פרק שלישי
שיטת רמ"א בהגהותיו
ומטרתו בהן
כבר נתבאר לעיל בסמוך, היאך נתפשט השולחן
ערוך בכל קהילות ישראל, מיד אחרי הדפסתו. הכל נמשכו ללמוד בחיבור קצר זה, הכולל פסקי
דינים מכל הפוסקים, וכתוב בלשון צחה וברורה, ובסדר נכון ומתוקן. לעוצם גדולת
מחברו, רבים ראו בו פוסק מכריע בהלכה:
באותה תקופה, עמדו חכמי אשכנז בפני הכרעה
קשה. האם עליהם לשנות מנהגי אבותיהם ושיטתם בהלכה, ולקבל עליהם ההכרעות והמנהגים
המובאים בשולחן ערוך, ההולך ומתפשט בעולם. או שעליהם לאחוז בקבלתם. גדולי חכמיהם
הכריעו כי אסור להם לשנות מקבלתם, שיסודתה בהררי קודש,
חכמי צרפת ואשכנז הקדמונים, וכל שינוי יש בו כדי פגיעה במסורת של דורי דורות:
בראותם גודל התפשטות השולחן ערוך, חששו
חכמי אשכנז שמא ימשכו בני קהילותיהם אחרי פסקיו ומנהגיו
ההולכים בשיטת הפוסקים בני ספרד, היפך שיטת הפוסקים בני אשכנז. שכן מרן יסד את
חיבורו על שלושת עמודי הוראה, הרי"ף הרמב"ם והרא"ש. וכשהם
חלוקים, פסק כשניים מהם, גם כאשר שאר פוסקים חולקים עליהם. וברוב הדינים, הרי"ף והרמב"ם, בני
ספרד, מסכימים לדעה אחת, וממילא הכריע מרן כדבריהם. ונמצא שהרבה פעמים אין דברי
מרן מתאימים לשיטת בני אשכנז:
בחיבוריהם, פעלו חכמי אשכנז בדרכים שונות
לשמר את מורשתם הרוחנית. הגדיל לעשות מוהר"ר משה איסרליש (רמ"א) זצ"ל, אב"ד ק"ק קראקא, אשר פרשׂ מפה על השולחן, בהגהותיו שהוסיף תוך דברי
השולחן ערוך עצמו. וזה לשונו בהקדמתו להגהותיו, הכלל שכלל הגאון הנזכר לעיל [מרן]
מעצמו, לפסוק אחר הרי"ף והרמב"ם
במקום שרוב האחרונים חולקים עליהם, ועל ידי זה נתפשטו
בספריו הרבה דברים שאינן אליבא דהלכתא לפי דברי החכמים
אשר מימיהם אנו שותים, והם הפוסקים המפורסמים בבני אשכנז, אשר היה לנו תמיד לעינים, ופסקו מהם קמאי דקמאי, והם
האור זרוע והמרדכי והאָשֵׁרִי
[הרא"ש] וספר מצוות גדול וספר מצוות קטן והגהות
מימוני, אשר כולם נבנו על דברי התוספות וחכמי צרפת, אשר אנו מבני בניהם וכו',
עכ"ל:
בהקדמת ספרו תורת חטאת, שקדם להגהותיו,
תיאר רמ"א בקצרה את פעולתו וז"ל, הרבה דינים אין אנו נוהגים כמסקנת הרב
הגדול הגאון מוהר"ר יוסף קארו
י"ץ (ישמרהו צורו), אשר כבר נתפשטו
ספריו בכל ישראל. ואם יפסוק אדם אחר דבריו, בפרט בדיני איסור והיתר, אשר יסד
בשולחן ערוך, יסתור כל המנהגים שנוהגים בהם בכל מדינות אלו. על כן אמרתי לתקן לשם
שמים וכו', עכ"ל:
בתחילה רשם רמ"א את הגהותיו בכתיבת
ידו, בגליון השולחן ערוך שלו. תלמידיו העתיקו הגהות רבם
בגליונות ספרי השולחן ערוך שלהם, וכך נתפשטו הגהותיו בין הלומדים. בשנת ה'ש"ל
הביא רמ"א לדפוס בקראקא, את השולחן ערוך עם
הגהותיו תוך דברי מרן:
את הגהותיו כתב רמ"א בקצרה ובדרך
פסקי דינים וללא ציוני המקורות, כדרכו וכסגנון לשונו של מרן בשולחן ערוך. כדי
להבחין בין דברי מרן להגהות רמ"א, נדפסו דברי מרן באותיות מרובעות, והגהות
רמ"א באותיות הנקראות "כתב רש"י", או "כתיבה דקה":
שלוש מטרות עיקריות היו לו לרמ"א
בהגהותיו. האחת, להביא הדינים והמנהגים שבני אשכנז חלוקים בהם עם בני ספרד. השנית,
להוסיף דינים אשר השמיטם מרן מחמת ריבוי פרטיהם ומרן מגמתו לקצר, ורמ"א ראה
כי טוב ומועיל הוא לכוללם בספר זה. בדרך כלל ליקט
רמ"א דינים אלו מחיבורו של מרן עצמו, בית יוסף. השלישית, להכריע בין הפוסקים,
במקומות שמרן לא הכריע:
מלבד זה, פעמים רבות הגיה רמ"א ותיקן
את לשון מרן, כשניכר שהוא חסר. ולפעמים הוכרח רמ"א להגיה איזה לשון משובש
הנמצא בשולחן ערוך שהיה לנגד עיניו, אבל המעיין בדפוס הראשון שהדפיס מרן עצמו,
יראה כי הלשון שם מתוקן, ונמצא שהם דברי מרן עצמו. אולם, יש שהגהת רמ"א נראית
ללומד כאילו אינה אלא תיקון לשון, ובאמת אין דעת מרן כן, ורמ"א בהוספת תיבה
אחת חולק על מרן:
ציוני המקורות בהגהות רמ"א
כאמור לעיל בסמוך, רמ"א כתב את
הגהותיו ללא ציוני המקורות. הציונים הנדפסים לפנינו בהגהות רמ"א, לא
רמ"א עשאם, אלא חכם אחר. וכן מוכח מדברי רמ"א
עצמו בהקדמתו להגהותיו וז"ל, ואני ראיתי כל דבריו בשולחן ערוך כניתנה הלכה מפי הגבורה וכו'. על כן ראיתי לכתוב דעת האחרונים
וכו'. ואף כי דברי הם סתומים וחתומים ואין ערך להם עם דברי הגאון כאשר כל דבריו
נמצאים בספרו הגדול בית יוסף, מכל מקום הלכתי בדרכיו לכתוב הדברים סתמא, כי לרוב גם דעתי בספרו תמצאהו, והמעיין יבחר. ואם לא
ימצאהו בספרו, ידקדק בדברי האחרונים אשר נתפשטו במדינות
אלו אחת הנה ואחת הנה וימצא מבוקשו וכו', עכת"ד:
בהרבה מקומות נכתבו הציונים שלא בדקדוק,
והאחרונים עמדו לבארם, הקשו מה שהקשו ופלפלו מה שפלפלו. ואילו היו יודעים שלא מתחת
ידי רמ"א יצאו, לא היו צריכים לכך. וכן הסכימו רבים מן האחרונים, שהציונים
הללו אינם מעשי ידי רמ"א. וכן היה הדבר פשוט לרבינו
המחבר, ולפיכך אינו מייחסם לרמ"א, אלא מזכירם בשם
"המרשים":
גם בכל כתבי היד דידן שראיתי, ציוני
"המרשים" אינם כתובים בתוך הגהות רמ"א כמו בדפוסים, אלא בגליון, אחרי ציוני באר הגולה. ויש להם ציוני אבג"ד בפני עצמם, שונים מציוני אבג"ד
של באר הגולה. ואפשר שזוהי פעולתו של רבינו המחבר, כדי
להקל על הקורא בשטף קריאתו:
פירושי מלים בשולחן ערוך
בתוך דברי מרן בשולחן ערוך, נדפסו בהרבה
מקומות, תוך סוגריים וב"כתב רש"י", פירושי מלים וכיוצא בזה. וכיון
שגם הגהות רמ"א נדפסו ב"כתב רש"י", טעו רבים לייחס את
הפירושים הללו לרמ"א. ובאמת לא מתחת ידי רמ"א יצאו, אלא המדפיסים הם
שהוסיפו אותם: