פרק שמיני

השמטת הגהות רמ"א החולקות

אחת ממטרותיו החשובות של רבינו המחבר בחיבורו שתילי זתים, היא השמטת הגהות רמ"א החולקות על מרן או אינן עולות בקנה אחד עם מנהגינו. זוהי גם אחת ממעלותיו העצומות של הספר שתילי זתים, שכן הרבה פעמים אין הלומד יודע אם הגהת רמ"א חולקת על מרן או מסכימה עמו, כידוע לכל מעיין:

דבר ברור ופשוט הוא לכל הרגיל בחיבוריו של רבינו המחבר, כי הרב הגדול רמ"א זצ"ל חשוב בעיניו כאחד מגדולי הפוסקים האחרונים. וכן יש ללמוד גם מדברי רבינו המחבר בהקדמתו וז"ל, הנה לפנינו הגאון מהרמ"א ז"ל, ומצא אבנים טובות ומרגליות והעלה כולם, ואית ליה גם כן מדיליה. ברוך י"י אשר לא השבית גואל לעמו ישראל, עכ"ל:

גדולה מזו כתב רבינו המחבר שם וז"ל, הנה אחר שתקרא כל מה שכתבתי ותדע על איזה דרך נתייסדו אלו החיבורים [שולחן ערוך, הגהות רמ"א, והלבוש], אם עיני שכל לך, מעתה לא תזוז מללמוד בהם, ואל תט ימין ושמאל מאמרי פיהם. והפורש מהם, כפורש מן החיים, ויוצא זמנו לריק, עכ"ל. ולפיכך, כבוד גדול רוחש רבינו המחבר לפסקיו והכרעותיו של רמ"א, ופעמים רבות טורח ליישב דבריו מקושיות האחרונים:

כשם שרמ"א בהגהותיו שׂם לו למטרה להגן על שיטת ההלכה ועל המנהגים של בני אשכנז מפני השפעת השולחן ערוך המיוסד על הפוסקים בני ספרד, וכלשונו "לתקן לשם שמים" את השולחן ערוך. כך רבינו המחבר לא היתה מטרתו אלא להגן על שיטת ההלכה ועל המנהגים של בני תימן מפני השפעת הגהות רמ"א המיוסדות על הפוסקים בני אשכנז:

לפיכך בחר רבינו המחבר לערוך את חיבורו סביב השולחן ערוך, שנתפשט בכל קהילות ישראל בעולם ובכללן כל קהילות תימן. ובפירושו העלה חידושי דינים השייכים לדידן לפי שיטת מרן, וכן הרבה מהמנהגים הנהוגים בתימן. ועל כרחו הוצרך להשמיט מהגהות רמ"א, כל עניין שאינו עולה בקנה אחד עם שיטת מרן או עם מנהגינו. ולפעמים תיקן את גוף לשון רמ"א, אם מחמת טעות סופר שנפלה בו או שלשונו אינו ברור, ואם כדי להתאימו לדידן:

בכובד ראש וביראת כבוד ניגש רבינו המחבר למלאכתו בהשמטת הגהות רמ"א. לפני שהשמיט איזו הגהה, שקל הדבר היטב בעומק עיונו, ואם מצא דרך להתאים ההגהה עם שיטת מרן, הניחהּ על מקומה. וכן כתב בהקדמתו וז"ל, ולכך ראיתי וכו' להעתיק לי ספר השולחן ערוך פשוט, ומדברי הגאון רמ"א ז"ל מה שהוא שייך לדברי השולחן ערוך ואפשר שיהיה מוסכם לדעתו אפילו על צד הדוחק. והשמטתי מה שהוא סותר, וגם המנהגים, וכו', עיי"ש:

וברור ופשוט לכל דורש ומבקש דרך האמת, כי לא היתה דעתו של רבינו המחבר לפגוע חס ושלום בכבודו של הגאון רמ"א זצ"ל. אלא כל מטרתו אך ורק למנוע השפעתו עלינו, במקומות שדבריו סותרים שיטת אבותינו ומנהגיהם. והלא זו היא עצמה מטרת רמ"א בהגהותיו, למנוע השפעת השולחן ערוך על בני אשכנז, וכדבר האמור:

וכבר עמד על נקודה זו רבינו המחבר בהקדמתו, וזה לשונו הזהב, ואף כי האמת שאֵלו ואלו דברי אלהים חיים, מכל מקום לא היתה כוונת מהרמ"א לסתור חס ושלום, אלא שחש לְמה שכבר הם הולכים בדרך חכמי צרפת עליהם השלום, בדינים ובמנהגים, שהן בדרך אחרת ממה שנמצא בספר השולחן ערוך ומנהגיו, עכ"ל:

נמצא שרבינו המחבר ראה במלאכתו של רמ"א בהגהותיו, אור ודרך למלאכה שלו בשתילי זתים. וכן ביאר בהקדמתו וז"ל, הנה ראית שלא בא [רמ"א] ז"ל להכריחך לזוז מדרך השולחן ערוך, אלא שחש פן יתקלקלו מנהגיהם ופסקיהם אשר כבר דרכוּ בהם מימי קדם. ואתה תאחוז דרכוֹ ותלמוֹד מסברתו זאת, ולא תהא כבכרה קלה משׂרכת דרכיה, ואל תט מאמרי השולחן ערוך, ויכונו דרכיך, עכ"ל:

וכל זה עשה רבינו המחבר אך למען תהיה תורת ה' סדורה בפי הלומדים, בספר הלכה פסוקה המכוון לפי שיטת מרן ושיטת אבותינו ומנהגיהם המקודשים. ועל כן לאחר שכבר נתפשטו בתימן המהדורות של "שולחן ערוך פשוט" בלא שום הגהות או פירושים, אזי כשהחלו להתפשט המהדורות האחרונות שנכללו בהן הגהות רמ"א, והן גרמו לבלבול בין הלומדים, הוכרח רבינו המחבר "לתקן לשם שמים" מהדורות אלו החדשות, ותו לא מידי:

באופן שאי אפשר לנו לומר שרבינו המחבר "מחק" חס ושלום חֵלק מהגהות רמ"א. אלא להיפך, הוא לקח לעצמו כיסוד את השולחן ערוך הפשוט, ונהג טובת עין להכניס לתוכו חֵלק מההגהות הנצרכות לדידן. וכפי שדקדק לכתוב בהקדמתו בזה"ל, להעתיק לי ספר השולחן ערוך פשוט, ומדברי הגאון רמ"א ז"ל מה שהוא שייך לדברי השולחן ערוך וכו', ע"כ. נמצא שהוא רק "העתיק" מהגהות רמ"א, ולא "מחק":

ומכאן תשובה מוצאת לכל אותם שראו את ספרי רבינו המחבר ולא העמיקו עיונם בדבריו ולא ירדו לסוף כוונתו, ולפיכך כתבו מה שכתבו. ואין דבריהם נכונים כלל ועיקר, וכפי שביארנו: