) שם סקי"ז, בשבת אחר ברוך שאמר המנהג לומר מזמור שיר ליום השבת, ומזמור י"י מלך, ואחריו יהי כבוד וכו'. וביום טוב מתחיל טוב להודות וכו':

לח) שם, נוהגים לומר מזמור לתודה בערב פסח, ובחול המועד דפסח, ובערב יום כפור, ובראש השנה, וביום הכפורים. וכן בתשעה באב מנהגינו לאומרו:

לט) סימן נד סק"ג, במקומות אלו לא נהגו להפסיק בין ישתבח ליוצר לצרכי ציבור, או לפסוק צדקה, או לברך חולה, או לקבול שיעשו לו דין:

מ) סימן נו סק"ד, ראיתי נוהגים שכל קדיש שתפשו מעומד, נשאר עומד עד שמסיים אמן יהא שמיה רבא:

מא) שם סק"י, מנהגינו בעניית אמנים בקדיש כדעת הרמב"ם:

מב) סימן נז סק"א, מנהגינו שאין שליח ציבור מאריך בניגון באמירת ברכו:

מג) סימן נט סקי"ג, מנהגינו שעונין אמן אחר ברכה ראשונה דיוצר, ואחר ברכה ראשונה דערבית, ושתיים שאחר קרית שמע:

מד) סימן סא סק"ו, מנהגינו לקרוא כל קרית שמע בקול רם, לבד מברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

מה) שם סקכ"ז, במדינות אלו אומר אני שבודאי מנהג קדמון לקרוא קרית שמע בטעמיה. ואם תדקדק אחר ניגון ההמון בקריאתה, תמצא כדברי. אלא שנשתבשה הקריאה מבלי משים על לב. ודו"ק אם תרצה האמת:

מו) סימן סט סק"ב, אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, נראה שהמנהג במקומות אלו שלא לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו, והם עונים אחריו ברוך י"י המבורך, שהרי סומכים על ברכו שקודם עלינו בחול, ועל העולים לקרות בתורה בשבת ויום טוב:

מז) סימן צ סק"ד, מצבות שבתוך החדרים שקורין להן ליוא"ן, אין חשש להתפלל עליהן. וכן עמא דבר:

מח) שם סקמ"א, עכשיו המנהג להמתין לחכם הקהל ולכל גדולי הקהל [שיבואו לתפילה]:

מט) סימן ק סק"ב, הנוהגים שלא לסדר [תפילות הפרקים], אין להם על מה שיסמכו:

נ) סימן קא סק"ו, אנו אין נוהגים בראש השנה ויום הכפורים להשמיע קול בתפילת הלחש, לא הקהל ולא שליח ציבור:

נא) סימן קו סק"ד, נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, משום דאומרות מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומדאורייתא די בזה:

נב) סימן קיז סק"ז, מנהגינו באלו הארצות [דוקא בחוצה לארץ], לומר שאלת גשמים בברכת שומע תפילה, בין בלחש בין בקול רם:

נג) סימן קכב סק"ה, נוהגים לומר אלהי נצור גם בשבת ויום טוב:

נד) סימן קכד סק"ט, עכשיו נהגו להמתין על האב בית דין [שיסיים תפילתו]:

נה) סימן קכח סקי"ח, לא נהגו הכהנים ליטול ידיהם באלו המקומות [לנשיאת כפיים], ואפשר שסמכו על הרמב"ם וכו':

נו) שם סקכ"ד, ואני נהגתי בשב ואל תעשה [שלא שליח ציבור קורא כהנים אלא אחֵר]:

נז) שם סקכ"ו, המנהג שהכהנים מחזירים פניהם בגמר הברכה:

נח) שם סקל"ב, מנהגינו שהכהנים מתחילים לומר יברכך:

נט) שם סק"מ, שמעתי מקצת כהנים שזקניהם למדום לומר מזמור אלהים יחנינו [בשעה שאומר שליח ציבור שים שלום]:

ס) שם סקמ"ד, המנהג שהכהנים מחזירים פניהם דרך ימין, בין בתחילה בין בסוף:

סא) שם סקצ"ח, שמעתי מפי מגידי אמת, שהיה המנהג לישא כפיהם [בבית האבל], ומקרוב ביטלוהו:

סב) סימן קלא סקכ"ב, נוהגים שלא ליפול על פניהם מתחילת ראש חודש סיון עד י"ג ולא עד בכלל:

סג) סימן קלב סקי"ב, בימים שאומרים בהם מזמור מעניינו של יום, מנהגינו שלא לומר עוד שיר היום:

סד) סימן קלד סק"א, מנהגינו לומר והוא רחום וכו' בשני וחמישי, הציבור בלחש והשליח ציבור בקול רם:

סה) שם, עכשיו נוהגים לומר בשני וחמישי תחנונים, שלוש פעמים ויעבור, וידוי אחד ביניהם, ואח"כ והוא רחום:

סו) שם סק"ג, קודם הוצאת ספר תורה אומר אל ארך אפים וכו'. ונוהגים לאמרו לפני הארון וכו':

סז) שם סק"ד, נהגו לומר כשמוציאים ספר תורה, הני פסוקי דרחמי, תורת ה' תמימה וגו':

סח) סימן קלה סק"א, לא נהגו להוסיף בקריאת שני וחמישי ומנחת שבת, אפילו בשביל חתנים ובעלי ברית:

סט) שם, נוהגים בשבת שהחתן מפטיר:

ע) שם סק"ז, אם אין כהן, מנהגינו שעולה בעל הסדר:

עא) שם סקי"ח, מנהגינו להעלות כהן באיזה קריאות שקונין אותן בשמן למאור, מרביעי ואילך או מפטיר, ואין אומרים אף על פי שהוא כהן:

עב) שם סקי"ט, אם קרא החזן כהן או לוי ואינו שם, לא נהגו כדעת הסוברים שלא יקרא לאחר אלא אחר יעלה מעצמו:

עג) סימן קלו סק"ג, ועכשיו המנהג לקרוא את העולים לתורה, כסדר הישיבה בבית הכנסת זה אחר זה וכו':

עד) סימן קלז סק"ב, בקריאת פרשת עמלק בפורים, המנהג לכפול פסוק אחרון:

עה) שם סק"ד, עכשיו המנהג לחלק קריאות העולים, כפי מה שקבעו הקדמונים ע"ה:

עו) סימן קלט סקט"ו, הפיכת פנים [על ידי העולה לתורה בשעה שמברך] אינו נכון. וכן המנהג פשוט:

עז) סימן קמ סק"ה, מנהגינו שאין השליח ציבור קורא [אלא העולה לתורה קורא בעצמו. וכן הוא בסימן קלט סקי"א]:

עח) סימן קמג סק"ה, המנהג שאם העולה אינו יודע לקרוא וגם השליח ציבור אינו יודע, שאחר קורא מן החומש לשליח ציבור, ושליח ציבור קורא מהספר תורה:

עט) שם סק"ח, אפילו נמצא טעות בספר תורה באחרון או במפטיר, נוהגים להוציא אחרת:

פ) סימן קמו סק"ט, במקומות אלו נהגו לעמוד כל זמן שאביו קורא [בתורה], או אחיו הגדול ממנו, או אבי אביו, או אחי אביו, או אחי אמו:

פא) סימן קנג סקס"ח, תשמישי קדושה ישנים, נוהגים העולם לעשות מהם תשמיש דתשמיש:

פב) סימן קנד סקכ"ח, נהגו להדליק נר בבית הכנסת קודם שיכנס שם אדם:

פג) סימן קנה סק"ב, המנהג לקרות לעם אחר פטום הקטורת מעט בשולחן ערוך וכו', ואחר קדיש בתרא לומדים משנה נביאים ותהלים [לימוד זה נקרא שילוש], עיי"ש:

פד) שם, נהגו לומר קדיש אחרי כל לימוד מהלימודים הנז"ל, בשביל הנחוצים לצאת, עיי"ש:

פה) שם, אין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה, לכן נהגו לומר רבי חנניא וכו':

פו) סימן קנט סקל"ח, נהוג עלמא לברך בנוסח על נטילת ידים אפילו כשמטביל ידיו במים:

פז) סימן קעד סקט"ו, הרבה נוהגים לאכול בלא שתייה, שסומכים על שתיית הקהו"ה אחר הסעודה לשרות:

פח) שם סקכ"ג, נוהגים שכל אחד מברך לעצמו על יין שבתוך הסעודה, עיי"ש:

פט) סימן קפב סק"ו, הרבה נוהגים לברך ברכת המזון על כוס יין שרוף, עיי"ש:

צ) סימן קפג סק"ג, כבר נהגו העולם למזוג היין במים, בין ביין חזק או לא:

צא) שם, נהגו למזוג כשאומר את השם, וחוזר ומוזג כשאומר על הארץ:

צב) סימן קפז סק"ב, בעניין נוסח ברית ותורה שבברכת המזון, מנהגינו כהרמב"ם ז"ל:

צג) סימן קפח סק"א, לא ראיתי נוהגים לענות אמן אחר הרחמן הוא יזכינו וכו', עיי"ש:

צד) סימן קפט סק"ה, מנהגינו בשבת וראש חודש ויום טוב לומר מגדול, ובחול מגדיל:

צה) סימן קצג סק"ב, המנהג כרש"י בכל מה שחייבים סומכות הנשים על מה ששומעות מפי אחרים, ואעפ"י שאינן מבינות כל עיקר:

צו) סימן קצז סקט"ו, נוהגים עכשיו ליתן לשלישי לשתות אם לא רצה לאכול, כדי לצרפו לזימון, עיי"ש. [ובעזה"י שם יבואר]:

צז) סימן רז סק"א, המנהג לומר בברכת בורא נפשות, חַי בפתח:

צח) סימן רי סק"ה, כבר נהגו הרבה שלא לברך בורא נפשות על שתיית הקהו"ה, עיי"ש:

צט) סימן רטז סק"ה, מנהג פשוט הוא להתיר המור באכילה:

ק) סימן ריט סקי"ז, נוהגים לברך הגומל לאו דוקא הני ארבעה, אלא כל מי שנעשה לו נס, עיי"ש:

קא) סימן רכ סק"א, בהטבת חלום, נוהגים לומר הנוסח שבע פעמים:

קב) סימן רלב סקי"ג, הא דאנו נוהגים בערב שבת לגלח ולרחוץ סמוך למנחה וכו', עיי"ש:

קג) סימן רלג סק"ז, עכשיו נהגו העולם להקל, ואעפ"י שמתפללים מנחה אחר פלג המנחה, מתפללין גם כן ערבית באותה שעה וכו', עיי"ש:

קד) סימן רלד סק"ד, מתפללים מנחה לחש וחזרה וכמ"ש הרמב"ם, וכן הנהיגו חכמים וכו', עיי"ש:

קה) סימן רלו סק"ב, ומה שנוהגים להפסיק בח"י פסוקים ויראו עינינו וכו', עיי"ש:

קו) ריש סימן רלז, ולענ"ד נראה שנוהגים להתחיל בערבית כי אל רחום וכו' ואחריו והוא רחום וכו', עיי"ש:

קז) סימן רמט סק"ג, אין הולכים בערב שבת יותר משלוש פרסאות. ונהגו להקל אם הוא רוכב על סוס או בעגלה:

קח) סימן רנב סק"ט, המנהג להקל בקצץ מערב שבת אף שיעשה הגוי מלאכה בשבת:

קט) סימן רנג סק"מ, המנהג להתיר להושיב החמין אחר שהוציאן תוך כרים וכסתות:

קי) סימן רסא סק"כ, עכשיו נוהגים לומר פזמון לכה דודי וכו', ואפילו הכי אינם מקבלים שבת עד אמירת מזמור שיר:

קיא) סימן רסב סק"ה, ואנו נוהגים לעמוד בקבלת שבת ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול:

קיב) סימן רסג סקי"א, המנהג לברך על נר שבת קודם ההדלקה:

קיג) סימן רסז סק"ג, מנהגינו שלא לומר והוא רחום בשבת:

קיד) שם, מנהגינו לומר קודם תפלת ערבית [של שבת] שיר השירים:

קטו) שם סק"ה, בברכת השכיבנו בליל שבת, מנהגינו לומר עד והגן בעדינו ופרוס וכו':

קטז) שם סק"ו, אחרי השכיבנו בליל שבת, נוהגים לומר פסוק ושמרו וכו':

קיז) סימן ער סק"ג, מנהגינו לומר פרק במה מדליקין בכל שבת:

קיח) שם, ביום הכפורים שחל בשבת, המנהג שלא לומר פרק במה מדליקין:

קיט) סימן רעא סקכ"ט, נוהגים לומר יום הששי ויכולו השמים [אחרי התפילה ובקידוש]:

קכ) סימן ערה סק"ג, נהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה:

קכא) סימן רעו סקי"ב, במקומות אלו לא שמענו מי שנהג לומר לגוי להדליק לו נר לסעודת שבת:

קכב) סימן רעט סק"ח, המנהג כדעת המתירים לטלטל נר שכבה, אם התנה כן מערב שבת:

קכג) סימן רפב סק"ב, נוהגים שלא להוסיף עליות בקריאת התורה ביום הכיפורים שחל בחול:

קכד) שם סק"ג, נהגו העולם כדעת המתירים לקרות עולים הרבה, אע"פ שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך:

קכה) שם סקי"ג, מנהגינו שאין מעלים קטן לספר שני כלל:

קכו) שם, מנהגינו להשלים הפרשה בכל שבת עם השביעי, ואומר קדיש. וכשיש ספר שני, אומרים גם כן אחריו קדיש. וכשיש שלישי, אומרים גם כן אחריו קדיש וכו', עיי"ש:

קכז) סימן רפד סק"א, מנהגינו לומר בברכה שלישית שאחרי ההפטרה, נוסח את צמח דוד וכו':

קכח) סימן רפח סקי"ג, מנהגינו לקדש אחר יציאה מבית הכנסת. וקובעים עצמם שם לאכול מיני פירות וכו' ואח"כ סועדים, עיי"ש:

קכט) שם, נוהגים לאכול בסעודת שחרית של שבת ביצים מבושלים בקליפיהם וכו':

קל) שם סקי"ח, מה שנוהגים האידנא שאומר החזן בשבת מי שבירך, ואומר, המקום ישלח לו רפואה שלימה וכו', עיי"ש:

קלא) סימן רצד סק"א, בהבדלה שבתפילה, מנהגינו להתחיל אתה חונן, עד וחנינו מאתך, ואחר כך אומרים ואתה הבדלת וכו'. והוא על פי סידור הרמב"ם וכו':

קלב) סימן רצה סק"א, באמירת ויהי נועם במוצא שבת, נוהגים לכפול פסוק אורך ימים:

קלג) שם סק"ב, מנהגינו לומר ויהי נועם עם סדר קדושה בבית האבל:

קלד) שם, מנהגינו לומר ויתן לך אחר ההבדלה:

קלה) סימן רצו סק"א, אין אנו נוהגים לשפוך על הארץ מן הכוס של הבדלה:

קלו) שם, נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה:

קלז) שם סק"ה, המנהג פשוט שאין מבדילין על הפת אפילו ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת, עיי"ש:

קלח) שם סק"י, המנהג להבדיל מיושב:

קלט) סימן רצט סקכ"ה, נוהגים שלא להדליק עד אחר סדר קדושה:

קמ) סימן שא סקק"ח, מנהג העולם לגרוס מי שנִשרו כליו במים, בניקוד חיר"ק תחת הנו"ן, עיי"ש:

קמא) סימן שו סקכ"א, מנהג פשוט עכשיו להכריז השמש המצוֹת ולומר כמה נותן בעד מצוה זו, ומי שמעלה אותה בדמים נשאר לו המצוה והאחר אינו נותן כלום:

קמב) סימן שיא סקכ"ג, נוהגים בקהלות קדושות שמזיזין אבר של מת שלא יתעקם, ומעצימין וכו', ופוק חזי מאי עמא דבר, עיי"ש:

קמג) סימן שיט סקל"ג, נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן:

קמד) סימן שכו סקכ"ג, הנוהגים היתר לרחוץ ידיהם בסבון וכיוצא בזה, אין ראוי לדרוש לאיסור וכו', עיי"ש:

קמה) סימן שלא סקי"ז, המנהג להתיר לאב לימול את בנו בשבת אם מל כבר פעם אחת:

קמו) סימן תיז סק"ג, בשבת שלפני ראש חודש, מברכים החודש. וכל שכן בראש חודש אב וכו'. וכן המנהג, חוץ מלפני ראש חודש תשרי וכו':

קמז) שם, מנהג טוב לומר הסליחות [בערב ראש חודש] קודם תפילת מנחה וכו':

קמח) סימן תכב סקי"ג, בלילי פסחים נהגו לקרות ההלל מיושב וכו':

קמט) סימן תכח סקט"ז, פרשת האזינו מחלקין פרשיותיה כדרך וכו', וסימניך הזי"ו ל"ך וכו'. ואע"ג וכו'. ולפי טעם זה אין חילוק בין שבת למנחה ושני וחמישי וכו'. וכן מנהגינו:

קנ) שם סקכ"ד, שבת שבין ראש השנה ליום הכפורים מפטירין לעולם שובה. וכן מנהגינו:

קנא) שם סקכ"ה, כשראש השנה בב"ג שיש שבת בין יום הכפורים לסוכות, מנהגינו להפטיר בשבת זו ולקחתי אני מצמרת הארז כדעת הרמב"ם ז"ל וכו', עיי"ש:

קנב) סימן תכט סק"ב, עכשיו מרוב הגלות נהגו דין שלושים יום [לעניין מי נותן ומי מקבל מעות לפסח]:

קנג) שם סק"ה, המנהג לומר השכבות ואפילו בשבת שחל בו ערב פסח:

קנד) שם, המנהג לומר קדיש בבית הקברות וצידוק הדין [בכל חודש ניסן]:

קנה) סוף סימן תל, נהגו כל ישראל לעשות לחם ערב שבת הגדול וכו', וקורין לו חלת עני, ומחלקין אותו לעניים:

קנו) סימן תנא סק"ה, מנהגינו להחמיר בכלי חמץ להצניעם, ולא להעמידם בגובה הכותלים לנוי:

קנז) שם סקס"ב, אנו נוהגים שכלי זכוכית בשטיפה בעלמא סגי להו:

קנח) ריש סימן תנה, סדר הגעלה, לוקח יורה גדולה וכו'. ומנהגם של ישראל תורה היא:

קנט) סימן תנג סק"ב, המנהג פשוט לאכול קטניות בפסח ולעשות מהם תבשיל. ולית דחש להחמיר זולת האשכנזים:

קס) סימן תנה סקכ"ה, במקומות אלו לא נהגו שלא ליתן מלח במצה. וקצת מקרוב נהגו שלא ליתן במצה של מצוה, ומנהג טוב הוא:

קסא) סימן תנו סק"ג, המנהג בעניין אפיית מצות על ידי נשים, עיין שם, ובסימן תנט סוף סק"ז:

קסב) סימן תנט סק"ז, במקומות אלו נהגו שאחר גמר הלישה מנדנדין העריבה שהבצק בה עד גמר האפייה, אבל עסק גמור שנזכר ואפילו ניקור אין עושין. ונראה לי ליישב המנהג וכו':

קסג) שם סקי"ד, עריכה [של הבצק] שאנו עורכין באלו המקומות, לא דמי להא וכו':

קסד) שם סקי"ז, כבר נהגו כמה אנשים וכו' שלא לערוך המצות בקמח של חטים, אלא בקמח קטנית הנקרא דרא. ומה טוב וישר מנהג זה:

קסה) סימן תס סק"ז, מנהג קדמונים שלא לעשות גמאר"י [בפסח]:

קסו) סימן תסב סק"ד, לא נהגו כסברת הרי"ף והרמב"ם דמי פירות עם מים אינם ממהרים להחמיץ:

קסז) סימן תסז סקי"ב, במדינות אלו אין לחוש לשום פרי שיש בו תערובת חמץ:

קסח) שם סקי"ד, במקומות אלו נהגו מימים קדמונים לטנן החטים בעשבים וכו'. הנה בודאי שנתייסד מנהג זה על פי הירושלמי וכו'. ואין להרים ראש נגד המנהג מעתה:

קסט) שם סקל"ט, מנהג טוב להסיר הקרקבן והזפק קודם הבהוב:

קע) סימן תסח סק"ה, ערב פסח אחר חצות מנהגינו לאסור להסתפר אפילו על ידי גוי:

קעא) סימן תעא סק"ז, אנו לא נהגנו שלא לאכול חזרת בערב פסח:

קעב) סימן תעג סקי"ג, המנהג לאכול הצלי והביצה אחר הכריכה:

קעג) שם סקמ"ו, בליל הסדר אין נוהגים לברך על ההלל:

קעד) שם, בליל פסח יש מקומות שנוהגים לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור בברכה. וכן נוהגים גם ביום טוב שני של גליות:

קעה) סימן תעד סק"א, המנהג לברך בורא פרי הגפן על כוס ראשון ושלישי בלבד:

קעו) סימן תפח סק"א, מנהגינו לברך בנוסח לגמור את ההלל:

קעז) סימן תפט סק"ט, מנהג העולם לדקדק שלא לספור ספירת העומר עד צאת הכוכבים:

קעח) שם סקכ"ד, נוהגים לספור במוצאי שבת אחר קדיש תתקבל:

קעט) סימן תצ סקכ"א, מנהגינו לקרוא קהלת ביום שמיני עצרת:

קפ) סימן תקא סק"ז, המנהג פשוט כסברת המקילים לשבר עצים ליום טוב ביד:

קפא) סימן תקב סקי"ח, מותר לבשל בקדירות חדשות ביום טוב, ומעולם לא שמענו מי שפקפק בדבר:

קפב) סימן תקט סקי"ז, העולם נוהגים לאסור בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא:

קפג) שם סקי"ט, המנהג להתיר שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח:

קפד) סימן תקיא סקי"ד, מים שנתנו בהם דבר המריח, מותר ליתנם על הידים, וכן לקנח הידים והפנים והזקן במפה שיש בה ריח נמי שרי וכו', וכן עמא דבר:

קפה) סימן תקיד סק"ו, מותר לילך עם נר של שמן ביום טוב, וכן המנהג, ולא מיחה אדם מעולם:

קפו) שם סעיף ג ברביד הזהב, אין נוהגים לחתוך נר של שעוה באור ביום טוב כדי לקצרה, אלא כמרן שאוסר, עיי"ש:

קפז) סימן תקיט סקי"א, מה שעושין הנשים לבגדים המקומטים וקורין לו לקו"ט וכו' ונוהגים בזה היתר בחול המועד, עיי"ש:

קפח) סימן תקכו סקכ"ו, מה שנהגו להסיר ערלתם של נפלים וכו', עיי"ש:

קפט) שם סק"ל, מת ביום טוב שני של גליות, מנהגינו לקבור אחר תפלה:

קצ) סימן תקכז סקכ"ב, מנהגינו ששליח צבור מכריז בבית הכנסת כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי. והוא מדברי הרמב"ם פרק ששי. וכיון שכך נהגו קדמונינו, אין לשנות הנוסח, כיון שיש להם על מה שיסמוכו. ואם אינם נביאים, בני נביאים הם:

קצא) סימן תקכט סק"ז, נהגו להרבות ביום טוב במיני מאכלים יותר מבשבת:

קצב) שם סק"ח, נוהגים שלא לעשות ביום טוב סעודה שלישית:

קצג) סימן תקמח סק"ח, העולם נוהגים שלא להתאבל ביום טוב שני של גליות על שום מת אפילו הוא יום מיתה וקבורה:

קצד) שם סקט"ז, מה שנוהגים כאן לנהוג כל דיני אבילות אחר הרגל כל שבעה, הוא כדעת הרמב"ם וכו', עיי"ש:

קצה) סימן תקנא סק"ג, במקומות אלו לא נהגו לשנות בגדיהם אפילו בשבת שחל בו תשעה באב ונדחה וכו'. אבל נמנעים מן החדשים משבעה עשר בתמוז:

קצו) שם סק"ח, מראש חדש אב עד התענית נוהגים לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין אם לא קיים פריה ורביה:

קצז) שם סקכ"ב, אם נתן לאומן קודם ראש חודש אב לתקן בגדים ומנעלים חדשים, נהגו להקל לתקנן בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו לישראל:

קצח) סימן תקנב סקט"ו, במקומות הללו אין מנהג לאכול רק סעודה אחת כדינה, והיא סעודה המפסקת:

קצט) סימן תקנג סק"ב, בערב תשעה באב נוהגים לחלוץ מנעלים קודם שהולכים לבית הכנסת:

ר) שם, כשחל ערב תשעה באב בשבת, או תשעה באב בשבת ונדחה, נוהגים ללמוד כדרכן בשאר שבתות, וקורין פרקי אבות:

רא) סימן תקנד סק"ג, המנהג במקומות אלו שאין מונעין התינוקות בתשעה באב מללמוד עם הגדולים במה שמותרים הם:

רב) שם סק"ו, בתשעה באב נוהגים לומר שירת האזינו במקום שירת הים:

רג) שם סקי"ד, במוצאי תשעה באב מותרת לטבול, וכן עמא דבר:

רד) שם סקל"ב, אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, מותר על ידי גוי אפילו בביתו של ישראל. ולאו דוקא צרכי ביתו. ובנין אסור. וכן המנהג:

רה) שם סקל"ג, בתשעה באב נהגו איסור מלאכה כל היום, זולתי הקצבים ומוכרי צרכי סעודה שנהגו היתר מחצות:

רו) סימן תקנט סק"ב, מנהגינו שהחזן מתחיל פסוק איכה לבדו, והקהל אומרים אחריו אותו פסוק וכל איכה ראשון עד סופו. ומחזיר החזן פסוק אחרון, ומתחיל פסוק ראשון של איכה השני וכו'. ואחר כך קורא החזן קינות, עיי"ש:

רז) סימן תקס סקי"א, המנהג להחמיר שלא לנגן בכלי שיר וכו' אפילו שלא על היין, מפני החרבן:

רח) שם סעיף ג ברביד הזהב, וכבר נהגו באלו המקומות לשמח הכלה בכלי שיר. אבל אצל החתן המנהג לאסור:

רט) סימן תקסב סק"ז, לדידן דלא נהוג בחופה מבעוד יום ולא בתענית חתן וכו', עיי"ש:

רי) סימן תקסד סק"ג, אם ישן בליל התענית, המנהג כדעת הסוברים שיכול לשתות עד שיעלה עמוד השחר, דבשתייה אין צריך תנאי:

ריא) סימן תקסה סק"ג, ביום צום התענית הזה, כך הוא נוסח שלנו [בפיסקת ענינו]:

ריב) שם סק"ט, בארבעה צומות מנהגינו כדברי מרן שגם היחיד אומר ענינו בכל תפילותיו:

ריג) שם סעיף ה ברביד הזהב, אין איסור ליחיד לומר סליחות ותחנונים בלא ויעבור. וכן מנהגינו. אלא שאומרים ויעבור דרך תחינה ובקשת רחמים, אלא שאומרים במקום שני שמות הוי"ה, חילופו בא"ת ב"ש שהוא מצפ"ץ מצפ"ץ:

ריד) סימן תקסו סק"ד, בקצת בתי כנסיות בק"ק צנעא יע"א נהגו מקרוב להפטיר במנחת צום גדליה דרשו וכו', ובמנחת תשעה באב שובה:

רטו) שם סק"ח, מנהגינו בכל התעניות אפילו שבעה עשר בתמוז, לקרות עד לעמו, ומדלג וקורא לשני ולשלישי מן פסל לך:

רטז) סימן תקפא סק"ב, אָבֵל אסור לצאת לבית הכנסת לשמוע סליחות אפילו בערב ראש השנה, לדידן שאין נוהגים להרבות בסליחות על שאר ימים:

ריז) שם, במקומות אלו לא נשמע מנהג זה שאבל תוך שנים עשר חודש אינו מתפלל [שליח ציבור] בימים הללו [חודש אלול ועשרת ימי תשובה] או ברגלים, עיי"ש:

ריח) שם, מנהגינו לתקוע בימים אלו אחר הסליחות עד כ"ח באלול:

ריט) שם סק"ט, נוהגים להדר להתפלל [שליח ציבור] התפילות שהוא רגיל בהן, עיי"ש:

רכ) שם סקי"ז, במקומות אלו אין מתענים הכל בערב ראש השנה:

רכא) שם, בערב ראש השנה אומרים צידוק הדין:

רכב) סימן תקפב סקט"ז, אין לומר ואז צדיקים אלא ובכן. שהשלטן, חטף קמץ תחת השי"ן השנייה, שפירושו הממשלה. וכל הרשעה, חירק תחת הרי"ש. כעשן, בכא"ף. וכן המנהג:

רכג) שם, מנהגינו שכופלין לעילא בכל הקדישין שאומרים כל העשרה ימים:

רכד) סימן תקפד סק"ב, בראש השנה מנהגינו לדלג באבינו מלכינו, חטאנו לפניך, עיי"ש. [וכן הוא בחידושיו רביד הזהב שם סעיף א]:

רכה) שם סק"ו, בראש השנה מנהגינו לימול אחר יציאה מבית הכנסת:

רכו) סימן תקצא סק"י, גם כשחל ראש השנה בשבת מנהג העולם לומר היום הרת עולם:

רכז) שם סקי"ג, האידנא נהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית ראש השנה בהשכמה, עיי"ש:

רכח) סימן תקצב סק"ב, כבר נהגו בקצת בתי כנסיות בק"ק צנעא לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות, וכן לזכרונות, וכן לשופרות, בלחש ובחזרה:

רכט) סימן תקצו סק"ו, המנהג בראש השנה לומר לחבירו לשנה טובה תכתב אפילו ביום שני וכו', עיי"ש:

רל) סימן תרד סק"ו, מנהגינו לומר בערב יום הכפורים מזמור לתודה:

רלא) סימן תרז סק"ג, המנהג לומר קודם כל נדרי, בקשה הנזכר בה וידויים [היינו פיוט לך אלי]:

רלב) סימן תריט סק"ד, מנהגינו לומר כל נדרי בלשון התרה על שנה שעברה, וכך הוא בכל הסידורים:

רלג) שם, מנהגינו לומר בישיבה של מעלה וכל נדרי אחר הוצאת ספר תורה:

רלד) שם סקי"ד, מנהגינו לקרות אחר ערבית ליל כיפור, ארבעה מזמורים הראשונים שבתהלים, שהם מסוגלים לקרי:

רלה) סימן תרכא סק"ג, מנהגינו בחתימת ברכת ההפטרה ביום הכפורים לומר מוחל וסולח:

רלו) סימן תרכב סק"ה, במנחת כפור נוהגים לומר ברכות ההפטרה כדרך שבירך בשחרית:

רלז) סימן תרכד סקי"ג, נוהגים לקדש הלבנה במוצאי יום כיפור:

רלח) סימן תרלט סק"ב, העולם נוהגים להניח המנורה בסוכה גדולה אף אם אינה דולקת, אם אינה של חרס, שכן דרכם בדירת קבע:

רלט) סימן תרמד סק"ב, לא נהגו לברך שהחיינו על הלולב אלא בשעת נטילה, עיי"ש:

רמ)