פרק ששי

התעוררות רבינו המחבר

על שיטת לימוד ההלכה ודרך הפסיקה

באותו זמן כבר התפשט השולחן ערוך בכל קהילות תימן, והכל היו לומדים בו. אולם, ספרי הטור והבית יוסף לא היו ביד הכל, וכפי שכתב רבינו המחבר בהקדמתו וז"ל, ואחר כך האיר להם אור ספר הבית יוסף. אבל עדיין לא היה נמצא מהם כי אם שניים שלושה ספרים בארץ, עכ"ל. וכבר ידוע כי השולחן ערוך פעמים רבות הוא כספר החתום, אם לא יקדים הלומד לעיין תחילה בבית יוסף. כי כשחיבר מרן את השולחן ערוך, היתה דעתו שהלומד יעיין תחילה בטור ובבית יוסף, כדי לדעת את עיקרי הדינים עם טעמיהם ומקורותיהם, לפי שפעמים רבות הדין אינו מתיישב בדעתו של הלומד כשאינו יודע טעמו ונימוקו:

ועוד, שפעמים רבות מידיעת הטעמים נפקא מינה לעניין הלכה למעשה, כידוע לכל מעיין. ועוד, שלפעמים נתבאר בשולחן ערוך עניין שהוא רק לכתחילה, ולפעמים עניין שהוא לעיכובא אף בדיעבד, והלומד לא יֵדע זאת אם לא תקדם לו ידיעת הדבר במקורו. כמו כן, לא ביאר מרן בשולחן ערוך, אלו דינים הם מדאורייתא ואלו מדרבנן, והלא נפקא מינה לעניין ספק, שהרי ספיקא דאורייתא לחומרא, וספיקא דרבנן לקולא. וכיוצא בזה עוד כמה עניינים גדולים ועצומים, כמעט בכל סימן וסימן, אשר לא יתבררו ללומד כי אם על ידי ידיעת טעמי הדינים ומקורותיהם:

לפיכך, כשביקשו הלומדים להבין היטב את דברי מרן בשולחן ערוך, היו לומדים בספר הלבוש, ועשו אותו כעין פירוש על השולחן ערוך. לפי שקשה היה להם להקדים הלימוד בבית יוסף, הן מפני אריכות דבריו אשר לוקחת חלק גדול מזמן הלימוד, והן מפני שלא היה ביד הכל, כדבר האמור. גם רבינו המחבר, בתחילת דרכו, הלך בשיטה זו. אך לאחר זמן הבין כי אין זו הדרך הנכונה:

וכבר העיר על כל זה רבינו המחבר בהקדמתו. ולרוב חשיבות דבריו, אעתיקם כאן וז"ל, והנה יודע כל שער עמי, כי בעוונות הרבים אבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתרה, ונתרבו פירושי תורתינו בדיעות חלוקות. ודוחק הזמן ותלאותיו היצר לכל לומד לבל ישב על כנו בחיוב הכתוב. וכביכול נשתכחה תורה, מחולשת הסברא ופיזור הנפש והשכל בחילוק הסברות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא ידע הלומד לאן יפנה דרכו. ואני בעניי משתומם הייתי על המראה שנה אחרי שנה, ולא מצאתי און לי. ואהיה משוטט בדעתי. והסכמתי עלתה להיות לימודי בספר שחיבר מורינו ורבינו הקדוש, מאורן של כל ישראל, שהקים דגל התורה, והראה זיוה והודה והדרה, מקצות הארץ ועד קצותה, הלא הוא איש האלהים מהר"י קארו זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל. וחמדתי ספרו הקצר שקראו שולחן ערוך, כי ראיתי כל בית ישראל פונים אליו ונסמכים עליו, לאהבת הקיצור, ועוד שהמציא כל הדינים הנמצאים בפוסקים הראשונים והאחרונים, מה שלא נמצא כן בספרי זולתו מהגאונים אשר קדמוהו וכו'. ונתפשט דרך ללומדים לעשות ספר הלבוש פירוש לספר השולחן ערוך. ולא זו הדרך ולא זו העיר. ולא ידעו ולא יבינו כי דרכם עליהם השלום, רחקה זו מזו כרחוק מזרח ממערב, כי בכמה מקומות עצמוּ מספר הוא הורס בנין השולחן ערוך ועושה לו דרך אחרת בדינים, ואין צריך לומר במנהגים. ומהם מי שמפרש בדברי הפוסקים הבאים אחר השולחן ערוך, ואינם פירושים לבד, כי ברוב דבריהם בדינים ובמנהגים דרכוּ בדרכי רמ"א ז"ל בהגהותיו, ע"כ:

ואף רבינו המחבר עצמו, שניסה בתחילת דרכו, למצוא את דרך הלימוד לעצמו, בה יוכל לעלות במסילה העולה בית אל ולהורות לעם את הדרך אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון, ראה כי דרך הלימוד הנהוגה בזמנו לא תצלח, וכמו שכתב שם בזה"ל, ובזו הדרך דרכתי גם אני כמה שנים. ולא עוד אלא שהעתקתי שולחן ערוך טור אורח חיים עם הגהותיו בדמותו כצלמו, והוספתי בו טעמי הלבוש על כל דיניו, בין עמוד או הג"ה או מנהג. ואחר כך ראיתי כי לא הועלתי כלום, אדרבא הוספתי שיבוש על השיבוש. ואף כי האמת שאֵלו ואלו דברי אלהים חיים, מכל מקום לא היתה כוונת מהרמ"א לסתור חס ושלום, אלא שחש לְמה שכבר הם הולכים בדרך חכמי צרפת עליהם השלום, בדינים ובמנהגים, שהן בדרך אחרת ממה שנמצא בספר השולחן ערוך ומנהגיו, כמו שתראה בהקדמתו. והלומדים, גם אני כאחד מהם, לא עיינו בהקדמתו בתחלת למודם. ומפני זה כמעט אבד הטעם שעליו הרב הקדוש מהריק"א יסד ביתו הגדול ובנהו עם כמה יגיעות, וצווח ככרוכיא על הדבר הזה, כי לא לבד נעשית התורה כשתי תורות, אלא חס ושלום לכמה תורות. ולא ידענו אנחנו בעניינו מה נעשה. כי מעתה לא תמצא הלכה בפי שום לומד. רק כשזה אומר כתב הרב פלוני, זה אומר, לא כי, כי כך כתב הרב פלוני. וזה לדת תורתינו הקדושה הפסד גדול. ומכל שכן הרעה הגדולה שראיתי באיזה מבני עמינו, שועלים מחבלים כרמים, מחפשים אחר מה שיישר בעיניהם, קוּלו של זה וקולו של זה, בטענת שעת הדוחק. ואינו אלא שהאמת רחק, וקמי שמיא גליא, ע"כ:

ולאחר שהאריך רבינו המחבר, סיים בזה"ל, ולכך ראיתי אני הצעיר וכו' להעתיק לי ספר השולחן ערוך פשוט, ומדברי הגאון רמ"א ז"ל מה שהוא שייך לדברי השולחן ערוך וכו', אחר שכבר נתפשטו דיני השולחן ערוך ומנהגיו בכל הארצות וכו'. וכל שכן בארץ הזאת ארץ התימן, כי בעוונות הרבים דוחק הפרנסה תולה רצועתו חס ושלום שם, ועול מלך ושרים ועול הגלות, אשר בכל ארבעת קצוי הארץ לא נשמע כמוה. וספרי המחברים הנפוצים בכל מושבות ישראל, נמנעים מהארץ הזאת. לא זכינו כי אם לאור מורינו ורבינו מהריק"א ז"ל, אחר שהיו קדמונינו ז"ל בכל ענייניהם על פי חיבור הרמב"ם ז"ל, כי ספרי זולתו מהמחברים ז"ל לא נמצא אצלם. ואחר כך האיר להם אור ספר הבית יוסף וכו'. ועכשיו נתפשט הספר הקצר הזה ביד הכל, תהלה לאל יתברך, אף על פי שדמיו יקרים מחמת ריחוק בית הדפוס מתגר לתגר, עם כל זה מזילים הונם ולוקחים אותו, ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו. זולת בדיני הטרפיות, שאינם נוהגים כדבריו בכמה דינים וכו'. וגם העתקתי על כל דין ודין טעמי הלבוש. ותכף להתחלתי במלאכה הזאת, תהלה לאל יתברך יצאו דרך אניה בלב ים חיבור הרב מגן אברהם, ומגן דוד, ועולת תמיד, ואליה זוטא, וספר מעדני מלך, ולחם חמודות, ופרי חדש, וכנסת הגדולה, ושיירי כנסת הגדולה, ומהריק"ש, ולקוטי באר היטב. וליקטתי מהם מה שנראה שמסכים עם דברי רבינו וכו', עכ"ל: