פרק ששה עשר
התפשטות חיבוריו
חיבוריו של רבינו המחבר ושיטתו בהלכה,
התפשטו חיש מהר בכל גלילות תימן, ורבים רבים העתיקו אותם. רבינו המחבר זכה לְמה
שלא זכו אחרים מחכמי תימן לפניו ולאחריו, שכן בכל בתי הכנסת קבעו את לימוד ההלכה
בחיבורו הגדול שתילי זתים, לצד הלימוד בש"ס ובחיבור רבינו הרמב"ם:
כמו כל שאר הלימודים, גם הלימוד בספר
שתילי זתים היה נערך בכנופיא, בדרך משא ומתן במלחמתה של תורה, כל מקום לפי רמת
הלומדים. ובמקום שהיו בו תלמידי חכמים מופלגים, הלימוד בספר זה היה בעיון גדול, זה
מקשה וזה מתרץ, עד שמוציאים הלכה ברורה, מנופה בשלוש עשרה נפה:
הלימוד בפירוש קצר צח ובהיר, מעורר את
הלומדים ללמוד היטב ולישא וליתן בדבריו. שכן רב המלמד לתלמידיו, אם יהיה מאריך
עליהם מספר זה ומספר זה, אפילו שהוא וקצת מהתלמידים יבינו היטב את העניין, מכל
מקום שאר התלמידים ישמעו מעט ויישנו הרבה. מה שאין כן כשישמעו תוכן דברי החכם והם
סדורים לפניהם בקיצור, אזי ישמח לבם ויתעורר שכלם להבין ולשאול, ונמצאת תורתם
כציצים ופרחים, ועל זה אמרו חז"ל, לעולם ישנה אדם לתלמידיו בדרך קצרה, שמתוך
כך הם נותנים דעתם על הלימוד:
סדר הלימוד בספר שתילי זתים, קנה שביתה
אצל המון העם, ובעיקר אצל תלמידי החכמים, שידיהם לא משו ממנו. לך נא ראה לתלמידו
הגדול מהרי"ץ זצוק"ל, שהזכירוֹ בחיבוריו פעמים רבות, דן בדבריו, והביא
ממנו פסקי הלכה והנהגות. לפעמים ראה מהרי"ץ צורך להאריך באיזה עניין שהעם
נחלש בו, אולם כיון שכבר האריך בזה רבינו המחבר בספרו שתילי זתים, משך מהרי"ץ
את ידו מן העניין, או גנז מה שכבר כתב, וציין לעיין בשתילי זתים:
מהרי"ץ נהג כן, לגודל אהבתו לרבינו
המחבר ולרוב ההשתוקקות ללמוד בחיבוריו, לו ולאחרים, כיון שראה בו רב מובהק שהכל
סומכים עליו, וכפי שכתב בתשובותיו בעניין
מנהגינו להסתפר בימי העומר לכבוד שבת וז"ל, וכן נהגנו על פי הוראת מרנא ורבנא
כמוהר"ר דוד משרקי נע"ג, שהוא היה רב מובהק של עיר, וכן נהגתי אני ורבים
עִמי, והדין כן להטות אחרי רב של דור וכו', עיי"ש. ובשער ספר ראשי בשמים
שהעתיק מהרי"ץ בכתב ידו, כתב שבחים רבים על רבו, וסיים וז"ל, ועיני
לשמיא נטלית, בעי ומתחנן, יאריך ימים על ממלכתו, שופריה דדויד ינהר לעלמין, כירח
יכון עולם, הוא וזרעו בקרב ישראל, עכ"ל:
גם שאר חכמי תימן הבאים אחריו, בתשובותיהם
ובחיבוריהם, מייחסים חשיבות רבה לפסקיו ולהכרעותיו של רבינו המחבר. והא לך לשון
ההגהות סביב עץ חיים המיוחסות למהר"ד נכדו של מהרי"ץ, אמנם הרדמ"ז
[הרב דוד מזרחי, הוא רבינו המחבר] רבו של מהרי"ץ, העיד שמצאוֹ בשולחן ערוך
פשוט ישן שנדפס בימי השולחן ערוך. ואין מי שירד לסוף דעת השולחן ערוך זולתו,
עכ"ל:
וזה לשון מוהר"ר אהרן הכהן עראקי
זצ"ל בתשובה, כבר הורו לנו הורינו ומורינו לברך על כל שולחן. ומאן ספין ומאן
רקיע כמו החכמים שקיבלו מהם, ושכן קיבלו מאבותם, ובראשם משיח אלהי יעקב כמ"ו
דוד משרקי זת"ע, עכ"ל. ובתשובה כתיבת יד לא נודעה למי כתוב בזה"ל,
וכדי שלא ירבו המחלוקת, אכתוב דעת הרב המאיר לארץ ולדרים, בעל שתילי זתים, טובייני
דחכימי ופסקני וכו', ע"כ:
ומוהר"ר שלמה עמר זצ"ל, אשר הלך
בעקבות רבינו המחבר וחיבר ספר שתילי זתים על שולחן ערוך אבן העזר, כתב בהקדמתו
בזה"ל, דע אחי המעיין, כי אני המאסף דרכתי בדרך הרב המחבר שתילי זתים על
וכו'. ומוכרח אתה לעיין בהקדמתו, כדי שתבין על מה אדני הספר הטבעו. ואין אני צריך
להעתיק הקדמתו, הואיל וספרו מצוי ביד כל אדם, לפחות אין בית כנסת אשר אין בה ספר
אחד, עכ"ל:
והא לך לשון מוהר"ר יחיא בן מאור הגולה
מוהר"ר חיים קורח זצ"ל, בהקדמת ספרו יברך הזבח, עד שעמדו שני המאורות
הגדולים שהאירו חשכת הגולה, המה בית דין הצדק, המחזקי כל בדק, הרבנים המובהקים,
שמועתם עד למרחקים. הראשון לכל קהלה, בכל חכמה ומדה טובה הוא מעולה, החכם השלם
כמוהר"ר דוד מזרחי תנצב"ה זלה"ה וכו'. אחריו קם פלפלא חריפא וכו'
החכם השלם כמוהר"ר יחיא צאלח וכו'. וכל מה שחיסר מהר"ד מזרחי בספר ראשי
בשמים, מרוב רחבת שכלו שנראה לו שאין צורך להעלותם, בא מהרי"ץ והעלם בספרו
זבח תודה וכו'. שני אלה מופלאים בשמותם, בחכמתם ובינתם וכו', כל בני הגולה סומכים
על דבריהם, לא יזוזו מהם, עכ"ל:
ועד אחרונים, מוהר"ר חיים כסאר
ומוהר"ר חיים הכהן עראקי זצ"ל, אשר הגיהו את הספר שתילי זתים, כתבו בתוך
הקדמתם וז"ל, ובגלות תימן הקים ה' להם אחד משרפי קדש, ה"ה מהר"ר
דוד משרקי זלה"ה, וחיבר גם הוא חיבור נחמד סביב השולחן, וקראו שתילי זתים
וכו', וקבץ בו מכל הפוסקים שחיברו על השולחן ערוך, וגם הביא בו מן המנהגים הנהוגים
בתימן. ומן הזמן ההוא והלאה, היה עיקר לימודם בו, ובספרו של הנשר הגדול
הרמב"ם זת"ל, ועל פיהם היה כל משפטיהם, בין להקל בין להחמיר. בשנת
תרמ"ב העיר ה' את רוח קדשו לשניים מן העולים, ה"ה המ"ו אברהם אלשיך
וה"ר משה השאש ז"ל, להדפיס את השולחן ערוך שתילי זתים וכו'. ונתקבלו
הספרים ההם בחיבה לאחינו התימנים בארץ ובחוצה לארץ, בהיותם לומדים בהם בקבע בציבור
מדי יום ומדי שבת בשבתו, כמנהגם המה ואבותם שקובעים לימוד תורה בהמון. ובהיות
שזכינו לחיסול גולת תימן ועלו לארץ ישראל ורוצים להמשיך במנהגם על קביעות לימוד
התורה, נרגש בחסרון הספרים ספרי השולחן ערוך שתילי זתים וכו', עכ"ל:
ואכן, גם כיום, ברוב בתי הכנסת ובתי המדרש
של בני קהילותינו, קובעים לימוד מיוחד בספר שתילי זתים, תמידין כסדרן, לצד
הלימודים הקבועים בש"ס ובחיבור רבינו הרמב"ם. ויש לחזק סדר לימוד זה,
בפרט השתא הכא בארעא דישראל, אשר עם התקבצות כל קהילות ישראל במקום אחד, שיטת
ההלכה והמנהגים שלנו עלולה להשתבש, כידוע. וחכם המלמד הלכה לרבים ומבקש ללמדם עוד
עניינים אחרים שלא הובאו בשתילי זתים, יכול להכין הדברים לפני הלימוד, ולשלבם תוך
כדי הלימוד בשתילי זתים: