פרק שביעי

מטרת החיבור שתילי זתים

עתה אתה קורא נעים, אחרי שנתבאר לך באר היטב, מה היתה כוונת מרן בחיבור השולחן ערוך, ומה היתה מטרת רמ"א בהגהותיו, ואחרי אשר ראית את הבלבול בהלכה ובמנהגים שהתחולל בזמנו של רבינו המחבר, בקרב גדולים וקטנים. כי אפילו גדולי הדור לא מצאו את הדרך בה ילמדו הם בעצמם, ואת הדרך בה יורו הלכה לעם. ואם הגדולים אינם יודעים, קטנים מניין ידעו. כעת תוכל להבין הדק היטב, את הדרך אשר דָּרַך בה רבינו המחבר בפירושו שתילי זתים סביב השולחן ערוך, ומה היתה כוונתו ומטרתו. כי לאחר שנתפשט השולחן ערוך בתימן, תחילה בלי הגהות רמ"א ואחר כך עם הגהות רמ"א, והלומדים היו עושים פירוש לשולחן ערוך ולרמ"א מדברי הלבוש ושאר אחרונים, ולא היו מבחינים בין הדברים שהם אליבא דהלכתא לבין הדברים שאינם שייכים לדידן, על כן הואיל רבינו המחבר ליטול על עצמו אל המלאכה הגדולה הזאת, לערוך ספר הלכה פסוקה, מתוקן ומקובל וטוב ויפה, בלשון צחה וקצרה, מתאים לקטנים ולגדולים, וכך להאיר עיני הלומדים וליישר דעתם וסדר לימודם:

כמו כן נתבאר לך, כי לא בכדי בחר רבינו המחבר לערוך את חיבורו דוקא סביב השולחן ערוך, אלא כיון שראה שהוא מאורן של ישראל, ונתפשט בכל העולם, והכל נשענים עליו. ואף האחרונים לא ערכו חיבוריהם אלא סביב השולחן ערוך, ולא משו מהלימוד בו:

רבינו המחבר ביקש לייסד ספר הלכה חדש, דהיינו מהדורא חדשה של השולחן ערוך, בה יבואו דברי מרן השולחן ערוך, והגהות רמ"א השייכות לדידן, וללא ההגהות שהן נגד מרן או נגד מנהגינו. וסביבו פירוש מספיק, צח וקצר ומאיר עינים, לבאר את דברי השולחן ערוך בטוב טעם ודעת, על פי דבריו בבית יוסף, או על פי דברי שאר אחרונים כשאינם סותרים לשיטת מרן. ובכללו, מנהגים וחידושי דינים השייכים לדידן, מיוסדים מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, בתוספת נופך מדיליה. בפירושו שׂם לו למטרה לבאר גם את המנהגים שנשתרשו בתימן, ולחזקם ממקורות נאמנים וקדושים:

כמרן בדורו, אשר בחיבורו הגדול שולחן ערוך, העמיד ההלכה על בָּריה, וחיבורו נעשה לספר היסוד בהלכה לכל בית ישראל, כך רבינו המחבר בדורו, בחיבורו הגדול שתילי זתים, העמיד ההלכה על בָּריה, וחיזק כל בדק, בהלכה ובמנהגים:

כדי להורות לעם הלכה פסוקה וברורה, לדעת מה יעשה ישראל, הבין רבינו המחבר כי אך למותר הוא להעלות בחיבורו את דברי רמ"א ושאר פוסקים כאשר אינם שייכים לדידן ההולכים בעקבות מרן. שהרי מרן כשחיבר את שולחנו הטהור, לא חיברוֹ אלא למען ילכו בדרך הזו דוקא ולא יסורו ממנה. ואילו היה רבינו המחבר מביא בחיבורו גם את כל הגהות רמ"א וכל דברי הפוסקים ומנהגיהם, הלא היה הדבר למכשול להמון העם, כי כאשר ילמדו בחיבור כזה, לא יבצר שתצא תקלה מתחת ידם. שהרי הלומד בו מבלי שהקדים ללמוד תחילה בטור ובבית יוסף, פעמים רבות לא יוכל להבחין כי דברי רמ"א וזולתו אינם שייכים לשיטת מרן: